לילי לונה פוטר

מזל שלא כתבתי אתמול פרק... הייתי גורמת ללילי להתאבד, לרוז וסקורפיו להפרד, לג'יימס ליפול מצוק ולהוגו למות מעצב. זה היה יוצר שרשרת ארוכה של מוות. בום-מוות-בום-מוות-בום-מוות. עזבו.

העלתי פאנפיק חדש רומנטי קיטשי (קצת) על דראקו (!) ועל דמות שהמצאתי בשם "מה קורה כש..." אני אשמח אם תקראו 3> 

אתם חייבים לקרוא. או ש...

חפרתי מספיק, לפרק.

***

הו, בוקר יום ההולדת הקדוש. הו.רציתי לקפוץ מהחלון, ולמות. או להטיל על עצמי 'אבדה קדברה'. אבל החלטתי שאם אני קיימת כניראה שצריך אותי בעולם, ושאני אגרום עוד צער אם אמות. אז לא עשיתי את זה. 

אבל הי, אני בת 12! 

באם!

אז קמתי, התארגנתי ויצאתי מהחדר.

מלא ילדים קפצו עלי בחדר המועדון "את לילי פוטר?" "יא זאת הבת של הארי פוטר האגדי!" "מזל טוב!" כל הילדים האלו היו ילדים שלא הכרתי. ואני עדיין לא מכירה. כמובן שהרבה שאלו אותי "ליל, פתחת את המתנה שלי?" עניתי לכולם "עדיין לא, אני מתה מרעב."

שמתי לב שג'יימס לא בירך אותי ליומולדת. אל, ורוזי, חוצו את האולם הגדול כדי להגיד לי "מזל טוב". אבל ג'יימס?! הוא איתי באותו הבית, אבל לאאאאאאאאאאאאא, להתמזמז עם החברה המעצבנת שלו יותר חשוב.  שונאת את החברה המטומטמת שלו, היא נוראאא שוויצרית. 

גם הוגו לא בא להגיד מזל טאוב, אבל אנה אמרה שהוא מקיא, אז זה בסדר.

ליאו אמר לי מזל טוב! נראה שהוא סולח לי על התנהגותי הדוחה בהחלט אתמול.או היום. כן היום. זה היה בחצות.

אבל שהגיע הנביא היומי, כל היום המעולה הזה השתנה...

הכותרת הראשית הייתה 'שרשרת ארוכה של מוות'.

הדבקתי כאן את הכתבה.

שרשרת ארוכה של מוות

שלשום, נמצאה גופתה של כוכבת מוגלגים. ההרג בוצא באמצאות קללת האבדה קדברה.

מאוחד יותר באותו היום נמצאה האחותה הקטנה של הכוכבת בייתה כשהיא ללא רוח חיים.

אתמול נמצאו ילדיה של הכוכבת ובעלה בביתם כאשר הם מתים.

למחרת גם ילדים מבית ספרם.

הרצח בוצע ע"י קוסמים-החשד הוא שאוכלי המוות מצאו לעצמם מנהיג חדש, קוסמים-היזהרו.

מה?!  לא לאלא!

והכי גרוע, הייתה הכתבה שנמצאה מתחת.

אני אפילו לא מסוגלת לחשוב עליה, אז הנה היא כאן.

בנו של פוטר ובת זוגו נעדרים

היום, בסביבות 01:00 נעלמו ג'יימס סיריוס פוטר ובת זוגו, אלינור ג'יין סמית'. 

קיים חשש לחייהם. 

אוכלי המוות ניסו ללכוד את ביתו של פוטר, לילי לונה פוטר, אך כנראה שלו הצליחו בכך. 

קוסמים-היזהרו.

"לאאאאאאאאאאאאאא!"

"לילי," פרופסור מק'גונגל נגשת אלי. "אני רואה שקראת את הכתבה. איספי את אחיך, בן דודך ובת דודתך ובואו למשרד שלי." "כן פרופסור." אני אומרת בצייתנות. "הסיסמא היא 'הפקפקן'." היא אמרה. "כן, פרופסור," עניתי, הסתובבתי והתחלתי לרוץ.

כשמצאתי את הוגו וסיפרתי לו, הוא היה המום. "בואי נתפצל." הוא הציע. "כך נוכל לעבור הרבה יותר מהר, ושגומרים מחכים זה לזה מחוץ למשרד של מק'גונגל" "רעיון מעולה הוגו!" צעקתי והתחלתי לרוץ. 

בום!

התנגשתי במישהו.

"הו, סליחה." אמרתי, לא ראיתי במי התנגשתי. "זה בסדר לילי." זה היה ליאו. אופס. "שמעתי על אחיך, אני מצטער." הוא אמר. "אין על מה." אמרתי. "ראית את רוז או אלבוס?" "כן... רוז הלכה לשם." הוא הצביע לכיתת שינוי צורה. "תודה ליוא!" אמרתי ונישקתי אותו על שפתיו נשיקה שארכה בערך כעשר שניות. "ביי!"  חזרתי לרוץ והשארתי אותו מאחורי, המום. 

כשמצאתי את רוז ואלבוס, הפרעתי להם באמצע שיעור שינוי צורה. הסברתי להם הכל מהר (כמובן שדילגתי על החלק של הנשיקה)  התחלנו לרוץ למשרד של מק'גונגל. עברנו ליד ליאו, שעוד עמד במקום שבו השארתי אותו אחרי הנשיקה ואמר, "לילי, חכי." "כן?" שאלתי. הוא נישק אותי, ואני נשקתי אותו חזרה, ככה, באמצע המזדרון. "הי! לילי! חייבים לזוז!" אמרה לי רוז. "אני מעריכה רומנטיקה, אבל עכשיו זה לא הזמן ולא המקום." "סליחה ליאו." התנתקתי ממנו. 

חזרנו בריצה למשרד של מק'גונגל. 

אלבוס לא הפסיק להקניט אותי. "אווו. למישהי יש חבררר." "אל תהיה חרא." אמרתי לו. "אני אספר לאמא ואבא." "אם תעז לספר להם...!" אלבוס שתק, הוא ידע שאני אלופה בנקמות. 

זהו.

ת"ב?

הפרק הקודם