✨חכמה בלי גבולות✨

אעאעאעעאעא

הגיע היום הגדול שכולכם שיגעתם אותי כל כךךך

בעע

הנה הנשיקה שלכם.

קחו.

אבל אני מזהירה: היא עלולה להיות מאכזבת מאוד. מאוד. מאוד.

טוב טכנית כמו כל הנשיקות הראשונות - במציאות, לפחות.

אז לא לצעוק עלי בתגובות,

וכן לנחש איך הצבע קשור לפרק.

לטס גו!

 (סייד סטפ רייט לפט טו מיי ביט! היי לייק דה מון רוק ווית' מי בייבייייייייייי!)

השבועות חלפו מהר מאוד, וכידוע, הזמן טס כשנהנים.

אמרוד, דומיניק ואלברט שיחקו קווידיץ', פטפטו, שיחקו משחקים כמו 'שח קוסמים' ו'טאקי מתפוצץ', וצחקו ללא סוף.

נכון, לדומיניק היה הומור שחור וסלית'ריני במיוחד, אבל זה לא שינה כלום.

אמרוד התעוררה לעוד יום נפלא. היא הייתה בטוחה שזה עוד יום רגיל עד שהבית התמלא בריחות המיוחדים של המאכלים המסורתיים, ואז נזכרה שהיום ערב השנה החדשה.

את הבוקר השלישייה בילתה בקישוט הבית לכבוד החג, לפי מצוותה של גברת דיזני.

היו להם קישוטים מרהיבים. אמרוד לא חשבה שאי פעם ראתה קישוטים כל כך יפים, אפילו לא בהוגוורטס.

נטיפי קרח מנצנצים, חוטי זהב עדינים שנטוו לתוך שרשראות דקות ומנצנצות, כדורים גדולים, אדומים וזהובים מנצנצים...

תגידו, יש בבית הזה משהו שהוא לא מנצנץ?

אמרוד עברה מחדר לחדר וקישטה כל אחד מהם. כעת היא עברה מחדר השירותים אל חדר האורחים שהיה עכשיו החדר שלה, כך הניחה.

למען האמת, היא התלבטה האם כדאי לקשט גם את השירותים אבל אז חשבה לעצמה:

מי לא היה רוצה להשתין לתוך אסלה מנצנצת?

והשתכנעה.

אמרוד הייתה להוטה במיוחד להתחיל לקשט את החדר שלה. זו היתה חוויה קסומה לדעתה. היא הניחה את הארגז עם הקישוטים על הרצפה ושלפה משם שרשרת ארוכה של אורות קטנים (ומנצנצים, אלא מה?).

אמרוד החזיקה כל קצה ביד אחרת ופרסה את זרועותיה כדי למדוד האם השרשרת תתאים למדף הספרים, כשהרגישה משקל לוחץ על כתפה הימנית.

היא הפנתה את פניה מעט ימינה, וראתה את דומיניק מניח את סנטרו על כתפה.

"מסתדרת? צריכה עזרה?" הוא ליחשש, אך לפני שהספיקה לענות הוא שם את ידיו על מותניה.

נשימתה נעתקה.

זרועותיה עדיין היו פרוסות לצדדים, והיא מיהרה להוריד אותן. היא הסתובבה סוף כל סוף פנים אל פנים והתייצבה מולו. היא הביטה בעיניו.

היה בהן משהו נלהב. כאילו הוא היה להוט לעשות מעשה, כאילו הוא להוט לבדוק משהו.

גם אמרוד הייתה להוטה לבדוק איך זה. איך זה להרגיש שפתיים של מישהו על שפתייך שלך.

אצבעותיו טיפסו אל עורפה. הוא היטה את ראשו וקירב את פניו אליה. אמרוד יכלה להרגיש את נשימותיו על לחייה.

היא פחדה לזוז. פחדה לעשות משהו לא נכון. לאחר רגע ארוך, הוא הוריד את שפתיו על שפתיה.

השפתיים שלו היו רכות, היה להן טעם... שתמיד איכשהו קישרה לדומיניק.

היא לא ידעה איך נשיקות אמורות להיות, אבל היתה אומרת שזו היתה מעט... נוקשה?

אצבעותיו הרפות עזבו את עורפה. אמרוד פקחה עיניים וראתה שדומיניק בוהה למרחק, דרך החלון שהשקיף על השקיעה המרהיבה.

אמרוד הרגישה בעננים, היא רצתה לעשות זאת שוב. הוא כנראה חש בדבר, ונשק לה שוב ארוכות.

הוא חייך ורק אמר: "נתראה בערב," ויצא מהחדר.

אמרוד עוד עמדה, באותה תנוחה, במשך כמה רגעים ואז צנחה חזרה על המיטה.

היא תפסה את ראשה בין ידיה והחניקה צווחת התרגשות.

היא פשוט לא האמינה.

לא האמינה שזה באמת קרה עכשיו.

הפרק הקודם		הפרק הבא