אדון האופל החדש

בס"ד

נדב, ראיתי שהגבת. ראיתי גם מה הגבת כי המחבר שומר שבת, ולכן הוא לא היה זמין. בעצם, לא היה מישהו שיכול למחוק את התגובה שלך ככה שיצא לי לקרוא אותה. אבל הגיע מוצאי שבת, ואז מישהו כלשהו, אולי זה הקוסם, אבל זה כנראה היחיד שיש לו גישה למשתמש הזה כאן בפורטל, בכל מקרה, המישהו הזה מחק את התגובה שלך. ואני מבין למה הוא מחק, אתה כתבת שם משהו לגבי האדם שכתב את פרק 14. מי שכתב את פרק 14 לא רוצה שידעו מי הוא. לכן אנחנו לא נאמר שאנחנו יודעים מי זה, למרות שברור לכולנו ש... טוב, לא משנה, דיברתי יותר מדי.

שימוני/סאם אל-עבאס/הארלי קווין/אמרלד/אימי/רובין/מוני/וואקו וורנר המתוק/שוןשון השועל/וואטאבר, אני ממליץ לך לקחת הכל בעירבון מוגבל. כמו שאת יודעת, מישהו שאולי הוא הקוסם די ניסה לסכסך בינינו כדי שאשאר לבד, רק עם אדם, ובואו נודה באמת, זה בעצם לא שווה כלום.

"היי! זה לא יפה!" מחה אדם.

אה, כן, שברתי לאדם וקלרה את הקיר הרביעי. נגיע לזה בהמשך.

בכל מקרה, יכול להיות שמישהו כלשהו שלא נזכיר את שמו כדי שלא יתנקם בנו או חלילה יחשוד איכשהו שאנחנו יודעים מי הוא (וואי הוא ממש טיפש אם הוא עוד לא הבין שאנחנו מתכוונים אליו) אמר לי שגנבת ממני רעיונות. יכול להיות שכשחטפת אותו הוא גם אמר לך כל מיני דברים, לא יודע, לא הייתי שם ואני מפחד לשאול אותו. בקיצור, את נפלת למלכודת שלו. אני יודע שלא גנבת ממני רעיונות.

ועכשיו לאדם וקלרה. הגעתי למסקנה (או יותר נכון קלרה הגיעה למסקנה והיא יכולה להיות ממש מפחידה לפעמים אז הסכמתי איתה) שמכיוון שעכשיו אנחנו במצב חירום צריך לתת גם לקלרה ולאדם לדעת מה קורה אצלכם, ולכן הקירות שלהם שבורים. אז תגידו יפה שלום לקלרה ולאדם.

"בילי, אפשר?" שאלה קלרה.

"מה את רוצה?" שאלתי אותה.

"אני רוצה לפנות מכאן אל המעריץ מספר 1 שלי, כי הוא המעריץ היחיד, imagine it."

"מה? דווקא אליו? אבל הוא מעצבן!" מחיתי.

"למה? כי הוא יודע שאני היחידה ששווה משהו מבינינו?" היא חייכה בהתנשאות.

בסדר, קלרה, תני בראש.

"אז imagine it היקר," אמרה קלרה, "אני שמחה לראות שאתה מעריץ אותי. אני גם מבינה אותך, יש לך הרבה סיבות להעריץ אותי. אני זאת שתכננה איך להיפטר מאלו"ס בזמנו, אני זאת שנאסרה בעוון שימוש בלחש אימפריוס, ואני זאת שבנוסף לשכל הרב שלי יש גם מידת מה של חמלה. אבל חשוב שתדע, בילי ואני יחד בעניין הזה. כרגע יש לכולנו מטרה משותפת, חוץ מלשימוני. באמת, אפילו לmichal8624 האלמוני/ת כנראה יש את אותה המטרה כמו שלנו. ולכן, מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להתאחד כדי לעצור את זה שאין לנקוב בשמו."

"תודה קלרה," אמרתי, "ועד שנחליט מה לעשות, הגיע הזמן שנפסיק לרחם עלינו וניקח מהגמדונים קצת פחזניות. נהייתי רעב."

"אוף, בילי, מתי תתבגר?" צעקה קלרה בעצבים ושלושתינו הלכנו לעבר המטבחים.

(הערת המחבר: אתם יכולים לומר לי למי בילי, קלרה ואדם מתכוונים? מי זה המישהו הזה שאין לנקוב בשמו? באמת, הסיפור הופך להיות ממש משעמם ככה כשסתם נותנים לדמויות לזרום. אני אוסיף כמה דברים מעניינים. אתם יודעים, זה הסיפור שלי, ולכן כל דבר שאני כותב קורה שם. לדוגמה, מה שהולך לקרות עכשיו)

למטבחים הגענו סוף סוף, אך אללי! כלים רבים יש לשטוף!

"בילי, האם הכל כשורה? נראה שהסתבכנו בצרה!" כך אמרה לי קלרה בתוגה, וכדי שיצא חרוז היא הוסיפה: "גע גע!"

"אבוי, קוללנו!" אדם צרח, "אנו מדברים כמו ג'יימס פוטר הפרחח!"

"הו, הכיצד?" שאלתי אותם, "האם זוהי עבודתו של הקוסם הנעלם?"

"וואו, תראו את מי אני פוגש פה!" אמר פוטר המדריך, "אתם מדברים באופן מוזר להגחיך!"

"מה אתה רוצה מאיתנו?" שאלה קלרה, "תענה או שתשמע אותי שרה!"

"מה, זה כזה נורא לשמוע אותך שרה? טוב, אולי, כי החריזה שלכם על הפנים... הייתם צריכים להקשיב לי כשאני קוללתי בדבר הזה. אבל איכשהו זה התרפא לי. ועכשיו תאמרו לי, מה אתם עושים בכניסה למטבח?" שאל ג'יימס פוטר הפרחח.

"זה לא עניינך, מדריך עלוב! לך תשתה מי ביוב!" צעק אדם באומץ לב. בחיי, לפעמים את הילד הזה אני אוהב.

"אה, ככה? אז אני מוריד לך 50 נקודות מסלית'רין!" צעק ג'יימס בנהמה.

"פוטר! מה אתה עושה שם?" נשמעה שאלה עלומה.

"אני מבצע את תפקידי, פרופסור מקגונגל! יש פה כמה תלמידים שרצו להיכנס למטבח!"

"מי, אלה קרמייקל וחבריו?" שאלה הפרופסור האיומה, ההיא ששאלה את השאלה העלומה.

"כן גברתי!" ענה ג'יימס בחיוך רחב. כל כך רציתי לבעוט לו בגב.

"תוריד להם נקודות."

"הורדתי כבר!"

"אז תוריד עוד."

"נשמע נהדר!"

צעדים נשמעו מהמשך המסדרון, ואז הופיעה פרופסור מקגונגל במלוא עוז וגאון.

"וואו, בילי, אתה תותח בחריזה!" אמר אדם בתעוזה.

"דארלינג! על מה לעזאזל אתה מדבר? איך אתה מעז בכלל לדבר איתו כשאני כאן מולך?" שאלה פרופסור מקגונגל שהייתה רתוחה.

"כן, רק על זה אני מוריד לך עוד 50 נקודות!" ג'יימס הכריז בקול, וצליל חריקה מוזר נשמע מכיוון האולם הגדול.

"נדמה לי שאתם במינוס נקודות עכשיו," ג'יימס כמעט צחק, "יכול להיות ששעון החול של סלית'רין נמחק?"

"לא ידעתי שאסור לבקר במטבחים," אמרתי ושלושתינו העמדנו פני תמימים.

"מאז שמישהו הכין לכולנו ארוחת ערב מגעילה למדי, נאסרה הכניסה לתלמידים למטבחים," אמרה פרופסור מקגונגל בנחיריים נפוחים.

"מה? אבל זה קרה אמש! איך כבר קבעתם זאת בטרם שקעה השמש?" שאלה קלרה במהירות. וואו, היא חורזת ממש בקלילות!

(הערת המחבר: אני אסרתי זאת כמובן, ככה, כדי להקשות עליהם. זה ממש כיף לראות את שלושתם מסתבכים בחרוים, ורק את שלושתם. אני חושב שאני אשאיר אותם ככה לכמה פרקים.)

"למה אתם מדברים בחרוזים? מה אתם מתכננים שם?" הקשתה פרופסור מקגונגל, והעמדתי פני נדהם.

"על מה את מדברת?" שאלתי בתמימות. מעכשיו אשתדל לחרוז רק בתיאורים ולא בציטוט! מזל שהקיר הרביעי שבור, כך אדם וקלרה מבינים את כוונותי בבירור.

"רואה? בילי לא חרז עכשיו, וגם אני!" אמרה קלרה, וזה נשמע די הגיוני.

"טוב, אני לא אבזבז עליכם את הזמן," הפרופסור נאנחה, "אתם סתם עושים ממני בדיחה. יש שמועות על קוסם אופל חדש שהגיע. אדון האופל החדש, כך מכנים אותו. הוא כנראה הגיע מעולם אחר ואנחנו רוצים לעצור אותו, אבל אנחנו לא יודעים איך."

כששמעתי את זה התחלתי לחייך. אמנם מקגונגל מעצבנת, אבל דבר אחד בטוח: היא לא פראיירית, ואם היא שמעה עליו הוא יגמור בחדר ניתוח.

"מה יש קרמייקל? למה אתה שמח? אתה קשור לזה? ידעתי! ידעתי שאתה עוסק באומנויות האופל, וויליאם! חכה! רק חסרה לי הוכחה!אני ידעתי עליכם שלושתיכם עוד מבראשית!"

בראשית... בראשית... מה מתחרז עם בראשית?...

"האם לקוסם האופל ההוא קוראים כינוי ב.... ב.... ב.... צרפתית?"

אדם ניצל בעור שינו בשנייה האחרונה. אני לא חושב שהקוסם האפל יקנה את זה בפעם הבאה. כדאי מאוש שתיזהר, אדם, אחרת תישאר ממל רק שלולית דם.

"יכול להיות שהוא עשה זאת בכוונה, כדי שנאמר את שמו בכורח החריזה!" כך לחשה קלרה באזני. זה נשמע כל כך גאוני.

"איך את שמעת על הקוסם, פרופסור?" שאלתי את מקגונגל בתקווה שתראה לי את האור.

"זה לא עניינך, וויליאם," ענתה מקגונגל. השם שלה לא מתחרז עם כלום ולכן להשתמש במילה האחרונה במשפט זה פשוט unstoppable.

(הערת המחבר: יש לי את היכולת לשלוט בסיפור, אז פשוט כתבתי שהיא יודעת. זה לא אומר שהיא באמת יודעת על הקוסם ההוא...)

"נו, פרופסור, בחייאת," אמרתי לה די לאט.

"קרמייקל, על מה אתה מדבר?" שאלה הפרופסור, והתחלתי לברבר: "נו על הקוסם ההוא שדיברת עליו."

היא נראתה כאילו היא חטפה בעיטה בגב.

"לא דיברתי על שום דבר," היא אמרה ואני, קלרה ואדם החלפנו מבט מר.

"כנראה משחקים בנו שוב," הסקתי. או זה, או שסתם השתגעתי.

ג'יימס ומקגונגל הסתלקו והשאירו את שלושתינו לבד. ואז האסון קרה תוך רגע אחד:

אדם שאל, "תגידו, היא הייתה רצינית?"

"על מה אתה מדבר?" שאלתי, ואדם ענה, "על כינוי בעברית."

אדם מיד התאדה. שיט! ועכשיו גם המחבר עלה על התרמית!

"איך נפלנו בצורה כל כך טיפשית?" שאלה קלרה חרישית.

"כי היינו חייבים לחרוז משהו למילה 'רצינית', וכל זה רק כי הלכנו לאכול פחזנית..."

(הערת המחבר: אז לא רק שאין להם את אדם עכשיו, החלטתי להעלות הילוך בקטע של החריזה.)

"אז עכשיו הוא יודע, אנחנו אבודים סופית!" כך אמרה קלרה הרגשנית.

"היי, אני לא כזאת שטחית!" היא זעמה עליי בצורה קולנית.

"זו לא אשמתי, קלרה, תהיי אמיתית. זה נראה לך הגיוני שכל החרוזים האחרונים שלנו הם Xית?"

כך שאלתי את קלרה החיננית, וכך גם נותרנו שניים ללא צלע שלישית...

ועכשיו נישא שנינו תפילה חרישית. קוראים, עזרו לנו להתחיל מבראשית!

קלרה שאלה, "להתחיל מבראשית?"

"זה החרוז הכי טוב שמצאתי, אז מה אם זו מילה קצת טיפשית..."

כך עניתי לה, והוספתי בכוכבית: "אני רק מקווה שהקוראים הבינו אותנו, זה פשוט אסון ברמה בינלאומית..."

הפרק הקודם		הפרק הבא