הפעם הראשונה שלי כמכשפה

"יש לי גם גלימה קסומה" הוא לחש כאילו היו עוד אנשים בחדר.

"עד כמה קסומה?" אמרתי וחיוך עלה בשפתיי.

"קסומה מספיק כדי להעלים אותך" הוא אמר. צחקקתי והארי הסתכל עליי וחייך.

"רוצה שאני אראה לך אותה?" הוא שאל. היססתי לרגע. ואם אני אכנס לצרות? חשבתי.

"אל תידאגי, אף אחד לא יודע עליה וגם לא ידעו" הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי.

"אז כן" אמרתי. "היום ב4 אני אביא אותה לקבוצת למידה שלנו" הוא אמר.

"אוי לא" הוא אמר והסתכל על המפה.

רגליים בשם סוורס סנייפ התקרבו לחדר שלנו. הארי חטף את הקלף מידי ואמר 'תם ונשלם הקונדס'.

כל השירבוטים והשמות נעלמו ונשאר קלף ריק. הארי הכניס אותו לכיס ודחף אותי למדף.

סנייפ נכנס וראה אותנו ליד המדף. "נשאר לנו רק עוד אחד" הארי אמר והתחיל לנקות את המבחנה שהייתה נקייה כבר.

השתדלתי לא לצחוק כדי שסנייפ לא יחשוד. "זהו. כמו חדשה" אמר הארי והניח אותה על השידה.

"אני מקווה שלמדתם את הלקח" אמר סנייפ והתיישב בכיסא שלו.

"לא לזרוק בטעות דיו על גלימות של המורים שלך" אמר הארי בציניות.

"אל תנסה אותי" אמר סנייפ והסתכל ישירות להארי.

"אתם משוחררים" אמר סנייפ והסתכל על הדף שהיה מולו.

יצאנו למסדרון ואז אמרתי "אוויר!!".

"כן, באמת מסריח שם. אולי נקנה לו עושה ריח בטעם לימון" הארי אמר וגרם לי לצחוק.

"ונכניס לשם צבע צהוב" הוא אמר וגרם לי לצחוק חזק יותר.

"ניפגש ב4?" הוא אמר תוך כדי צחוק. "כן ביי הארי" אמרתי ועזבתי עם חיוך.

פעם ראשונה שהרגשתי טוב אחרי פגישה עם הארי.

הלכתי במסדרון עם מחשבות על כל מה שקרה. כל פעם שחשבתי על הארי עלה חיוך קטן וסומק.

שמעתי מישהו קורא בשם שלי. הסתובבתי וראיתי את דראקו.

"היי" הוא אמר וחייך. "שמעתי על סנייפ.. איך היה?" הוא שאל מודאג.

"היה בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך מבויש. "הכל בסדר איתך?" הוא אמר.

"מזאת אומרת" שאלתי אותו והעברתי את היד בשיער שלי כדי לסדר אותו.

"את נראת.. שמחה" הוא אמר בקול מוזר. "טוב בכל מקרה אני ממהרת לשיעור. ביי דראקו!" אמרתי והסתלקתי במהירות.

זה כול כך שקוף? חשבתי ונשכתי את השפה התחתונה.

נכנסתי לכיתה ושקעתי במחשבות שלא נגמרו. חיכיתי בקוצר רוח לקבוצת הלמידה. חיכיתי בקוצר רוח להיות איתו שוב..

איך שהשיעור נגמר, קפצתי מהמקום והלכתי במהירות לכיוון הסיפריה.

נכנסתי אליה וסברינה כבר הייתה שם. התיישבתי לידה וגם היא שאלה אותי אם אני בסדר.

"מה קורה איתכם? אני בסדר גמור" אמרתי עם חיוך ענקי שהלשין עלי מיד.

"אז למה את כול כך שמחה וקורנת.. כאילו קיבלת חבילת איפור במתנה" סברינה אמרה ופתחה את הספר.

בידיוק כשבאתי לענות לה, הארי והרמיוני נכנסו לסיפריה. כשהם ראו אותנו הם הלכו לכיוון שלנו.

"היי" אמר הארי והתיישב מולי. "היי" עניתי לו וחייכתי.

עשיתי הכירות בין הרמיוני לסברינה ושתיהן התחברו בשניה. למרות שהיו שונות לגמרי, הן מצאו נושאים משותפים.

כעבור כמה דקות כבר נשכח המבחן וכל אחד היה בשיחה עם השני.

כשהרמיוני נזכרה במבחן היא הכריחה את כולנו לחזור לספרים וללמוד. התבאסתי כי רציתי לדבר עוד עם הארי.

אני לא יודעת מה השתנה בי אבל אני מרגישה נחמד בסביבתו.. כמעט כמו עם.. דראקו.

הרמיוני שאלה אותי שאלה. הסתכלתי בחוסר אונים בעיניים הירוקות של הארי. הוא אמר לי בלי קול את התשובה וכשאמרתי אותה הרמיוני אמרה שצדקתי.

אחרי שהיא פנתה לשאול את סברינה, החזרתי להארי 'תודה' בלי קול.

"איזה כיף אנחנו כמעט מסיימים את המבחנים" אמרה סברינה אחרי שנגמרו להרמיוני השאלות.

"כן ואז הנשף" אמרה הרמיוני מתחת לספר הענקי שבו היא חיפשה חומר נוסף למבחן.

"עם מי אתה הולך הארי?" שאלה סברינה את הארי. "לא יודע לא ממש חשבתי על זה" הוא אמר והרגיש נבוך.

"אתה צריך להזמין את פרוואטי לנשף אתם ממש מתאימים!" אמרה סברינה בהתרגשות.

מה היא עושה?! חשבתי בכעס. "מספיק סברינה, הארי יזמין את רק את מי שהוא רוצה" אמרתי לה בהתרגזות.

יכולתי להישבע שראיתי את הארי מחייך.

"שלום" הופיע ילד נמוך עם שיער בלונדיני. "קולין לא עכשיו" אמר לו הארי בקוצר רוח.

הוא החזיק מצלמה ענקית מאחורי הגב והחזיק בה כששאל "אפשר תמונה שלכם?".

"אתה יודע שאני לא אוהב להצטלם" אמר הארי וניסה לסדר את השיער הפרוע שלו.

צחקתי קצת ואז קמתי לעזור לו לסדר את השיער. זה רק נעשה גרוע יותר.

עמדנו כמה סנטימטרים אחד מהשני והרגשתי את הנשימה שלו עליי. הסתכלתי לו בעיניים הירוקות שלו והרגשתי במקום אחר לגמרי. כאילו אני עפה.

"זה יהיה מצוין לכתבה שלי! הארי פוטר הגדול עוזר לילדה שלוקחת שיעוריים פרטיים!" קולין אמר בהתרגשות.

החיוך הענקי שהיה על פניי דעך בכל מילה נוספת של קולין. נשארתי המומה.

"הארי אתה.. אתה סיפרת?" אמרתי והפנים שלו נעשו חיוורים.

הפרק הקודם		הפרק הבא