הנשף

"כל התלמידים ייסעו עכשיו ברכבת לקינגס קרוס. התלמידים שחוזרים הביתה לחג ימשיכו משם, והתלמידים שנשארים בהוגוורטס ימשיכו על הרכבת. כל המזוודות שלכם כבר על הרכבת, אז כולם לעלות," אמרה הפרופסור מקגונגל.

הארי והרמיוני תיכננו שיישבו כולם ביחד, אבל רון וג'יני סירבו בכל תוקף. אז הם ישבו בנפרד. הארי וג'יני מצאו תא ריק, נכנסו לתוכו והתיישבו. הארי ציפה בקוצר רוח לביקור במחילה, אבל חשש לא פחות. לפני שלושה חודשים פרד וויזלי נהרג בקרב על הוגוורטס, ומאז הוויזלים פחות שמחים מבעבר. על ג'יני הוא פחות ראה את זה; היא ילדה קשוחה. אבל הארי ידע, שגם כשהיא נראית שמחה היא יכולה להיות עצובה מבפנים.

"היי," הוא שמע את קולה של ג'יני כמו ממרחק רב. "מה קורה?"

"ממ? אה, בסדר," ענה הארי בחוסר תשומת לב.

"הארי, אנחנו לא מסתירים סודות אחד מהשני, אתה יודע את זה," אמרה לו ג'יני.

"בסדר," אמר הארי בכבדות. "אני קצת חושש מהמפגש עם המשפחה שלך."

"למה?" שאלה ג'יני.

"אני לא מרגיש בנוח לבוא להתארח אצלכם אחרי שבגללי אח שלך מת," ענה הארי בעצב.

"הארי, איך אתה יכול להגיד את זה? הוא לא מת בגללך," הגנה עליו ג'יני. הוא ראה שהיא נאבקת בדמעות שמאיימות לפרוץ מעיניה.

"אני מצטער," הוא אמר. "לא התכוונתי."

"זה בסדר, זה ככה כל הזמן," היא ענתה בבכי. "נעשיתי הרבה יותר שברירית מאז..."

הארי הביט בה. היה לא מאוד קשה להסתכל עליה בוכה, במיוחד כשזה לא מה שהיא עושה הרבה פעמים. 

היא עירסלה את ראשה בין כפות ידיה וצנחה על רגליו של הארי. "אני כל כך מתגעגעת לפרד..."

"גם אני," הוא אמר לה וליטף את שערה. "גם אני."

"תודה," היא לחשה לו.

מאז התקלה שלו עם צ'ו, הוא ידע שכשבנות בוכות עדיף לא לשנות נושא ולנסות לשמח אותן באותו רגע כי זה רק יפגע בהן. אז הוא שתק.

"אוי, הבכיינית הקטנה בוכה," נשמע קול מלגלג מדלת התא. הארי הביט לשם בהפתעה, הוא לא ציפה לשמוע את הקול הזה מלגלג על ג'יני. הוא ראה את רון. הרמיוני הופיעה מאחוריו ועשתה מבט מתנצל לעבר הארי. "לא הצלחתי לעצור אותו," היא סימנה בדממה.

הייתה שניה של שקט מתוח. ואז-

לויקורפוס! חשב הארי וכיון את שרביטו לעבר רון. רון נתלה מרגלו מהתקרה.

"הארי!" קראה הרמיוני. 

"אולי תורידי אותי מפה ונלך לפני שהמשוגע יעשה לנו עוד משהו?!" צעק רון על הרמיוני.

"אוך, אתה יודע שאני לא מכירה את לחש הנגד! זה מהספר של סנייפ!" היא שלחה מבט מתחנן לעבר הארי, אבל לא היה לו איכפת.

"זה כבר מוגזם," הוא אמר לרון. "זאת אחות שלך. אחות שלך! והיא בוכה על משהו שגם אתה בוכה עליו ואתה יודע את זה, רון." רון עשה פרצוף לא מאמין לעבר הארי.

"תוריד אותי מפה, משוגע!" הוא אמר להארי.

"תתנצל," אמר לו הארי.

"בחיים לא," ענה לו רון.

"אז בחיים אתה לא תרד משם."

"אתה פסיכי!"

"תודה."

"פוטר! עם מי אתה רב הפעם?!" נשמע קול כעוס מתקרב, והפרופסור מקגונגל הופיעה. היא נעצרה בהפתעה כשראתה את רון תלוי מהתיקרה והשרביט של הארי מכוון עליו. "אני דורשת לדעת מה קרה פה," היא אמרה.

"רון מעליב את ג'יני!" אמר הארי.

"הוא אח שלה, הארי," אמרה הפרופסור מקגונגל. "הוא בטוח אמר את זה בצחוק."

"זה לא נכון," אמר רון.

"תוריד אותו משם, פוטר. קדימה."

"תתנצל קודם."

"פוטר!"

"בסדר, בסדר..." מוביליאקורפוס! חשב הארי. רון צנח על רצפת הקרון, קם, נתן מבט מבוהל וכועס בהארי וברח משם. הרמיוני באה בעקבותיו. מקגונגל הלכה.

"הוא לפעמים יודע לעצבן," אמר הארי בלי לחשוב.

"זה נכון," נאנחה ג'יני.

הארי היה מעוצבן גם על רון וגם על עצמו. מצד אחד, רון העליב את ג'יני, ולא איכפת לי שהוא אח שלה, היא הארוסה שלי ואני אפגע במי שמעליב אותה. מצד שני, עוד פעם הוא רב עם רון. איזה יופי.

"הגענו," אמרה ג'יני. היא הושיטה להארי את ידה עם הטבעת. הארי לקח אותה בחיוך, שוכח ממה שחשב עליו לפני רגע, ויצא איתה מהתא.

היה מוזר להארי לראות את הרציף הרבה פחות עמוס, שכן הם היו רק תלמידי השביעית והרוב נשארו בהוגוורטס. צ'ארלי ופרסי וויזלי חיכו להם שם.

"היי, ג'ין. שלום, הארי!" אמר צ'ארלי.

"היי, צ'ארלי." אמר הארי.

"איך היה החופש?" הוא שאל. הארי וג'יני החליפו מבטים, ואז ענו, "כיף!"

"קרה משהו?" שאל פרסי.

"נספר לכם בקרוב," אמרה ג'יני בדיוק כשרון והרמיוני הגיעו.

"היי, רון, היי, הרמיוני." אמר צ'ארלי.

"היי, צ'ארלי." אמרה הרמיוני. רון התעלם מהארי ומג'יני כאילו הם לא שם.

"היי, צ'ארלי. אמא ואבא לא פה?"

"הם מחכים בבית. אמא בהיסטריה מכל הבישולים והארגונים..." צחק צ'ארלי.

"משרד הקסמים נתן לנו מכונית." אמר פרסי.

"נחמד מצידם," אמרה ג'יני.

הם הלכו לאורך הרציף עד שהגיעו למחסום שהיו צריכים לעבור בו בזוגות כדי שהמוגלגים לא ישימו לב. צ'ארלי ופרסי עברו ראשונים, ואחריהם רון והרמיוני. הארי תפס בידה של ג'יני והם עברו במחסום. פרסי הביט בהם בהפתעה, הוא לא ידע שהארי וג'יני ביחד.

הם חצו את התחנה ונכנסו לרכב שמשרד הקסמים שלח לכבודם. המכונית הייתה תחת לחש הרחבה סמוי, וטוב שכך, כי רון לא הסכים לשבת ליד הארי וג'יני. אז צ'ארלי, רון והרמיוני נכנסו באמצע והארי, ג'יני ופרסי נכנסו מאחור. פרסי כל הזמן שלח מבטים אל הארי וג'יני; כנראה רצה לבדוק  אם הם באמת ביחד או שזו מתיחה. בשנה השישית  של הארי, שבה הוא וג'יני היו חברים למעט זמן, הוא היה עדיין בריב אז הוא לא ידע מזה. בכל אופן, ג'יני נהנתה מזה. היא והארי שמרו על ידיים אחוזות כל הנסיעה; הם רצו שפרסי יבין שזאת לא מתיחה.כשהגיעו למחילה, הארי פתח בשביל ג'יני את הדלת.

"ג'נטלמן," היא צחקה ונישקה אותו. הם נכנסו לבית אחרונים עם ידיים שלובות. הארי בקושי הספיק להעיף מבט אחד וכבר גברת וויזלי התנפלה עליו בחיבוק. הביך אותו מאוד שאותו היא חיבקה עוד לפני הילדים שלה.

"הארי! כמה שהתגעגענו! איזה יופי שבאת," היא אמרה והתרחקה ממנו קצת. עכשיו הוא הסתכל עליה. שערה היה קצת אפור פה ושם, אבל חוץ מזה היא לא נראתה שונה כהוא זה. אבל היא נראתה שמחה יותר מאי פעם כשראתה את הארי. הוא שמח שהיא שמחה שהוא בא וזה לא מכביד עליה.

"רון! ג'יני! הרמיוני, כמה טוב לראות אותכם! בואו, נשב לאכול ארוחת צהריים ותספרו לנו על החופשה שלכם," היא אמרה. "ארתור כבר במטבח, ביל ופלר גם יבואו לארוחת חג הערב. איפה ג'ורג'? ג'ורג'! הם הגיעו!" היא קראה במעלה המדרגות.

"אני כבר בא!" הוא צעק ונשמע שמח. הארי הופתע; ג'ורג' היה תאומו של פרד שמת. הוא היה עצוב מאוד בפעם הקודמת שהארי ראה אותו. 

ג'ורג' הופיע ודבר ראשון התקרב אל הארי וחיבק אותו. "טוב לראות אותך, הארי!" הוא אמר בשמחה.

"גם אותך, ג'ורג'. איך הולך עם החנות?" ברגע שהוציא את המילים מהפה הוא התחרט שאמר אותן. ג'ורג' המשיך לבד את החנות שהייתה שלו ושל פרד, והוא בטח עצוב מזה.

"הולך מעולה! אתה חייב לבוא לסיור, שיפצנו והרחבנו שם," הוא אמר בשמחה.

"הרחבנו?" שאל הארי.

"אני ולי, הוא הצטרף אליי." 

"אהה.." 

הם הלכו למטבח לאכול צהריים. הארי חיכה בקוצר רוח לערב, אז יספרו לוויזלים את הבשורה המשמחת. אבל הוא קצת חשש מתגובתו של רון.

הלוואי שהזמן יעבור יותר מהר.

הפרק הקודם		הפרק הבא