שלישית רידל

אחרי שיעור תורת הצמחים אלכס, ליאו ואמילי עשו את דרכם לאולם הגדול לארוחת הצהרים ולאחר מכן להפסקה של חצי שעה.

אמילי פתחה את תיקה וחיפשה בו משהו כמה זמן.

"זה פה." אמר לה אלכס והוציא את הספר המכושף מתיקו.

"יופי." אמרה בהקלה. "רציתי לקרוא בו קצת לפני שיעור התגוננות מפני כוחות האופל."

"אה, אני זוכר את כל ספר הלימוד ואת כל מה שכתוב כאן על זה בעל פה כמעט." אמר אלכס.

אמילי וליאו הביטו בו בתדהמה.

"אלכס…"התחיל ליאו לומר. "עשו לך שטיפת מוח או משהו?"

"לא נראה לי." ענה אלכס. "זה פשוט מעניין אותי."

"אני חושבת שנסחפת קצת עם הספר המכושף שנתתי לך לקרוא." אמרה אמילי. "לא כל הספרים פה כאלה."

"כן, האחד הזה יורה לפעמים קללות על מי שקורא בו."

"לא לזה התכוונתי."

"אז למה?" התעניין אלכס.

"אתה יודע טוב מאוד למה התכוונתי." אמרה אמילי. "אני מתכוונת, שאם תתחיל לקרוא מתוך עניין את ספרי תולדות הכישוף, אתה תירדם מיד. אני אימנתי את עצמי ואני מסוגלת לקרוא הכל בלי בעיה. אותי היסטוריה לא משעממת, בניגוד אליך."

"אני מעיד על כך כנכון." אמר ליאו.

"גם אני." אמר אלכס.

"אני שמחה שאתם מודים." חייכה אמילי ולקחה את הספר מידיו של אלכס. "הספקתי לקרוא אותו רק 89 פעמים היום."

"את מדהימה אותי בכל פעם מחדש." אמר אלכס.

"תודה לך."

"אני מניח שאני צריך לומר לך 'על לא דבר', אבל אני עדיין רוצה שהספר ישאר אצלי."

"חבל מאוד."

"באמת חבל!"

"אולייייייייי, אתם מוכנים להפסיק לריב?" שאל ליאו בהתחננות.

"הממממממממ… נחשוב על זה." אמר אלכס. "בכל מקרה, למה לנו?"

"כי יש צלצול."

"סיבה טובה." אמר אלכס וחשב קצת. "אבל לא מספיק טובה."

"אוף, שניכם תסתמו כבר!" אמרה אמילי בכעס. "אתם מפריעים לי לקרוא."

"צלצול!" אמר ליאו ברוגז קל, עובדה מאוד מעניינת, כשמדובר בליאו. "יש צלצול ושניכם תגרמו לכולנו לאחר לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל!!!!!"

אלכס ואמילי קמו מיד. אמילי מפחד על המחשבה שתאחר לשיעור כלשהו ואלכס מהמחשבה שיפסיד את ההזדמנות שלו להוכיח שהוא יכול להיות יותר טוב מאמילי.

“ברוכים הבאים, לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל." אמר הפרופסור מאלפוי, שדמה בצורה מחשידה לסקורפיוס.

סקורפיוס כנראה ראה את הבלבול על פניו של אלכס, כי הוא רכן אליו ואמר: "הוא אבא שלי."

"אה, אוקי." אמר אלכס והביט במורה. הפרופסור בהחלט נראה כמו אביו של סקורפיוס. הוא היה חיוור כמוהו ושערותיו הכמעט לבנות היו אסופות בזנב סוס.

"השיעור הראשון יהיה לא פחות מעניין מאלה שיבואו אחריו." אמר הפרופסור. "אני לא יכול להביא לכם חיה או משהו כזה בשיעור הראשון, אבל אני יכול להסביר את המהות: השיעור הזה מיועד שתדעו מה עלול לקרות לכם בתום תקופת הלימודים. אני אלמד אתכם מה חיות יכולות לעשות לקוסמים ומה קוסמים יכולים לעשות זה בזה. בסמסטר הזה השיעורים יהיו על חיות מזיקות ודברים דומים. בסמסטר הבא אני אלמד אתכם התגוננות מקללות בסיסיות. בסמסטר האחרון אני אלמד אתכם על חפצים שרצוי להזהר מהם. מובן?"

התלמידים הנהנו.

"בשיעור הזה אנחנו נצא לטיול קטן בעקבות פיבס, ונראה מה הוא עושה. בטיול אני אלמד אתכם כמה קללות שימושיות ותוך כדי אמנע מפיבס להחריב את בית הספר."

כמה מהילדים צחקו. אחרים נראו רציניים ביותר. אחרים נראו מפוחדים. טוב, מה לעשות, מסוכן לעקוב אחרי פיבס.

פרופסור מאלפוי הבחין במבטים המודאגים על פניהם ואמר: "אל תדאגו, אני אשמור עליכם. אבל דבר ראשון, שכל אחד יוציא שרביט ליתר בטחון."

התלמידים הוציאו שרביטים.

"אני יכול לעשות פה משהו רגע?" שאל פרופסור מאלפוי והתקרב אליהם. "אני צריך שפיבס לא יראה אותנו, ולכן כולכם להחזיק ידיים. אני עומד להנגיז אתכם, ולכן אל תעזבו ידיים בשום אופן. אני לא רוצה שאחד מכם יאבד בהוגוורטס. עלולות לקחת שנים עד שימצאו אתכם."

התלמידים הנהנו. עכשיו אפילו אלכס קצת פחד. ללכת לאיבוד בטירה הענקית הזאת נשמע כמו סיוט.

אחרי שכל התלמידים החזיקו ידיים פרופסור מאלפוי עבר ביניהם ונגע קלות בראשם עם שרביט. כשהוא עשה את זה לאלכס אלכס הרגיש כאילו מישהו שבר לו ביצה על הראש. תאמינו או לא, זה כבר קרה לו כמה פעמים. אבל הוא זה ששבר לעצמו ביצה על הראש, לא מישהו אחר.

"אחרי שפרופסור מאלפוי גמר להנגיז את כולם הוא הכניס את השרביט לכיסו ואמר לכל התלמידים: "בואו אחרי."

התלמידים הלכו אחריו בחשש והפרופסור צעק: "פיייייייבס!"

פיבס הגיעה אליהם רץ (מרחף) ונראה מרוגז ביותר.

"יופי." אמר פרופסור מאלפוי. "עכשיו אתה יכול להמשיך בעיסוקיך. תהרוס את כל כיתת שינויי צורה מבחינתי."

פיבס נראה חשדן. הוא עף משם והכיתה עקבה אחריו, נזהרת לא להשמיע שום צליל.

פיבס הלך למגדל האסטרונומיה והתחיל למרוח ג'לי על הטלסקופים (נשמע לכם מוכר?).

פרופסור מאלפוי קם ממחבואו (מתחת לשולחן). הוא לא היה מודאג כי הוא היה תחת לחש הנגזה. הוא הוציא את שרביטו וכיוון אותו לעבר הג'לי ואמר: "ריטורנרה."

הג'לי קפץ מהטלסקופים ונחת על ראשו של פיבס. פיבס קילל ויצא משם מהר.

"מדליק, המורה!" קרא אחד הילדים, אבל הפרופסור השתיק אותו."עוד לא סיימנו." אמר בחיוך.

אחרי כשתי דקות הם מצאו את פיבס כותב קללות על הלוח של כיתת הלחשים. פרופסור מאלפוי לא התרגש והצביע עם שרביטו על הגיר שבידו של פיבס. "אתקה לטנתה".

הגיר נפל מידו של פיבס. כשפיבס רכן להרים אותו הגיר קפץ והתחיל לתקוף אותו. הגיר נתקע לפ אלכס.

"אלכס! האוזניים שלי!" צעקה עליו אמילי וסוכחה על אוזניה.

"סליחה, אני פשוט לא יכול להתאיבס בנחיר ואלכס יכול היה להרגיש את אמילי מתאפקת מלהגיד: "איכס."

"נמשיך בשיעור." אמר פרופסור מאלפוי אחרי שפיבס יצא מהחדר (בליווי הרבה קללות עסיסיות, יש לציין).

"טוב, גמרנו עם הטיול. פיבס כבר הבין שאני עוקב אחריו. אני מניח שזה קשור גם לעובדה שאני עושה את זה עם התלמידים החדשים בכל שנה מחדש." אמר פרופסור מאלפוי בליווי קולות צחוק רבים של התלמידים.

"טוב, אתם משוחררים. עירנות מתמדת!" צחק פרופסור מאלפוי.

התלמידים יצאו מהכיתה כשהם מפטפטים באושר.

ליאו קיפצץ בהתרגשות. אמילי נראתה גם היא נרגשת, אבל החזיקה בקצת יותר איפוק עצמי. אלכס פשוט יצא מגדרו מרוב אושר. הוא לא קיפצץ כמו ליאו ולא חייך חיוך קטן כמו אמילי, אבל קולו הפך לצווחני בהחלט כתוצאה של התרגשות יתר.

"זה היה השיעור הכי כיפי!!!" צרחפק." צווח אלכס. אמילי הקדימה תרופה למכה וכיסתה את אוזניה.

"תירגע." אמרה אמילי. "בחופשה אתה הולך לקבל שיעור ממני." היא חייכה חיוך נבזי.

"תציל אותי, ליאו!" צרח אלכס.

ליאו חייך חיוך קטן ודילג במעלה המדרגות.

"ליאו, זהירות!"

ליאו תפס במדרגה שניה לפני שנפל לתהום.

"למה הן חייבות לזוז מתחת לרגליים שלנו בדיוק כשאני שרוי באושר אילאי?" התלונן.

אמילי צחקה ומשכה אותו למעלה בקושי רב. אלכס עזר לה עד שהמדרגות הגיעו לגובה המתניים של ליאו, ומשם הוא משך את עצמו.

"המדרגות האלו הן סכנת נפשות." אמר ליאו אחרי שהסדיר את נשימותיו.

"גם בעולם המוגלגים מי שקופץ במדרגות הוא טיפש." אמרה אמילי ותקעה את אפה בספר.

"בלה בלה." אמר אלכס. "אני קפצתי במדרגות מלא פעמים ולא קרה לי כלום."

"חוץ מהפעם ההיא שנפלת על הראש ונשבר לך האף ולכן אמא הסיעה אותך למיון ואחר כך כולנו נאלצנו לבלות יום בבית חולים כדי שתהיה לך חברה." אמרה אמילי.

"פרטים." אמר אלכס. "מי מסתכל על הפעמים שכן קרא לי משהו?"

"אני." אמרה אמילי.

אלכס גילגל עיניים. "חוץ ממך?" שאל אמילי לא טרחה לענות. ליאו לעומת זאת כן: "אנשים שאיתה ברייבנקלו." אמר. אלכס נחר בבוז ונעץ מבט זועם באמילי.

"מה יש?" אמר ליאו, "אמילי זאת אמילי והיא לעד תישאר רייבנקלו וגם כל שאר הרייבנקלוים, אל תיקח ללב."

אלכס לא ענה, אבל המבט הזועם שנעץ באמילי התרכך מעט.

אמילי צחקה. "אתה כזה ילדותי לפעמים." אמרה. "בואו, אנחנו מאחרים לשיעור הבא."

"נגמרו השיעורים היום." נאנח אלכס. "אמילי, החיים הם לא רק למידה. היום הראשון בהוגוורטס נגמר."

"אה." אמילי לא ידעה מה לומר. "אתה בטוח?"

"כן אמילי." אמר ליאו. "זה היה השיעור האחרון."

"אבל היי," אמר אלכס. "מחר יש שיעור כפול של תולדות הקסם. את בטח תמותי על זה, לא?"

"אוך, סתום." אמרה אמילי, אבל לא יכלה להסתיר את העובדה שהיא מוחמאת.

ליאו כיסה את אוזניו. "אתם מוכנים בבקשה להפסיק לריב?"

"זו הפעם השניה שאתה שואל את זה היום." ציין אלכס.

"אלכס!" צעקה עליו אמילי.

"בסדר, בסדר." הוא הרים את ידיו. "בכל אופן, כדאי שנעלה לחדרי המועדון, לא?"

"צודק." אמר ליאו.

הם המשיכו ללכת ונפרדו במדרגות. "להתראות!" צעק אלכס כשליאו ואמילי המשיכו בגרם מדרגות אחד והוא באחר.

"מרקחת אספודל" אמר אלכס לתמונת האישה השמנה ועבר דרכה.

חדר המועדון היה עגום למדי, שאלכס רצה לשאול מה קרה. לאחר שתי שניות הבין שרק התלמידים הבוגרים נראים עגומים, והתלמידים בשכבות הנמוכות פשוט בחדרים.

"סליחה, מה קרה?" שאל אלכס את אחד התלמידים עגומי המראה.

"שיעורי בית." השיב והחווה בידו לעבר ערימה גדולה של ספרים.

אלכס הבליע חיוך. "אולי אני אוכל לעזור לכם."

"איך תעזור? אתה רק בשכבה הראשונה." היה ברור שהתלמיד לא התכוון לפגוע, אבל אלכס בכל זאת נעלב.

"לא רוצה, לא צריך." ענה אלכס ופנה ללכת משם.

"חכה!" קרא אחריו התלמיד. "שום עזרה לא יכולה להזיק."

אלכס סב על עקבותיו והרים את הספרים. "מה המשימה שלכם?" שאל.

"אנחנו צריכים לכתוב חיבור על אנימאגוסים." נענק אחד מהם.

אלכס הבליע עוד חיוך. מדהים שהם צריכים דווקא את החומר שאמילי חפרה לו עליו כל כך הרבה שהוא זוכר אותו בעל-פה.

ככה יצא שאלכס אמר להם מה לכתוב והם עבדו על החיבור בלי ללמוד דבר.

"אני עייף." אמר אלכס כעבור חצי שעה. "החיבור שלכם מספיק ארוך?"

"ארוך פי שניים ממה שהוא אמור להיות." חייך אחד הילדים. "שמע, אתה תלמיד שנה ראשונה אבל יש לך את המוח הכי מבריק שפגשתי."

אלכס הסמיק. "למעשה, למדתי את זה מאחותי. היא תוכל להרצות לכם על זה יום שלם."

"וואו, נשמע מפחיד." חייך אחד מהם.

"אין לך מושג עד כמה." אישר אלכס ופרש לחדר השינה.

הפרק הקודם		הפרק הבא