קסם של אלים

היי התגעגעתי, מקווה שגם אתם...

פרק 15

(ג'ון גריינג'ר)

תקפה אותי מפלצת, טעות אסטרטגית חמורה שלה!

יומיים לפני חג המולד "נחתנו" אצל הפוטר'ס, אני אומר נחתנו כי אמא פשוט נתנה לי יד והתעתקנו לפתח החצר שלהם, התעתקות זה דבר נורא, הקאתי את נשמתי כשנחתנו, הבית שלהם חסום בפני התעתקויות, גם שלנו, שאלתי את אמא, הבית שלהם גדול ויפה, נראה שלא חסר להם כסף, אחרי הכל מפקד ההילאים, תכלס' זה לא פייר, אמא הרבה יותר מוצלחת מהארי, אפילו הוא אמר, למה אנחנו צריכים לגור במנצ'סטר, מה רע בלונדון?

החדר שקיבלנו מאוד נוח, נראה שהם חשבו עלינו כמו שצריך, וצריך הרבה, תאמינו לי, ג'יני היא גברת נחמדה, יפה אפשר לומר, והיא אמא טובה כמעט כמו אמא שלי, יש להם עוד כמה ילדים שבאו לחג המולד, אלבוס סוורוס ששנה שעברה סיים את הוגוורטס בהצלחה, והוא עכשיו במסלול הכשרה להילאים, והוא אחד הסטלנים הגדולים שאני מכיר, זה ברור שהוא ירש את הגנים הוויזלים של הדודים שלו... ועוד כמה ילדים לא מעניינים במיוחד.

פרד הראה לי את החצר שלהם, היא גדולה ויש לה גדר גבוהה מאוד עפנו קצת ושיחקנו תופסת באוויר, תפסתי אותו בשניות, הוא אף פעם לא הצליח לתפוס אותי, מה לעשות לא כל מי שטוב בשח-מט טוב בטיסה... אבל כשהארי הצטרף פעם אחת לא היה לי סיכוי, שמעו הוא טס מזה טוב! וחוצמיזה יש לו אש המחץ דור 12 זה לא חכמה, לי הם הביאו איזה נימבוס 2001 מיושן, אין לי מטאטא משלי, צריך להסביר למה?!

האוכל היה טעים מאוד, והיה שפע של אוכל, קיצ... ברור שהיה פצצה!

בילינו לנו בנעימים כל אחר הצהריים, אחר כך הלכנו להתקלח (המים מגיבים חבל על הזמן... ג'יני לא הבינה איך אפשר להרטיב כל כך את חדר האמבטיה במקלחת אחת...)

המיטה היתה נוחה אפילו שלא היה כילה, אבל בלילה הסיוטים חזרו, חלמתי שאני נמצא במקום! לא'דע איפה, ליד איזה מבצר מפחיד, היה שם קרב מטורף, צד אחד כל הזמן איבד לוחמים, ולצד השני בקושי היו פצועים, הצד שאיבד הרבה לוחמים היה הצד התוקף, אגב, הם נלחמים שם ממש מהר, לא בטוח בוודאות שהייתי שורד שם לכל אורך הקרב... אחר כך הצד התוקף נסוג, עקבתי אחריהם, ראיתי מישהו בלונדיני, שנראה כמו המפקד, הוא אמר משהו, וכולם נעמדו בשורות, ואז, פוף, הם נעלמו בבת אחת, כבר חשבתי שהתעוררתי (באסה שלא)

אחר כך חלמתי שוב על המפלצת, הפעם היא סתם ישבה על איזה הר וחשבה, יכולתי לראות אותה חושבת "איפה הוא? איפה הוא?" איכשהו הייתי בטוח שמדובר בי, יש למישהו רעיון מה זה אומר?

ואז...

...התעוררתי רטוב, פרד עמד מעלי עם גיגית ריקה, וחיוך ענק "בוקר טוב ישנוני!" הוא קרא אלי, למה, לכל הרוחות, הוא צועק על הבוקר? "אתה מפסיד ארוחת בוקר" הוא צהל.

קפצתי מהמיטה, "מה... שקרן... בקושי שמונה..." מלמלתי תוך כדי שאני מתארגן, תוך שניה הייתי מוכן, ואז הוא אמר "איזה ארוחת בוקר, אמא אפילו לא קמה, רבע לארבע עכשיו" הסתכלתי עליו מעוצבן במקצת, אבל הצחוק שהוא דפק גרר אותי, ישבנו שנינו על המיטה שלי וצחקנו את נשמתנו.

כשנרגענו, הוא אמר "בוא, אתה חייב לראות משהו!" הלכתי אחריו למטבח, הוא הכין לנו שוקו, לפחות שוקו הם שותים, הקוסמים האלה... לרגע התפתיתי לנסות להעיף עליו את השוקו, אבל נזכרתי במה שפרופסור מקגונגל אמרה לי ש"היא תעקוב אחרי לראות שאני מתייחס לזה כראוי..." אז התגברתי.

"רצית להראות לי שוקו?" שאלתי בחיוך מתגרה.

"לא" הוא השיב, דחיפות מוזרה בקולו, הוא הביט בי ואמר "בוא אחרי בשקט!".

"אוקי" אמרתי, הלכתי אחריו דרך דלת צדדית לחדר שירות, שם הוא פתח חלון גדול וקפץ החוצה.

קפצתי אחריו, זה לא היה כזה גבוה, הוא נעמד על קצות האצבעות, וסגר את החלון, אני לא הייתי מגיע, דאני לכאורה כן, (שיט, מה דאני כל הזמן!) "בוא" הוא אמר שוב.

הלכנו כמה דקות בדממה, עד שהגענו לפארק מרווח, שם הוא נעצר מאחורי עץ ואמר לי "תראה" הוא החווה באצבעו, על אחד העצים מטרים ספורים מאיתנו, נשענה מפלצת מוזרה (לא המפלצת...) היה לה ראש של אישה עם שיער ארוך ומסורק, גוף רגיל עם ציפורניים חדות בידיים וברגליים, היא היתה לבושה חצי חצי כזה והיה נראה שיש לה גוף די שרירי, היא נראתה לא רע..., אתם בטח שואלים איך ידעתי שזו מפלצת אם היא נראתה רגיל, אז ככה קודם כל הציפורניים, תמיד חשבתי שרק לדובים יש דבר כזה, וגם היתה לי מן תחושת בטן כזאת של "ברח מכ-"

תחושת הבטן לא הספיקה לסיים את דבריה, והמפלצת הבחינה בנו, יותר נכון היה נראה שהיא הבחינה בי, היא כמו התעלמה מפרד, הסתכלתי למפלצת בעיניים, והרמתי את השרביט, המוח שלי עובד על טורבו, "יש אגם בפארק?" שאלתי את פרד.

"מה אתה זומם?" הוא זרק בי מבט חשדני.

"לא משנה, יש, או אין?", "יש" הוא אמר, "איפה?" שאלתי "מאה חמישים מטר ימינה" הוא החווה לכיוון המשוער.

"אני אעשה הסחת דעת, תעזור לי, ואז נרוץ לאגם, יש לי תוכנית".

"איזו הסחת דעת?" הוא שאל.

"אני עומד לירות אש על העצים משמאל, ואתה תלך קצת שמאלה, ותירה לכיוונה בזווית, אחר כך נרוץ לאגם" לא התוכנית הכי טובה שהייתה לי אי פעם, לא שהיו לי הרבה תוכניות בחיים, אבל 'תם מבינים ת'כיוון, לא?

הוא פנה שמאלה ואני הפגזתי את העצים, שניה אחר כך הוא התחיל לירות עליה סומינום בקצב מסחרר, התבאסתי שיש לנו רק את הלחש המעופש הזה.

נ.ב. אנחנו עוד לא מספיק מיומנים באקספליארמוס, וגם לא נראה לי שזה היה עוזר עליה.

היא לא השתכנעה מהסומינום אבל די התבלבלה מהאש, התחלנו לרוץ כמו מטורפים לאגם, היא מיד התחילה לרוץ אחרינו, התקרבנו לאגם, וכבר יכולתי להרגיש את הכוח מזמזם לי בידיים, חיכיתי עוד קצת, וסימנתי לפרד לחתוך שמאלה, צללנו אל מאחורי שיח גדול, ואאוץ' הוא היה קוצני להפליא, אבל ככה זה כשמדובר במזל שלי.

היא הגיעה אל האגם, ועכשיו היא היתה במראה האמיתי שלה, גוף גדול מכוסה פרווה סמיכה, עומדת על שני רגליים, כשזנב ארוך מתפתל סביב רגלה הימנית, ובכל יד היא החזיקה חרב! שוב חרב? מה נסגר? כולם עם חרבות, אוטוטו 2030!

עוד שנייה המתנה והוריתי למים לזנק עליה, הם עשו זאת! הוריתי להם לא להניח לה לרגע, זה היה קשה, עטפתי אותה בחומת מים מכל הכיוונים, ראיתי שהיא מנסה להשתחרר, וחיזקתי את אחיזת המים בגופה, הרגשתי שאני מתפרק עוד שנייה.

סימנתי לפרד שזה הרגע שלו, הוא קם, התקדם לקראתה וצעק סומינוםסומינוםסומינוםסומינום ואז אקספליארמוס, (הוא היה מצוין!) הכול קרה במהירות, חומת המים שלי התפוצצה ברעש אימתני, המפלצת התמוססה לאפר, אני צנחתי מותש על הריצפה, פרד מצידו נפל והתמוטט, נשמע 'פוף' והארי ג'יני ואמא הופיעו בשרביטים שלופים, הספקתי לראות אותם משחררים צרור אחד ליתר ביטחון, והתעלפתי.

התעוררתי אחרי חצי שעה, והרגשתי מה זה חרא עם זה שככה קרסתי, ואילו פרד טחן ארוחת בוקר כאילו לא קרה כלום, מצאתי את עצמי שוכב על המיטה שלי, ואמא והארי עומדים מודאגים לידי, אמא הגישה לי קובית שוקולד, וזה העלה לי אסואציות מהקרב עם ג'וף.

הארי הורה לי בנוקשות קלה "ג'ון ספר לי בדיוק מה קרה שם!".

"יצאנו לפארק כי... סתם הלכנו לטייל (לא מלשין על פרד!) ואז ראינו את המפ- איזה אישה מוזרה קצת, ופתאום היא הסתכלה עלינו-" לא הרגשתי עניין להיות מיוחד שהיא הסתכלה רק עלי ולכן העלמתי את העובדה הזאת "-והתחילה לבוא לכיוונינו גיבשנו תכנית והיא עבדה" תיארתי לו לפרטי פרטים את התוכנית, וראיתי את אמא מביטה בי בגאווה... את הקטע עם המים טשטשתי קצת... "ואז, מה שכבר ראיתם" סיימתי.

"טוב"- הוא אמר אחרי רגע של שתיקה -"עשיתם שטות חמורה כשיצאתם ככה לבד בשעה כזאת, ארבע לפנות בוקר זה שעה שכל מיני מפוקפקים מסתובבים ברחובות, אל תעשו את זה שוב" הנהנתי, "אני כבר אשמע מפרד את הגרסה שלו לסיפור, ונתאם ביניכם" אמר בחיוך של 'אני בערך מאמין לך...'.

הוא לחש לאמא משהו, ואז יצא מהחדר ואמא התיישבה על המיטה, "ג'ון, ג'ון מה יהיה איתך?, כל יום צרה אחרת? אתה יודע איך דאגתי כשקמתי ולא הייתם בבית? כמעט נטרפתי מרוב דאגה! לא ידעתי מה לעשות, אני רוצה שתבטיח לי שלא תצא שוב בלי רשות, ראית כמה מסוכן זה יכול להיות, נכון?".

"אני מבטיח לך שלא אעשה את זה שוב" אמרתי בשמץ רטיבות בעין, היא הנהנה בחיוך מרוצה ואמרה "ארוחת בוקר ג'ון".

היא הסתובבה לצאת מהחדר, ואז השתחרר בי משהו ואמרתי "אה אמא" היא הסתובבה "אני מתנצל שהלחצתי אותך" עכשיו כבר ממש בכיתי, כל הלחץ שהיה צבור בתוכי השתחרר, אמא הרימה אותי וחיבקה אותי חיבוק ארוך וטוב עד שנרגעתי, היא הגישה לי כוס מים, מהאוויר כמובן (אחת ולתמיד, אני חייב ללמוד איך עושים את זה!) וירדנו לארוחת בוקר.

כשסיימנו יצאתי לחצר עם פרד, ידעתי שמחכה לנו שיחה קצת ארוכה, התיישבנו על הדשא, פרד הסתכל עלי וחיכה, וחיכה, וחיכה, וגם אני חיכיתי, וחיכיתי, וחיכיתי.

ואז הוא חייך ואמר "נו באמת, צריך לחלוב אותך? שפוך! ת'שחרר!".

"אוקי" אמרתי "יש לי איזשהו כוח מיוחד שמעניק לי שליטה במים" את התגובה לא יכולתי לצפות בחלומותיי הגרועים ביותר, ואני יודע מה זה חלום רע...

"מהההה, אני לא מאמין, ולא סיפרת לי?" עוצמת קולו יכלה להעיר פילים משנתם, הרגשתי ששערות ראשי סומרות למשמע קולו...

"למה אתה מדבר כל כך בשקט" שאלתי בציניות, זאת הייתה שגיאה חמורה עוד יותר.

"מהההה, אני לא מאמין, ולא סיפרת לי?" הפעם באמת לא שמעתי כלום לרגע, זה היה כאילו קוסם חזק במיוחד ירה קללה מחרישה על שתי אוזניי בו זמנית! לנסות לתאר במילים את עוצמת קולו זה יהיה מגוחך, לדרג באוקטבות את קולו, זה יהיה כמו הניסיון למדוד תאונה בין גלקסיות בסולם ריכטר...

"אוקי, הבנתי ת'רעיון" ציינתי במירמור.

"מה זאת אומרת שליטה על מים" הוא שאל כמעט בלתי נשמע.

השליטה שלו על הקול היא מפליאה.

"אני לא יודע בדיוק, אבל זה איזה כוח סודי, שאני לא יודע מאיפה הוא, גם אוליב לא ידע" שחררתי, לא בדיוק בשמחה, אבל ידעתי שאין לי ברירה אלא לספר, מקווה שפרופסור מקגונגל תזרום עם זה...

"אוליב? מי זה?" (הא, הוא לא יודע) הוא שאל וארשת פניו הפכה ליותר מבולבלת מרגע לרגע.

"אוליבנדר מהשרביטים" אמרתי בחיוך קל, כאילו אין דבר ברור יותר מזה.

"אה, אוליבנדר, אחלה שם אוליב, אימצתי!" הוא כבר ממש חייך, ונראה לרגע יותר רגוע, כאילו הפרשה כבר מאחורינו, אבל היה לי ברור שזה רק לרגע והוא לא ישחרר אותי עד שאני אסביר לו במאה אחוז כל פרט ופרט ממה שקרה שם.

"קיצ... לעניינינו אתה צריך לשמור על זה בסוד אוקי?" אמרתי בטון רציני, המבט שלי בעיניים הביע שאני לא ארחיב כעת עוד על כוחי, אבל בהמשך הוא ידע הכול...

"ברור" הוא ציין "סמוך על פרד!" בתוכי הודיתי לו על זה שהוא זרם עם ההסבר המעורפל שלי ולא המשיך לחלוב אותי, אני אתאם עם פרופסור מקגונגל מה אני יכול בדיוק לספר לו.

"עוד ידיעה חשובה, שמת לב שאני נעלם כל שבת?" הוספתי, כי החלטתי שאת זה אני חייב לו כבר עכשיו, וחוץ מזה שכבר כואבת לי הבטן מהסוד הזה.

"ברור, איזה מין חבר אני נראה לך" קולו היה קצת נעלב, אבל הזיק בעיניים הראה שהוא סתם צוחק.

"אז ככה, יש איזה אדם בשם קלמנטוס פרמיניון, שמלמד אותי לשלוט על הכוח שלי, שיעורים מסייטים, הוא לא בדיוק מעדכן אותי לפני כל ניסוי שהוא עושה, ואין לו עדיין מסקנה מה זה הכוח הזה, אבל ראית את ההתקדמות שלי..." סיימתי בגאווה לא מוסווית.

הוא נותר בשקט כמה רגעים ואז אמר "אוקי, אני מניח שאני צריך להשיג לי כוח על משלי, מה?" צחקנו קצת, ושחררנו את שרירי הפנים, (וואו, כמה שכאבה לי הלסת...)

ככה הסתיימה לה השיחה החשובה, ועברנו לשחזר את החוויה...

ברגע שיש תגובה אני מעלה פרק נוסף!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא