עתיד זה סוד

דראקו הביט במכתב עוד פעם אחת הוא לא האמין...

הוא לא האמין איך סברינה לקחה את המילים בצורה כזאת מילולית?,

הוא היה חייב לדעת עם היא רצינית וגם עם לא, עם היא סתם רוצה לדבר איתו?.

הוא לא יכול עכשיו לעשות משהו בנידון,...

'תשמח לאיד דראקו... מה היא חושבת שנהנתי לריב איתה,

למה היא ממציאה שקרים?!' חשב לעצמו.

הוא לא ידע למה סברינה התכונה באמת במכתב.

זה המכתב הראשון שהיא שלחה לו במשך כל החופש, אבל הוא רק רצה לדבר איתה בהגיון-

הוא לא רצה שהיא תמות...

דראקו הניח את המכתב מתחת למיטה, הוא ניגש לארון, ובעט בוא הכי חזק שהוא יכול.

בראשו הסערה הייתה גדולה. מחשבות ותמונות ריצדו מול עיניו,

'מה אני יכולה לעשות?!.'

הוא בעט שוב בארון, והפעם זו הייתה בעיטה חזקה כ''כ עד שכל הארון רעד.

דראקו הסתובב, נישמעה חבטה קטנה על הריצפה.

הוא חזר על צעדיו בחזרה לארון, וראה שממנו נפל מטאטא.

נידלקה נורה בראשו הוא ידע מה לעשות...

--------------------------------------------------------

סברינה מתחה את רגליה, ונעמדה על עדן החלון.

דמעות זלגו בעיניה, לא כי עמדה ליקפוץ, אלה כי לא האמינה שדראקו שונא אותה.

היא לקחה תנופה ו...-

משהו העיף אותה אחרוה על גבה. היא הרגישה שמשהו גדול מונח על כל גופה, סברינה פקחה את עיניה ולא האמינה.

היא שכבה על הגב באמצה חדרה, ועליה שכב דראקו, ובעינו משתקפת דמותה שלה.

"סברינה מה קורה שם למעלה?!" שאל אביה מלמטה.

"כלום!" ענתה סברינה תוך שהיא בוהה בעיניו של דראקו.

הוא רכן קדימה ונישק אותה נשיקה רכה על השפתיים, נשיקה תשוקתית.

הם הרגישו כאילו הם מתאהבים מחדש!.

דראקו התנתק ממנה, אך עדין שניהם שכבו באמצה החדר, אף אחד מהם לא זז.

"אני חולמת?..." אמרה סברינה כימעט בלחישה.

"לא." ענה לה דראקו גם כימעט בלחישה.

והם המשיכו להתנשק, והרגישו כאילו כל שניה זה נצח...

(כתבתי את הפרק תוך כדי ארוחת בוקר אז תנו קצת קרדיט)

הפרק הקודם		הפרק הבא