הו אלוהים לא שוב!

"הי, הארי," ברך סדריק בלבביות כשהארי הביא בקבוקון של שיקוי דודאים להפשיר את צ'ו צ'אנג, שלא ממש יצאה עם סדריק עדיין אבל כולם ידעו שזה רק עניין של זמן. איך הארי פספס את זה בפעם הראשונה, הוא לעולם לא ידע. זה לא היה כאילו הם ניסו בכלל להסתיר את זה או משהו. "עוד לא הודיתי לך על שהזמנת לנו את המטאטאים ההם, נכון?"

"באמת שאני לא זוכר," הודה הארי. "אני הייתי פשוט מוצף באנשים אחרי שזה פורסם. טוב," הוא הפסיק, מנסה להיזכר. "רייבנקלו והפלפאף היו הכי גרועים, שזה מוזר כי בדרך כלל גריפינדור הכי רועשים. אני חושב שחברי לבית היו מעוצבנים למדי שהרסתי את היתרון של המטאטאים החדשים שקניתי לנו כשקניתי גם לכם. וסלית'רין, טוב, השתכנעו שאני שונא אותם כי לא טרחתי לקנות להם מטאטאים. לא משנה שדראקו כבר קנה להם את אותו דגם…"

סדריק הביט בהארי בזהירות. "אתה לא נראה טיפוס שיקנה דעה קדומה כזו ואני חושב שכל דבר אחר שתגיד זה רק ברוח יריבות ידידותית בין בתים. אני גם לא מאמין שאתה יכולת להיות כל כך חסר אכפתיות שזכרת להביא לשתי קבוצות מטאטאים כדי למנוע אי נוחות למחפשים היריבים אבל שכחת לחלוטין לגבי הבית השלישי, שהמחפש שלהם הוא חבר שלך. תן לי לספר לך: אף אחד לא מבין איך שניכם חברים. זו החברות-יריבות הכי מוזרה שראינו זה הרבה זמן."

"למה אתה מתכוון?" שאל הארי בתמימות מעושה.

"הדעות שלכם מנוגדות בערך על הכל, שניכם חברים מאוד בולטים בשני הבתים שהכי נוטים ליריבות בתים, אתה מסרב לשמועות מסוימות על הוריו לדעוך, אתם שונאים את החברים אחד של השני ומתנהגים כמו יריבים בחצי מהזמן," סדריק פירט במהירות.

"הכל ברוח טובה," הבטיח לו הארי. "ואם אתה לא חושב שזו היתה תאונה שלא הבאתי מטאטאים לסלית'רין, מה אתה חושב שזה?"

"ידעת מה מאלפוי עומד לעשות וזה למה קנית מטאטאים לשלושת הבתים האחרים," הציע סדריק.

"מה, אתה חושב שאני מרגל אחריו או משהו?" הארי שאל, מעמיד פני נעלב.

נראה שסדריק לא קנה את זה ופשוט משך בכתפיו. "מאיפה לי לדעת? אולי הצלקת שלך אמרה לך."

להארי לא ניתנה הזדמנות להשיב כי באותו רגע שיקוי הדודאים השפיע ועיניה של צ'ו נפתחו. "סדריק?" היא שאלה, מבולבלת. "מה קרה?"

הארי השאיר את חברה לעתיד להסביר ופנה ללכת לבקר את האגריד. הוא צדק שלפטיגרו הנשלט יהיו קורבנות שונים ושמח שנראה שכולם נענים לעצתו להשתמש במראה. עדיין, להיות מוזמן למרפאה פעם אחר פעם כדי להביא את השיקוי (שהוא סירב למסור מחשש שזנב תולע יפרוץ למרפאה ויהרוס את המלאי של הארי) התחיל להיות מעצבן. הוא קיווה שפטיגרו הנשלט רק ימהר ויעשה את הצעד שלו.

"טוב זה היה חתיכת בזבוז זמן," מלמל הארי. סיריוס שלח לו מכתב באמצעות הדוויג ושאל למה הוא לא מנסה להרוג את הבסיליסק עכשיו אם הוא יודע איך להרוג אותו בבטחה וגם ידע את סוד מקומו של חדר הסודות. הוא התעורר מוקדם בבוקר המשחק נגד סלית'רין והתגנב לשירותים של מירטל. מירטל הופתעה לראות אותו אבל התפייסה כששינה את צורתו של סבון לשוקולד והיא יכלה להעמיד פנים שהיא טועמת אותו.

כשהארי הגיעה לחדר הסודות, הוא נתקל בבעיה קטנטונת. לקח לו דקה לחזור להעמיד פנים שהגילוף באבן היה נחש אמיתי ולדבר לחששנית שוב - מאחר שאיבד את היכולת מאז שכבר לא היה הורקרוקס - אבל במהרה הוא עשה את דרכו לעבר החדר המרכזי. כשהגיע, הוא נתקל במכשול קטן: במילים פשוטות, הוא לא יכל לגרום לפסל המטופש של סלית'רין להיפתח. זה לקח לו קצת זמן, אבל לבסוף הוא נזכר שרידל אמר 'דבר אלי, סלית'רין, הגדול בארבעת המייסדים של הוגוורטס' והבסיליסק הופיע.

לרוע המזל, כשהארי ניסה את זו ועוד אינספור סיסמאות אחרות, הפסל נותר דומם. להארי לא היה מושג מה הוא עושה לא נכון. אולי רידל עשה משהו אחר אחרי שהגיע ולפני שהארי נכנס? הארי לא חשב כך, אבל מי יודע? או, יותר סביר, עלתה אפשרות בדעתו של הארי שסלית'רין אימן או כישף את הבסיליסק שיגיב רק ליורש של סלית'רין.  הארי, על אף כל כישוריו והפיסה מנשמתו של וולדמורט שכרגע התגוררה בתוכו, לא היה צאצא. אבל שוב, היה זה הורקרוקס של וולדמורט שפתח את חדר הסודות. אולי זה בגלל שנשמתו של רידל היתה שלמה לפני הורקרוקס היומן וכך היתה לו יותר נשמה להכניס ליומן? או אולי בגלל שהיומן בעצם הוא אותו דבר כמו רידל בן השש עשרה והארי היה אדם שונה לחלוטין עם חתיכה של רידל לכודה בתוכה? מי בכלל יודע איך קסם עתיק כמו זה עובד בכל מקרה?

כשהארי חזר לחדר השירותים של מירטל (אחרי שכיווץ ולקח את עור הבסיליסק מהנשל; בסיליסקים היו כל כך נדירים שזה היה צריך להיות שווה משהו, לא כך?), הוא מצא שם את ללונה אוכלת את השוקולד של מירטל ומתארת לפרטי פרטים את הטעם שלו בפניה.

"מה את עושה כאן?" שאל הארי, נבוך.

"ידעת שיש היום משחק קווידיץ'? כל בית הספר התחרפן כשהם גילו שלא היית," השיבה לונה, בוחנת את הכניסה לחדר הסודות בעניין.

"אז הלכת לחפש אותי?" שאל הארי. כשלונה הנהנה, הוא המשיך. "למה דווקא כאן?"

"איפה עוד יכולת להיות?" ענתה לונה בתשומת לב. "זו הכניסה לחדר הסודות?"

אוך, לונה לא היית אמורה לדעת על זה. למעשה, אף אחד לא היה אמור לדעת על זה. ובכל זאת, אם מישהו יודע, הוא הניח שלונה עדיפה על כל אחד אחר. יהיה קל יותר פשוט להטיל עליה אובליוויאטה, אבל הארי על העיקרון לא רצה לעשות את זה. מוסר דבילי וחשד שהטילו עליו אובלוויאטה מספר פעמים בפעם שעברה.

"כן," אמר הארי לבסוף, בהיסוס.

"הבנתי," לונה הנהנה בידענות. "ואני לא יכולה לספר לאף אחד אחרת מי שזה לא יהיה שתוקף תלמידים ידע שאתה יודע."

"בדיוק," אמר הארי, מלא הקלה שהבינה. "אני לא יכול להגיע לבסיליסק כי אני לא מוצא דרך לגשת אליו. אני חושב שזה בגלל שאני לא קשור לסלית'רין אבל אני לא בטוח. אם אנשים יגלו את הכניסה, הם ינסו לשמור עליה אבל במוקדם או במאוחר, פט-בוגד-ההורים הנשלט-על-ידי-היומן ימצא דרך לעקוף את זה. ובינתיים, הפחד יהיה עצום ונאבד את ההזדמנות שלנו להשמיד את הבסיליסק אחת ולתמיד ולשמור על בטחון דורות העתיד."

"זה מאוד מסוכן," אמרה לונה בכובד ראש. "אבל אני בוטחת בך. אני צודקת שאני חושבת, בגלל הקשר לסלית'רין, שרק לחשנן יוכל לפתוח את זה? אתה לחשנן?"

"מעולם לא הערכתי אותך כמו שצריך, לונה," אמר הארי בחיוך יבש. "מה השעה עכשיו? מתי התחיל המשחק?"

"לפני עשרים דקות בערך," זרקה לונה.

"מה?" צעק הארי. "למה לא אמרת?"

"אם באמת היית כל כך מוטרד מהגעה בזמן למשחק, היית צריך להביא שעון," נזפה לונה.

הארי עף כמעט מילולית לחדר שלו להביא את המטאטא ואז עף מילולית מחוץ לחלון לעבר המגרש.

"וסלית'רין בדיוק קלעו שוב והעלו את זה ל 60-20 לסלית'רין," אמר לי ג'ורדן כשהארי הגיע. "הגריפינדורים ללא ספק פסימיים למדי לגבי הסיכויים שלהם בלי מחפש. איפה - הארי!" בהתחלה אף אחד לא הבין שלי מצא את הארי, אבל הוא המשיך במהירות. אני לא מאמין: שלושים דקות לתוך המשחק, המחפש של גריפינדור הארי פוטר מוצא לנכון להגיע. אני לא בטוח איפה לכל הרוחות הוא היה אם אפילו התאומים וויזלי לא הצליחו למצוא אותו, אבל נקווה שעכשיו הוא יצליח לשנות את המשחק לטובה!"

"ג'ורדן," הזהירה מקגונגל. "תעשה מאמץ ותעמיד פנים שאתה לא מוטה."

"אבל פרופסור, אני אפילו לא העלבתי את הפגיעה המכוערת והמג-" התחיל לי, מגחך.

"לא להעליב זה לא אותו הדבר כמו לא להיות מוטה," ציינה מקגונגל. "בכנות, בזמנים כאלה אני תוהה למה אין לי פרשן מכל בית כדי שתמיד יהיה לי בוודאות מישהו בלי צד מועדף במשחק."

"את יודעת שאת תתגעגעי אלי," קנטר לי לפני שכחכח בגרונו. "אני כאן כדי ליידע אתכם שהארי לא רוכב על אותו נימבוס 2001 כמו כל עשרים ושבעת שחקני הקווידיץ' האחרים. הוא אומר שזה בגלל שהוא לא רק עוד יותר מטוב מספיק כדי להשיג את כל שלושת המחפשים האחרים בעיניים עצומות על המטאטא הנוכחי שלו, אלא גם מסרב להשתמש במשהו ש…חברו? יריבו? מי בכלל יודע מה הם? בכל אופן, הוא מסרב להשתמש באותו מטאטא כמו דראקו מאלפוי. והוא גם היה רוצה להכריז שהוא מאמין שהתאוריה הנהדרת שמאלפוי הוא הילד הלא חוקי של פרופסור סנייפ זה שקר מאוד, מאוד מרושע וכולכם צריכים לשכוח מזה."

"הארי!" דראקו צעק כשהארי עף לידו. "אמרת שתפסיק עם זה!"

"נכון," אמר הארי בתמימות. "אני רק מנסה כמיטב יכולתי לפגוע בשמועה ומכריז שאני מאמין שזה לא נכון."

"אתה רק מאמין שזה לא נכון?" דרש דראקו. "אתה זה שהתחיל עם זה!"

"אני בטוח שאין לי אפילו קרוב למושג לגבי מערכת היחסים בין ההורים שלך לבין עצמם ולבין פרופסור סנייפ כדי לומר כך או כך באי איזשהו ביטחון," אמר הארי בעדינות. הוא ראה תנועה בזווית עינו. "תתכופף."

דראקו נראה מבולבל, אבל אוטומטית עשה כפי שהארי ביקש. הארי הרים את שרביטו כשהמרביצן שראה שעוקב אחריו והיה בטוח למדי שקולל בידי דובי והטיל "רדוקטו" שקט.

כשהמרביצן התפוצץ, הארי ראה את הסניץ' וצלל אחריו. דראקו, מסוחרר מהפיצוץ, לא ראה את הארי נע עד שהיה בחצי הדרך אל הסניץ' ולמרות שיצא בעקבותיו, הוא איחר לעצור את ידו של הארי מלהיסגר על הסניץ'.

"איך יכולת להיות כה חסר זהירות, מר פוטר?" דרשה מקגונגל אחרי המשחק. "אני יודעת שאין לך הערכה רבה לחוקים, אבל זה מגוחך. יכולת לפגוע קשות בעצמך ובמר מאלפוי והרסתם ציוד הוגוורטס. על אף שזה מכאיב לי לעשות זאת, אין לי ברירה אלא לרתק אותך בכל ליל שבת למשך חודש ולהוריד 50 נקודות מגריפינדור."

הארי באמת לא העלה על דעתו שהוא יכל לפגוע בדראקו כשהמרביצן התפוצץ, אבל הוא היה אסיר תודה שהוא בסדר. באשר ל'עונש' שלו, ובכן… "עם מי אני ארותק?"

"פרופסור לוקהרט כבר ביקש אותך באופן אישי," אמרה פרופסור מקגונגל, קולה שזור במיאוס שקט. היא מעולם לא מאוד העריכה את הנוכל הזקן.

"מעולה," חייך הארי. חמישים נקודות היו בערך אותה כמות שהוא והרמיוני הצליחו לצבור ביום ממוצע - לבושתו הנוראה ולשמחתה של הרמיוני - ובאשר לריתוקים… "הוא הבטיח ללמד אותי הכל על איך לענות למכתבי מעריצים ולמיין מכתבים רגילים מבין אלה המרושעים שאו מקללים אותך או שיש בפנים משהו נבזה בלי לפתוח אותם," הארי קרן.

מקגונגל נראתה מעוצבנת, אבל מאחר ומורים יכלו טכנית לעשות מה שהם רוצים בריתוקים כל עוד זה חוקי, לא היה לה מה לעשות.

באותו לילה, כשמסיבת 'גריפינדור טובה יותר מכל בית אחר בגלל מה שלא יהיה שהצלחנו לעשות הפעם' הבלתי נמנעת דעכה, רון והרמיוני דחפו אותו לפינה והטילו לחש פרטיות על האזור שהם עמדו בו. נוויל לא טרח להצטרף ושוחח בקלילות עם ג'יני, כך שרון נאלץ לגרור אותו בגפו. לא לפני שג'יני בעטה בו והאשימה אותו שהוא מנסה לעשות מניפולציות על כל החברים שלה. המ. מתי נוויל וג'יני נעשו חברים? הארי ממש יצטרך לבחון את זה. אולי זה היה כשהוא עשה מה שהתחשק לו ורון והרמיוני 'חקרו' את דראקו. אחרי הכל, נוויל שהה אצל הוויזלים לחודש שלם בקיץ וכשג'יני נחמדה ולא נשלטת, לא היה איך למנוע מהם לבלות זה עם זה כשחבריו האחרים של נוויל זנחו אותו.

"איך הוא עשה את זה?" דרשה הרמיוני ברגע שרון הפסיק להתלונן על אחיות שדוניות.

"איך הוא עשה את מה?" שאל הארי, שבאמת לא היה לו שום מושג על מה היא מדברת.

הרמיוני נאנחה בכעס. "איך מאלפוי פגע במרביצן?"

"את חושבת שמאלפוי פגע במרביצן?" שאל הארי בזהירות. "אני האחד שפוצץ אותו."

"חתיכת פיצוץ זה היה," רון חייך. "וראיתם את המבט על הפנים של מאלפוי? זה השיא."

"המרביצן עקב אחריך," הסבירה הרמיוני. "הוא בוודאות קולל ומי עוד מרוויח מזה חוץ ממאלפוי?"

"איך את יודעת שהוא עקב אחרי הארי?" שאל נוויל בהיגיון. "המשחק נגמר רק חמש דקות אחרי שהארי הואיל בטובו להגיע. איפה היית באמת?"

"בשירותים," אמר הארי במבט אטום.

"ארבע שעות?" שאל נוויל בחשדנות.

"כשצריך ל…" התחיל הארי בערמומיות.

"איו!" קטעה הרמיוני. "ברצינות! ואני רצינית לגבי המרביצן שעקב אחרי הארי. עדיין, מדאם הוץ' בדקה את הכדורים לפני שהתחיל המשחק ולא היתה שום בעיה."

"רגע… היא בדקה סימנים לפגיעה בכדורים עם השרביט שלה?" שאל הארי.

הרמיוני הביטה בו במבט מוזר. "כן. איך עוד היא יכולה לעשות את זה?"

"לעזאזל. הנה הלכה תאוריית הסקיב שלי…" מלמל הארי.

הרמיוני לא הבינה. "מה -"

"לא משנה," הארי קטע אותה. הוא לא חשב שהוא הזכיר את התיאוריה שלו משנה שעברה על זה שמדאם הוץ' היא סקיבית כשהיא לא השתמשה בקסם כדי לעשות דברים בסיסיים כמו לעצור את הנפילה של נוויל בשיעור התעופה הראשון שלהם. "אתם באמת חושבים שדראקו מוכשר מספיק בקסם כדי לכשף מרביצן? לכל כדורי הקווידיץ' יש כמה שכבות של קסם כדי להגן עליהם מפגיעה ולעשות אותם קרובים מאוד לבלתי חדירים לקסם. דראקו הוא רק תלמיד שנה שנייה. אני נחשב כנראה לעילוי - השד יודע למה - ואני לא חושב שאני יכולתי לפגוע במרביצן."

"אז מה אתה חושב שקרה?" דרשה הרמיוני, משלבת את ידיה.

"גמדון בית עוין?" הציע הארי.

"חשבתי שגמדוני הבית אהבו אותך. כלומר, הם אימצו אותך," ציין רון.

הרמיוני נעצה בו מבט. "אתה כל כך לא עוזר."

רון משך בכתפיו. "קראתי את זה בפקפקן."

הרמיוני נראתה כאילו היא באמת ובתמים רוצה לחנוק אותו.

"מה?" התגונן רון. "קיבלתי מנוי חינמי אחרי שהצלחתי את תשבץ היצורים שלהם. זה היה ממש מגניב. הם יכולים לדעת מי הצליח ראשון בגלל שכשגומרים אתה טופח בשרביט על זה ואומר 'שלח' ואם צדקת, העיתון מבקש את השם שלך וכשאתה כותב אותו, זה מעביר את המידע לפקפקן."

"אבל זה הכל גרבוב של שטויות!" התעקשה הרמיוני.

"אם אתם עומדים להתחיל להתווכח שוב, אני יכול לחזור למסיבה?" שאל נוויל. הם התעלמו ממנו, אז נוויל פנה להארי.

"בטח שאתה יכול," אמר לו הארי. "הם עשויים להמשיך זמן מה."

"אתה בא?" שאל נוויל. "או שאתה עומד להוסיף את הדעה שלך ולהזכיר להם עוד מקרים להתעצבן עליהם שוב, ולעשות הכל עוד יותר גרוע?"

"עד כמה שזה מפתה, לא," הארי נענע בראשו. "אני הולך למיטה."

"כבר?" נוויל היה מופתע, ובצדק. הארי רק לעיתים רחוקות היה במיטה לפני חצות והשעה היתה רק 10:30.

"יש לי גמדון עוין לפגוש, זוכר?"

"חשבתי שצחקת," נוויל אמר חלושות.

"אני לא," הבטיח הארי. "טוב, לפחות לגבי הגמדון. למעשה יש לו קצת אובססיה עלי, אבל הוא חטף סכין בשבילי פעם, אז אני לא עומד להתעצבן עליו על זה."

"שיהיה," אמר נוויל, הולך לכיוון האוכל ומנופף לג'יני.

כשהארי הגיע לחדר השינה הריק, הוא ראה את דובי מחכה לו על המיטה.

"שלום דובי," הוא אמר בנימוס עם הטון הכי דמבלדורי שלו. הוא בילה שעות בלהתאמן על זה מול מראה, אבל כמה שניסה, לא הצליח לעשות את הנצנוץ הזה בעין שהיה חלק נחוץ כל כך מההצגה. אולי זה היה רק תופעת לוואי של שימוש בלגילמנס?

דובי נראה מאוד לחוץ ועל סף דמעות. "הארי פוטר חזר לבית הספר."

"אמרתי לך שזה מה שאעשה," אמר הארי. "ואני לא אעזוב לא משנה מה תעשה. לגנוב את המכונית של אבא של רון היה די כיף והמרביצן הסורר היה רק אי נוחות קלה, אבל אפילו אם תעשה משהו שבאמת יגרום לי לרצות לעזוב אני לא אעשה את זה. יודע למה?"

דובי נענע בראשו.

"בגלל שאני עקשן כמו פרד וככל הנראה רק אראה את זה כאתגר," הארי השיב במעשיות.

"הארי פוטר לא מבין!" דובי מחה נואשות. "דובי שמוע-שמע על הארי פוטר הגדול ומה שהוא כבר עשה. הוא טוב לכל היצורים וגמדוני הבית אוהבים אותו. הארי פוטר מוכרח לא להישאר בהוגוורטס ולהיהרג! הוא חייב לעזוב ולהמשיך לעשות טוב!"

הארי חשב שהספירה של דובי היתה הרבה יותר מדי מתחשבת כלפיו, אבל זה היה דובי אחרי הכל. "תראה," אמר הארי בעדינות. "אני יודע לגבי היומן. אני יודע לגבי הבסיליסק. אני יודע אצל מי היומן כרגע ואני יודע שהוא עומד לרצות שאני אהיה מעורב. אני גם יודע איך להרוג גם את היומן וגם את הנחש ואני די בטוח שאני יודע איך לעצור את האיש. אני מעריך את הדאגה  שלך, אבל אני יכול לדאוג לעצמי."

"לדובי אין שום ספק שהארי פוטר יכול, אבל דובי לא אוהב לקחת סיכונים ולא רוצה לאבד קוסם כל כך טוב וכל כך רב עוצמה. לדובי לא היה שום מושג שהארי פוטר כל כך חכם!" התפרץ דובי, דמעות ממלאות את עיניו שוב.

"כן, כן…" אמר הארי בביטול. הוא שמע צעדים; מישהו מגיע. בדיוק כשעמד לומר לדובי ללכת, מחשבה הכתה בו. "רגע… דראקו לא ציווה עליך לא לנסות להציל את חיי או לנסות להוציא אותי מהטירה?"

להפתעתו של הארי, דובי נראה קונדסי למדי. "דובי לא ניסה להציל את חייו של הארי פוטר הנפלא וגם לא לשלוח אותו הרחק הרחק מהוגוורטס. דובי ניסה לשבור את ידו של הארי פוטר."

ובמילים אלה, דובי נעלם.

הארי לחלוטין לא העריך אותו מספיק.

הפרק הקודם		הפרק הבא