רק אחת מהחבר'ה - בתרגום

פרק 17

חבוי בספה

הרמיוני הכניסה את ידה בין הכריות ומצאה משהו קשה ומוכר מתחתיה, ספר. היא שלחה אל פרד, שחייך אליה, מבט מוזר בשעה שהוציא את הספר. עיניו התרחבו בבהלה והוא חטף את הספר במהירות והניח אותו מתחת לספה, אבל לא לפני שהיא הספיקה לקרוא את הכותרת: רומנטיקה עם מכשפות אינטליגנטיות. אבל היא העמידה פנים שהיא לא הספיקה לקרוא. במקום להתקרב אליה ולנשק אותה, מה שהיא קיוותה שיעשה, הוא נשאר על ברכיו לצידה על הספה.

"למה שלא תחפשי דברים שוב? אם אכפת לך, תמצאי הפעם את האוצר האמיתי הפעם." עודד אותה בגיחוך.

"בסדר." היא ניסתה להסתיר את החשש שבה כשדחפה את ידה לבין הכריות. היא משכה אליה סוג של שלט קטן עם הרבה כפתורים צבעונים ומתגים.

"לא זה. מצטער, ג'ורג היה אמור לנקות פה." פרד לקח את השלט המוזר והניח אותו על הספר. "נסי שוב." היא שלחה את ידה שנית, הפעם רחוק יותר, ונגעה במגזין. היא בקושי ראתה את המכשפה חצי עירומה על הכריכה לפני שפרד תלש את זה מידה. "לעזאזל ג'ורג." הוא דחף את המגזין באלימות ביחד עם הדברים שלא היו אמור להיות שם. "אני הולך להחזיר לו על הפעם. תני לי למצוא את זה. מי יודע מה עוד הכניס הממזר הזה לשם." פרד הכניס את ידו בין הכריות ליד הירך שלה. היא כמעט צחקה כשראתה את אוזניו מאדימות, אבל היא לא צחקה כי הוא נראה רציני. לאחר כמה רגעים של חיפוש בתוך הספה הוא קרא קריאת ניצחון. "מצאתי!" הוא החזיק קופסת קרטון קטנה. הוא התקרב קרוב לראשה שנח על ידית הספה. הוא הניח את זהז בידה הקטנה והתיישב חזרה על רגליו וחיכה. "קדימה, תפתחי."

"מה זה?"

"אני לא הולך להגיד לך. תפתחי ותראי."

"התכוונתי, בשביל מה זה?"

"בגלל שאני הולך להתגעגע אלייך בזמן שאת לא תהיי כאן. ואני רוצה שיהיה לך משהו שיזכיר לך אותי." אמר ונישק אותה ברכות.

היא נאנחה ופתחה את הקופסה. בתוכה היה תליון יפיפה בצורת אליפסה ובצבע ברונזה עם עץ אלון מגולף מלפנים, בדיוק כמו העץ שנמצא בגינה של המחילה. היא גיחכה והוציאה את התליון מהקופסה, שהיה באופן בלתי יאומן שברירי.

"כישפתי את התליון כך שהוא לא יסתבך בשיער שלך. ג'יני אמרה שזאת הסיבה שאת אף פעם לא עונדת שרשראות." פרד צפה בה, מרגיש לרגע מודאג. "לתליון יש כישוף מגן הכי חזק שיכולנו לחבר אליו. שישמור עלייך בזמן שהארי יגרור אותך לסיטואציות מסוכנות כמו תמיד." הוא נעצר שוב. "תפתחי אותו." הוא החל להילחץ, היא לא אמרה מילה. היא רק בהתה בעיניים רחבות, פיה חצי פתוח.

הרמיוני הריצה את אצבעה על העץ מלפנים ופתחה את התליון הקטן. צלילים רכים וגבוהים שדמו למנגינות של קופסת התכשיטים שהייתה לה בילדותה נשמעה מהתליון. הוא חיכה לתגובה והיא עדיין נשארה שקטה. "זה האגם השחור. את יודעת, זה המקום שרקדנו." בטנו התכווצה כשהיא בקושי הנהנה בראשה. "אם את לא אוהבת את –"

"פרד, לא! אני אוהבת את זה. זה יפיפה." היא התרוממה ונישקה אותו. לאחר דקה היא התרחקה מעט, חסרת נשימה. "תודה. תעזור לי?" היא הושיטה לו את התליון והזיזה את שיערה מעורפה.

הוא התיישב מאחוריה וכרך את השרשרת סביב צווארה הדקיק. כשסגר את השרשרת הוא נישק בעדינות על עורפה. הוא חזר למקומו בשביל לראות את התליון נח מתחת לשקע של צווארה. "מושלם." הוא הריץ אצבע על עץ האלון שלקח לו שעות לגלף אותו במדויק. הוא הביט בעיניה וראה את השתקפות הרגשות שלו עצמו שלא העז להביע במילים. "תעשי מקום." הוא שבר את השתיקה כשדחף את עצמו בינה לבין הספה. הוא התפתל עד שמצא תנוחה נוחה כשראשה נח על זרועו והיא עטופה בזרוע השנייה שלו. הוא הידק את גבה חזק אל חזהו והניח את ראשו נגד צווארה ונשם עמוק. "מממ... את מריחה טוב."

הרמיוני גיחכה בשקט. "תודה." היא נרגעה בין זרועותיו ועצמה את עיניה. "המוזיקה הזאת מאוד נעימה."

"מהמ." הוא חיכך את ראשו בצווארה החמים. הדבר האחרון שהרמיוני הייתה מודעת אליו היה שפרד הניח מעליהם שמיכת צמר נעימה.

"פרד!" קריאת שמו החזירה אותו להכרה. הוא נאנח בשקט והרגיש את המכשפה הצעירה בזרועותיו. בשלב כלשהו במשך הלילה, היא הצליחה להסתובב בתוך אחיזתו. זרועותיה היו סביב צווארו, רגליה היו שזורות בשלו. הוא לא יכל להתנגד לדחף של ידו להריץ אותה על הירך של הרמיוני. הוא נאנח שוב, חזק יותר הפעם. "פרד." הקול היה משועשע עכשיו. הוא פתח את עיניו, ג'ורג' נשען על גב הספה. "נוח?"  

"כן." לחש פרד, לא רוצה להעיר את הרמיוני, שהוציאה נשיפה קלה של אוויר לתוך חזהו. רגלה התהדקה סביב מותנו לרגע ואז השתחררה. הוא נשך את שפתו בשביל למנוע את הקול שאיים לצאת מגרונו. "מה אתה בכלל עושה פה? אתה אמור להיות במחילה."

"השמש כמעט עלתה, אח." ג'ורג' גיחך לעבר תאומו חסר המודעות. "היא תתעצבן אם אמא תתפוס אותה." אמר ועזב אותם לנפשם.

"טוב." פרד ידע שהוא צדק. הרמיוני תהיי כל כך נבוכה, ולא לציין את כועסת. "הרמיוני." לחש בשקט באוזנה. "זה הזמן להתעורר."  הוא שיפשף את גבה, רגליה וזרועותיה. הוא נמנע בקושי מהישבן הקטן שלה, הוא הטיל ספק בכך שהיא תאהב להתעורר בבוקר עליו כשהוא ממשש אותה. "קדימה, הרמיוני, את צריכה לקום."

"לא בא לי." היא מלמלה לתוך חזהו וחיככה את לחייה נגדו. הוא נלחם בתגובת גופו.

"את חייבת ללכת לפני שאימא תקום." הוא אמר את המילים שידע בוודאות שישכנעו אותה.

"עדיין לא רוצה." אמרה בקול מטושטש אבל היא הייתה ערה לחלוטין. היא לא רצתה לזוז מתנוחתה. "מה השעה?"

"לא בטוח. ג'ורג' בדיוק העיר אותי. הוא אמר שהשמש כמעט זרחה." הוא גיחך לשמע גניחת המחאה שלה. כמה דקות עברו והיא עדיין לא קמה. "אני לא רוצה לזרז אותך, אבל מאחר ואת עוזבת היום להוגוורטס, כולם מתארגנים מוקדם מהרגיל."

"הו! שכחתי שזה היום." היא משכה את עצמה בחוסר התלהבות ממנו, אבל עדיין לא קמה מהספה. "איפה ג'ורג'?"

"ממש פה, נהנה מהמופע." ג'ורג' צפה בהם בשקט מדלת הכניסה.

"תסתובב, אח." פרד העביר את אצבעו על תליון. הוא חיכה כמה רגעים כדי להיות בטוח שג'ורג' באמת הסתובב. לא שזה הפריע לו אבל הוא ידע שהרמיוני לא אוהבת להיות מופע בידורי. הוא נישק אותה בתשוקה, מקרב אותה עליו ככל שיכל. רגלה לחצה על מותנו. הוא גנח והתרחק מעט. "את יודעת שאת שלי, נכון?"

הרמיוני התעלמה מהערה הרכושנית הזאת וענתה בכנות. "כן. ואתה שלי." היא הביטה בעיניו כדי לאמת את זה.

"הכל שלך." הוא נישק אותה שוב. ג'ורג' כחכך בגרונו מהמטבח. "אוקיי, כדי שתלכי. ג'יני תהיה שם לנקות אחרייך." הוא הקים אותה מהספה והוביל אותה אל האח, מביט סביב. "השטח פנוי וג'יני שומרת על הדלתות. הלוואי הייתי בא להיפרד ממך."

"זה בסדר. אני יודעת שאתה עסוק בחנות שלכם. אני אתגעגע אלייך."

"גם אני אלייך. ואל הנשיקות שלך. מה שמזכיר לי, אל תשכחי את קסם ההזיות. אשלח לך ינשוף ונוכל לקחת אחד בו זמנית." היא חייכה ונתנה לו נישקה קצרה ונפנפה לשלום לג'ורג' שצפה בהם שוב לפני שהיא השתמשה בפלו כדי לחזור למחילה.

"נכנסת לזה חזק, פרד." חיוכו העקום של ג'ורג' התנוסס על שפתיו.

"אני יודע." הוא נחת חזרה על הספה שהרגישה פתאום קרה ללא הרמיוני. "אוי! מה היה הזבל הזה שדחפת לספה?" הוא נמעד חזר על רגליו, נזכר במבוכתו. הספר היה באשמתו, הוא קרא ברפרוף בדקה האחרונה ושכח לשים אותו במקום אחר. אבל השאר היו אשמתו של ג'ורג'.

 ג'ורג' צחק אבל ניסה לזייף תמימות. "אין לי מושג על מה אתה מדבר."

פרד שלף את המגזין  פליימכשף וזרק אותו על ראשו של אחיו. "זה לא היה מצחיק!" למרות שהוא סתר את דבריו עם גיחוך. "אני יודע בוודאות שזה היה בארון שלי הבוקר."

"היא ראתה את זה?"

"כן, אבל לא יותר מדי בירור. גנבתי אותו מידה במהירות." הוא צחק כששיגר את עצמו אל תאומו. ג'ורג' התכופף אבל פרד תפס אותו בצוואר ומשך אותו לנעילת ראש קלילה למדי. "אנחנו חייבים לחשוב על איך אפשר להסתנן להוגוורטס. אני לא יכול לחכות לקריסמס בשביל לראות אותה." הוא שיכרת את אחיו מהאחיזה אבל עדיין תפס בחולצתו. "איבדתי את ה לגמרי, ג'ורג'. אתה מבין שנשאר לה שנתיים ללמודים? שנתיים! מה אני הולך לעשות בזמן הזה?"

"תרגע פרד. אתה לא רוצה להבריח אותה."  ג'ורג' תלה את זרועו סביב כתפיו של תאומו והוביל אותו למטבח לארוחת הבוקר. "אנחנו נחשוב על משהו. היא תבוא למחילה בקריסמס?"

"היא לא בטוחה. היא אמרה שהיא עדיין מחכה לתשובה מאימה."  פרד לקח אחד מהטוסטים של ג'ורג'. "איך העניינים הולכים עם קייטי?"

ג'ורג' משך בכתפיו באדישות. "בסדר אני מניח. לא ממש ראיתי אותה הרבה בקיץ הזה מאחר שאני רודף אחרייך כל הזמן."  הוא השתיק את פרד שבא להתנצל בהרמת יד. "אתה עשית את זה למעני לפני, ותעשה את זה שוב בעתיד, אני בטוח. חוץ מזה, אני לא כל כך רציני עם קייטי. אני מתכוון, היא בחורה נחמדה והיה לנו זמן טוב ביחד. אבל, היא לא הרמיוני."

פרד הביט באחיו. "אני יודע שאתה לא מחבב את הרמיוני."

"לא. אני רק רוצה את מה שיש לך. וזה לא הולך להיות עם קייטי."

"כן, טוב, אני צריך לשמור בזהירות על שלי בזמן שאנחנו לא ביחד. זה לא הולך להיות קל."

"זה לא יהיה כיף אם זה יהיה יותר מדי קל, לא כך?" ג'ורג' מרפק אותו. "אתה נפרד ממנה היום. ווריטי ואני יכולים לשמור על החנות למשך שעה ויותר."

"תודה, ג'ורג'." הוא ירה לעברו מבט. "אתה יודע, ווריטי דווקא יפה כשהיא לא הורסת לנו את המוצרים."

"כן, פרד, אני יודע."

הפרק הקודם		הפרק הבא