המסע בעקבות הוגוורטס

"בוקר!!! בוקר, ג'ני! קומי!"
"עוד חמש דקות, אמא..."
"אמא? מה אמא? קומי ג'ני! קו-מי! נו, ג'ני! את רוצה בכח, תגידי לי?"
"נו, שקט..."
"אוף איתך! טוב, אז אין לי ברירה..."
 - ווש.
"היי, תחזירי לי את השמיכה!"
"לא אני לא! קומי כבר!"
"טוב, נו... רק בגלל השמיכה..."
ג'ני פיהקה והתמתחה. היו לה סימני-שינה מתחת לעיניים, והפרצוף שלה היה מעוך. היא תמיד ישנה כשראשה מופנה כלפי הכרית.
"תקשיבי, ג'ני... חשבתי... איך נאכל ארוחת בוקר?"
"מה זאת אומרת? האולם הגדול! אההההה...", ג'ני פיהקה פיהוק רחב במיוחד.
"כן, אבל... נגיד, איפה? באיזה שולחן?"
"אמ.. נידחף לשולחן. אני רעבה, אז אני לא יודעת מה איתך...", וג'ני נשפה שלוש נשיפות על גב כף ידה, ונעלמה.
"איזה פזיזה... טוב, נו, אין לי יותר מדי אפשרויות..", מלמלה אליס לעצמה ונשפה שלוש נשיפות על גב כף ידה.
היא היתה במסדרון. כמה תלמידים דחפו אותה, ופעם אחת היא גם נפלה. היא לא ידעה לאן ללכת, ואז, ראתה ממרחוק את ג'ני הולכת ופוסעת ימינה לפתח שממנו בקעו קולות רועשים.
אליס הלכה לשם. זה היה המקום בו ג'ני התמיינה, או יותר נכון לא התמיינה, כאונלית.
היא רצה ותפסה ביד של ג'ני. היא אמרה לה: "נו, ומה עכשיו?"
"מחפשים שני מקומות פנויים", ענתה ג'ני.
הן ראו כאלו בשולחן הכי שמאלי. הן ישבו, ואז אמר הילד שישב ליד ג'ני לפתע: "היי, אתן לא האלה שפוצצו את מצנפת המיון?".
ואז, כאילו לעצבן, הצטרף החבר שישב לילדו, ואמר: "כן, זה הן!"
הגבוה יותר מביניהם, שאל: "תגידו, מה קרה בסוף? לא ידעתי שבסוף מיונתן לגריפינדור, לא ראיתי אתכן בחדר המועדון... וגם, איך מוינתן? איחדו מחדש את המצנפת?"
"מצטערת, אנחנו לא יכולות לענות", מילמלה אליס.
"נו, באמת", אמר היותר נמוך, "אם יש משהו שאני שונא זה שאנשים סודיים. מה הקטע בלשמור לך סתם דברים בלב?"
"דביל", לחשה אליס אל אוזנה של ג'ני.
היי, שמעתי את זה", אמר הנמוך יותר, "אל תדאגי, תמיד אני עולה לכולם בהתחלה על העצבים עד שהם מגלים איזה אדם מדהים ורגשי אני". הוא חייך בשובבות.
"האמת, לארי, שמעולם לא לא מצאתי את הצד הרגשי שלך. אתה בטוח שיש לך אחד כזה?", אמר השני בחיוך.
"ממש צמד טיפש ומטופש", לחשה שוב בגנאי אליס, והפעם הם לא שמעו אותה, או ששמעו ופשוט התעלמו.
"שאלה קשה מדי. דרך אגב, כמו ששמעתן, גבירותי, לי קוראים לארי, ולו קוראים ג'ייק. ולכן?", אמר-שאל לארי.
"אליס וג'ני. עכשיו, ברשותכם, נלך למצוא לנו מקום אחר לאכול בו", אמרה אליס בקור רוח.
"הו, גבירותי, לא כל כך מהר", אמר לארי, "אתן מענינות אותנו."
"מענינות?", אמרה ג'ני בתמיהה קלה, "אנחנו נשארות פה. מה אתם רוצים לשאול?", היא אמרה ברוב חשיבות.
"מבטיחות שתענו אמת?", שאל ג'ייק בעורמה.
"מה פת - - -"
"בוודאי שכן. נו, שאלו כבר!", קטעה ג'ני את אליס. אליס הסתכלה עליה במבט של את-לא-מבינה-שהם-ישאלו-אותנו-למה-לא-הינו-אתמול-בחדר-מועדון.
"טוב, לאן מוינתן, ומה לעזאזל הסיפור שלכם?", שאלו ג'ייק ולארי.
"אויש, בדיוק נזכרתי שאני חייבת לרוץ לאנשהוא", אמרה אליס ופנתה לקום.
"הו, לא", משך אותה ג'ייק, "ספרו לנו."
"טוב, האמת...", פתחה ג'ני.

אליס סימנה בעיניים שלא תעשה את זה. לארי וג'ייק הסתכלו עליה במבט משתוקק וסקרן.
"האמת היא ש... טוב, לא פה. בואו הצידה."

הפרק הקודם		הפרק הבא