מכתבים מ-ר' ל- ה'

היי,

העלילה לא מתקדמת, אבל הפרק רומנטי למדי לדעתי...

מה דעתכם?

פרק 17: קללות ואהבה

בשבוע הבא הרמיוני והארי חזרו אל הלימודים. הם נאלצו להשלים חומר ולראשונה פגשו בפרופסור מודי, בשיעור להתגוננות מפני כוחות האופל. לצערם השיעור היה משותף עם תלמידי סלית'רין.

"פוטר, גריינג'ר, אני מקווה שהשלמתם את החומר." אמר מודי. "כן, פרופסור." ענו שניהם יחד והביטו אחד בשני בחיוך. עינו המתגלגלת בצבע כחול עז בחנה את הכיתה. "טוב, בעקבות מה שקרה ביום הראשון ללימודים, היום אנחנו נלמד על הקללות שאין עליהן מחילה." שתי עיניו נעצרו על מאלפוי שהאדים ולא השיב מבט.

"מי יכול להגיד לי מה הקללות?" שאל פרופסור מודי. ידה של הרמיוני עלתה באוויר מיד, כמו תמיד. "מיס גריינג'ר?" הוא פנה אליה. "אימפריוס, קרושיאטוס ואבדה קדברה." ענתה הרמיוני. "נכון, עשר נקודות לגריפינדור." אמר מודי.

"עכשיו, אימפריוס, היא קללה שמאפשרת למטיל אותה לשלוט במעשי הקורבן. קשה מאוד להוכיח אם אדם פעל כי היה תחת השפעת הקללה או מבחירה חופשית. למה אתם מחכים בשביל לכתוב את מה שאני אומר?" הוא שאל פתאום וכל התלמידים קפצו בבהלה. הם הוציאו גיליונות קלף וכתבו.

"קרושיאטוס, היא קללה הגורמת כאב, כאב עז, וזו גם הקללה שהטיל מיסטר מאלפוי על מיס גריינג'ר ביום הראשון ללימודים." הוא עצר ונתן מבט נוסף במאלפוי, הפעם הצטרפו אליו גם מבטי שאר הכיתה. "הקללה השלישית," קרא מודי והכיתה החזירה את תשומת ליבה אליו, "היא הקללה ההורגת, אבדה קדברה. אין דרך להיחלץ מקללה זו, ברגע שנפגעת אתה מת במקום. ידוע רק על אדם אחד ששרד אותה והוא יושב מולי." אמר מודי והביט בהארי בשתי עיניו. הארי השפיל את ראשו. אז ככה מתו ההורים שלו. הקללה פגעה בהם והם פשוט מתו. רון סחט את כתפו בעידוד, והרמיוני העבירה את אצבעותיה בשיערו השחור ונשקה על מצחו. "אתה בסדר עכשיו," היא אמרה לו בלי קול. הוא הנהן.

את שארית השיעור העביר מודי בלהטיל את קללת אימפריוס על כל אחד מהתלמידים כדי לראות מי יצליח להתנער ממנה. הארי הצליח בניסיון השלישי והרמיוני ברביעי. רון לא הצליח בכלל.

"איזה כיף שעוד מעט נגמר השבוע," אמר רון. "כן, זה נחמד." אמר הארי. הם היו בדרכם לארוחת הצהריים ביום חמישי. "לא קיבלת מכתב מהמעריץ שלך?" שאל רון. הרמיוני חייכה, "עדיין לא, אבל עבר פחות משבוע מאז ששלחתי את המכתב האחרון, מון לא יכול לעשות את הדרך הזו כל כך מהר." אמרה הרמיוני. "אני חושב שאת טועה," אמר הארי בחיוך והביט לפנים. היא עקבה אחרי מבטו וחיוך עלה על פניה. מון עמד על מעקה גרם המדרגות הקרוב אליהם. "מון!" היא קראה והינשוף התעופף ונעמד על כתפה. היא ליטפה אותו ולקחה את המכתב.

הרמיוני הצמידה את המכתב אל ליבה ורקדה במעגלים של אושר וצחוק. מון התעופף בבהלה מכתפה, אך הארי הצטרף לצחוקה. היא אחזה בידו והוא סובב אותה עד שהגיעה אליו. רון נתן בהם מבט מוזר. "התחרפנתם לגמרי אה? זה רק מכתב." אמר רון. הרמיוני גלגלה את עיניה והמשיכה לצחוק. אפילו רון עם ההערות שלו לא יכול להרוס את אושרה. כמה חיכתה למכתב הזה, למכתב מהזאב שלה. הם המשיכו לרקוד באמצע המסדרון. פרוואטי ולבנדר חלפו על פניהם מצחקקות. "עכשיו כל בית הספר יחשוב שאתם זוג, בגלל הצמד הזה והריקוד שלכם." אמר רון. "מה אכפת לי, לי יש את האהוב שלי." אמרה הרמיוני. היא נשקה על לחיו של הארי, אחר כך על לחיו של רון ועלתה במהירות לחדר המועדון של גריפינדור כדי לקרוא את המכתב מרמוס.

הרמיוני התיישבה בכורסא מול האח ופתחה את המכתב. הפעם המכתב היה נקי מדמעות. היא שמחה שהוא בסדר.

ה' שלי,

כן, כתבתי שלי, כי נמאס לי להתנגד למה שאני מרגיש. נמאס לי להילחם אתך בקרב אבוד מראש, כי ברור לי שאת תנצחי בסוף. ההיגיון לא תמיד צודק, זה כנראה נכון. את אולי הגיונית, אבל את לא אישה, עדיין לא. את עדיין ילדה מתוקה, הירח המתוק שלי.

את צודקת, צרחתי באותו היום, צרחתי אל אלוהים כי חשבתי שאני מקולל. כי אני אדם זאב, אדם זאב שמאוהב בך. בכיתי וצרחתי אל אלוהים והירח, ובאותו הזמן כתבתי את המכתב, כנראה שבגלל זה הדיו נמרח, הייתי כל כך מצוברח שלא שמתי לב אפילו למצב המכתב אחרי שסיימתי לכתוב אותו. בכיתי עד שהבנתי שאני לא מקולל כי התאהבתי בך, אלא בדיוק להפך, להיות מאוהב בך זו ברכה.

ומה קרה לך? אני יודע שזה מוזר, אבל גם אני הרגשתי אותך. ביום הראשון ללימודים, משהו ממש רע קרה לך, נפגעת? את פצועה? כי אם כן אני אגיע לשם עכשיו, ולא אכפת לי מה יחשבו או מה יגידו האנשים. רק את חשובה לי. ספרי לי מה קרה, מכשפונת שלי.

עכשיו, טורניר הקוסמים המשולש? יפה, זה משהו שקורה אחת למאה שנה, יש לכם מזל שתזכו לצפות בזה, זה ממש אגדה. אמרת משהו על ההורגים ושזה מלהיב את רון? אין מה לעשות, ככה זה, בנים מתלהבים תמיד ממה שמסוכן ואפשר להיהרג בו. תשאלי את רך- כף, אני בטוח שהוא ישמח לספר לך על מה שהוא וקרניים היו עושים בבית הספר, או מה שהם היו עושים אם יכלו לקחת חלק בטורניר כזה.

אני לעולם לא אשכח אותך, לא מסוגל לשכוח ולא רוצה לשכוח.

באהבה,

ר'

דמעות של אושר עלו בעיניה. הוא כתב לה באהבה. הוא סיים את המכתב במילה אהבה. היא הוציאה גיליון קלף נקי וכתבה לו מכתב תשובה. היא סיפרה לו הכול, היא סיפרה לו שהיא אוהבת אותו. כשסיימה לכתוב את המכתב היא עלתה לינשופיה וקראה למון.

מון כעס. הוא קרסם את אוזנה בחוזקה. הוא לא שכח את הריקוד שעשתה מוקדם יותר כשהוא היה על כתפה. "בסדר, אני לא ארקוד יותר, עכשיו תן לי לשלוח את המכתב לרמוס או שאני אשתמש בהדוויג." אמרה הרמיוני אל הינשוף העצבני. הוא קרא בקול והושיט את רגלו. היא ליטפה את נוצותיו, וקשרה את המכתב לרגלו. "תודה, מון." היא אמרה וצפתה בו לרגע עד שנעלם באופק.

רמוס בדיוק יצא מהמקלחת, רק מגבת למותניו, כשמון נקש על חלונו. הרמיוני, חשב רמוס בשמחה וניגש אל החלון כדי להכניס את מון. הוא לקח את המכתב והכניס את מון אל כלובו.

ר' היקר,

סוף סוף! עקשן שכמוך! כבר חשבתי שלא תוותר לעולם.

אני אוהבת אותך, אוהבת כל כך, אין לך מושג עד כמה.

כל שבוע שעובר מקשה עליי. אני לא מסוגלת להיות רחוקה ממך לכל כך הרבה זמן. אני מתגעגעת אליך. כבר חלפו מעט יותר מחודשיים מאז ראיתי אותך בפעם האחרונה, אני מרגישה כאילו לא נפגשנו כבר שנים רבות.

שאלת מה קרה לי ביום הראשון ללימודים? טוב, זה סיפור ארוך למדי. אני מקווה שיש לך סבלנות לקרוא.

הייתי במצב רוח רע, המרחק ממך גורם לזה, וברגע שחזרתי להוגוורטס כל דבר הזכיר לי אותך. יצאתי מהאולם הגדול באמצע ארוחת הבוקר, עשיתי טיול קצר באחד המסדרונות ומצאתי את עצמי עומדת ליד חלון המשקיף על הערבה המפליקה. כמובן שזה הזכיר לי אותך, וגרם לי לבכות, שוב. הפכת אותי לרכרוכית, רכה כמו חמאה.

בכל מקרה, מאלפוי החליט להציק לי, ללעוג לי שוב על העובדה שאני בוצדמית. לעגתי לו בחזרה, אמרתי לו שהוא שפוט של אבא שלו ופניתי אל המדרגות. הוא הטיל עליי קללה, קללת קרושיאטוס כשאני בגבו אליו. אתה לא יכול לדמיין לעצמך את הכאב. אני חושבת שכמעט צרחתי את נשמתי החוצה מרוב כאב. הארי ורון הגיעו אחר כך. רון נשאר איתי והארי פשוט קרע להם את הצורה. הוא העיף את מאלפוי עם אימפדימנטה עד לקיר הנגדי, הוא פרק את קראב וגוייל (אתה בטח זוכר את הבבונים שצמודים למאלפוי) מהשרביטים שלהם עם אקספליארמוס, ואז הדבילים החליטו שהם לא צריכים שרביטים ושהם יכולים פשוט להרביץ להארי. אז הארי העיף את גם את קראב עם אימפדימנטה ושיתק את גוייל עם פטריפיקוס טוטאלוס. אבל השיא היה, ואני בטוחה שתאהב את זה, כשסנייפ הגיע וטען שהארי תקף בלי סיבה ואז הארי שיתק גם אותו עם פטריפיקוס טוטאלוס. היה בלגן.

זה מה שרון סיפר לי, אני הייתי מחוסרת הכרה בגלל הקרושיאטוס של מאלפוי. כשהארי הבין מה בדיוק מאלפוי עשה לי, הוא כמעט תקף אותו שוב אבל הוא התעלף מעומס יתר. שימוש ביותר מדי קללות בבת אחת בשביל קוסם צעיר. וזה מה שקרה לי ביום הראשון ללימודים. אני והארי היינו סגורים במרפאה שבוע שלם אחר כך, לא שבאמת היינו זקוקים לזה, אבל ככה זה עם מדאם פומפרי.

אני מקווה שלא גרמתי לך להרגיש רע.

מה שלום הירח המלא? אתה שורד גם בלי השיקוי? אני מקווה שכן. אני אלמד את השיקוי הזה, כדי שאני אוכל לעשות אותו בשבילך בפעם הבאה שנתראה.

אמרת שאני אשאל את רך- כף בשביל סיפורים על ימי בית הספר שלכם. אני לא רוצה לשאול אותו, אני רוצה שאתה תספר לי, בפעם הבאה שניפגש.

מקווה שהמכתב שלי לא ארוך מדי.

באהבה,

ה'

רמוס חייך. הילדה הזו תטריף אותי! היא בצרות והיא דואגת לי, משוגעת, הוא חשב לעצמו. הוא התלבש והוסיף את המכתב אל קופסת המכתבים המוקדשת רק למכשפונת שלו. כמה הוא רוצה לפגוש אותה שוב. הוא תהה מתי זה באמת יקרה.   

הפרק הקודם		הפרק הבא