אילברמוני

"חזרתי!" קראה ספיר. 
"כל כך מהר?" שאלה חמוטל בעייפות. 
אתמול היא לא הצליחה להירדם עד שההורים שלה חזרו עם שי באמצע הלילה, בריא ושלם כאילו לא קרה לו כלום. 
כשניסתה להעלות את נושא אילברמוני, אבא שלה ציווה עליה ללכת לישון. 
חמוטל היתה עייפה מכדי לחשוב בהיגיון בבוקר למחרת, כשאחותה הגדולה הכריזה על שובה. 
"הי," אמרה ספיר בטון נעלב, "אני חוזרת מטיול של שלושה ימים עם החברות שלי בקצה השני של הארץ, ומה שיש לאחותי הקטנה והמקסימה להגיד זה 'כל כך מהר?'" 
"סליחה," אמרה חמוטל וחיבקה את אחותה כדי לפצות על העלבון. 
חבל שהיא לא היתה יכולה להסביר לה שהיא רגילה למציאות שבה ספיר היא בת 24, לומדת רפואה, גרה במעונות וחוזרת הביתה לעיתים נדירות, כך שהמצב הקבוע הוא שהיא לא נמצאת בבית, כך שחמוטל אפילו לא שמה לב שספיר נסעה. 
"אז, משהו קרה בזמן שלא הייתי בבית?" שאלה ספיר. 
חמוטל צחקה. 
"חוץ מהעניין הקטן הזה שגיליתי שאני מכשפה שמיועדת ללמוד בבית ספר קסום באמריקה שאבא לא מרשה לי ללמוד בו? שום דבר מיוחד," היא אמרה בקלילות. 
ספיר צחקה ואמרה: "אבל חמוטל, אני באמת רוצה לדעת איך היה כשלא הייתי פה."
"אבל זה נכון!" מחתה חמוטל, וכהוכחה היא הראתה לספיר את קעקוע הABC על גב כף ידה ושינתה אותו לורוד עם אותיות מסולסלות בהגזמה. 
 אחר כך היא התרכזה, נקשה באצבעותיה והעיפה כמה גיצים צהובים באוויר, התרכזה שוב, חזק יותר, והעיפה יותר גיצים במגוון צבעים, שנראו כמעט כמו זיקוקים. 
"וואו," התרשמה ספיר, "איך עשית את זה? החבאת זיקוקים בשרוול?" 
"אני לובשת חולצה עם שרוולים קצרים," הזכירה לה חמוטל, "זה קסם אמיתי. ואיך את מסבירה את הקעקוע המשתנה? כל עיצוב של ABC שתגידי, הוא יכול להיות." 
"בטח," אמרה ספיר בנימה לא משוכנעת, "הוא יכול להיות קטן וירוק?" 
חמוטל הפכה את הקעקוע לקטן וירוק, ואז לגדול ובכל צבעי הקשת, ואז לזהוב ומלכותי. 
"מגניב," אמרה ספיר, "אז את, כאילו, באמת קוסמת? את הולכת ללמוד בהוגוורטס?"
"קודם כל, לא קוראים לזה קוסמת אלא מכשפה. ודבר שני, אני אמורה ללמוד באילברמוני, בית הספר האמריקאי, אבל אבא לא מרשה לי," אמרה חמוטל. 
"ובצדק," הצטרף אבא של חמוטל לשיחה, "לא ייתכן שתהיי באמריקה למשך שבע שנים. טוב לראות אותך, ספיר."
ספיר חיבקה אותו. 
"טוב לראות גם אותך, אבא," היא אמרה בחיוך, ואז הרצינה. 
"זה לא בדיוק שבע שנים, היא תחזור לכאן בחופשות. חופשת הקיץ בארצות הברית היא ארוכה יותר, לא?"
"אבל עדיין-" התחיל אביה של חמוטל לומר. 
"זה לא כאילו שאם אני אלמד בבית הספר הישראלי אני אראה אתכם הרבה יותר. ואני חייבת ללמוד בבית ספר קסום כדי לשלוט בקסמים שאני עושה," טענה חמוטל. 
"לפחות נוכל לבקר אותך," אמר אביה של חמוטל. (אוי, זה מעצבן לכתוב את זה ככה כל הזמן. מעכשיו כשאני אכתוב על ההורים של חמוטל אני אקרא להם בשמותיהם הפרטיים: הרצל ואיה.)
"לא, אתם לא, אתם מוגלגים. בטח בית הספר מוקף בלחשים דוחי מוגלגים," אמרה חמוטל. 
"את גורמת לנו להישמע כמו סוג של חרקים," קבלה ספיר. 
"זאת לא אשמתי, זאת אשמת הקוסם שהחליט לקרוא לקסמים האלה ככה," אמרה חמוטל. 
"אבל עדיין, זה לא בטוח שתהיי באמריקה," טען הרצל, "למען השם, חמוטל, זאת יבשת אחרת! את באמת חושבת שאת מספיק בוגרת בשביל לעזוב את המדינה?" 
"אני בת 18! ברור שאני מספיק בוגרת!" רצתה חמוטל להגיד. 
אבל אסור היה שמישהו ידע את הסוד שלה. מה אם הדבר יוודע לקוסם שיכול לבטל את החזרה בזמן? היא לא תלמד בשום בית ספר לכישוף ולקוסמות. היא לא תעשה קסמים יותר לעולם! 
"על מה אתם מתווכחים?" שאלה איה (אמא של חמוטל. עברנו על זה!) שנכנסה גם היא לחדר של חמוטל. 
"אני יודע!" אמר שי, שהצטרף לחגיגה, "חמוטל רוצה ללמוד באילברמוני ואבא רוצה שהיא תישאר כאן! אבל אם היא לא תלמד באילברמוני היא לא תוכל להוציא גלידה מהאוויר!" 
 "אי אפשר להוציא גלידה מהאוויר," הגיבה חמוטל, "זה אחד מחמשת היוצאים מהכלל לחוק גמפ לשינויי צורה של היסודות."
"הרצל," אמרה איה, "דיברנו על זה. דין פישר הראה לנו שסבתא שלי כתבה בצוואתה שהיא רוצה שצאצאיה ילמדו באילברמוני. אם זהו רצונה, אני סומכת עליה שחמוטל תהיה בסדר באמריקה."
"איך היא תגן על חמוטל אם היא מתה?" שאל הרצל. 
"בעולם הקוסמים יש רוחות רפאים," אמרה איה. 
סבתא רוזה בטח רצתה להמשיך, חשבה חמוטל אבל לא רצתה להרוס את הסיכוי שלה להגיע לאילברמוני. 
"אם הם קוסמים הם בטוח יודעים לשמור כמו שצריך על ביטחון התלמידים שלהם," אמרה ספיר בהיגיון. 
"אבל איך היא תהיה בטוחה ביניהם, בארץ זרה?" שאל הרצל בדאגה, "אני לא יכול לעזוב את הבת שלי ככה, להגלות אותה. אני מצטער, חמוטל, אבל אני לא יכול להרשות לך לעשות את זה. יום אחד את עוד תודי לי."
ובזאת הוא עזב את החדר של חמוטל. 
ואז כל השאר עזבו, חוץ מאיה. רק היא נשארה והתיישבה ליד בתה. 
"מעולם לא הכרתי את סבתא רוזה, אבל שמעתי עליה הרבה מאמא שלי.
אפשר לומר שגדלתי עליה.
לפי מה ששמעתי עליה, היא היתה אדם טוב, אשה נפלאה. זה כמעט לא הפתיע אותי כשגיליתי אתמול שהיא היתה קוסמת."
"מכשפה," דייקה חמוטל.
"זה נשמע רע, אני לא יכולה לקרוא לה ככה," אמרה איה, "בכל אופן, מה שרציתי להגיד זה שאני מתכוונת לכבד את הצוואה שלה ולשלוח אותך לאילברמוני."
"את לא תצליחי לשכנע את אבא," אמרה חמוטל בייאוש.
"נכון," הודתה איה, "כשהרצל מתעקש הוא מתעקש, והפעם יש לו סיבה טובה. אני אשלח אותך לאילברמוני בניגוד לרצונו."
"בניגוד לרצונו?" התפלאה חמוטל.
"כן, בניגוד לרצונו," אישרה איה, "כדאי שתהיי בזמן הקרוב רגועה, אפילו כנועה, כדי שהוא לא יחשוד. בהצלחה, מותק.
אני צריכה ללכת עכשיו."
איה יצאה מהחדר.
חמוטל חייכה.
מי צריך את האישור של אבא? אמא תשחרר אותה מכאן.
היא תלמד באילברמוני ותעשה קסמים, ותרכב על מטאטא, ותלטף חד קרנות*, ותאכל אוכל ממש טעים... 
לפתע נשמעה נקישה על החלון.
חמוטל הסתכלה, וראתה להפתעתה ינשוף המחזיק במקורו מכתב ונוקש על החלון. 
חמוטל פתחה את החלון ונתנה לו להיכנס. 
הינשוף הפיל את המכתב על המיטה של חמוטל ונעמד על אדן החלון, בוהה בחמוטל במבט נוקב. 
חמוטל הרימה את המכתב. 
הוא היה מאופאל פישר. 
"כנראה היא יודעת שאבא לא מרשה לי להתקרב אליהם אם היא טורחת לכתוב לי," מלמלה חמוטל לעצמה ופתחה את המכתב. 
חמוטל! 
את בחיים לא תאמיני לי! 
שינינו את התכניות, אנחנו לא טסים, אנחנו מפליגים! 
חמוטל התאכזבה. היא תמיד רצתה לטוס במטוס. למה זה כל כך מרגש את אופאל שאנחנו נהיה תקועים על אוניה?
היא נאנחה והמשיכה לקרוא. 
ולא סתם מפליגים! אבא שלי זכה בחבילת הפלגה משפחתית על האיסולט - ספינת הפאר הכי שווה בעולם הקוסמים ובעולם הלא מאגים! את לא מבינה, זה כמו בית מלון במים!

לא, זה כמו עיר במים שהכל בה ממש כיפי! והיא מפליגה למסצ'וסטס! גדול, נכון? 
באיחולי הפלגה אדירה, אופאל פישר.
נ.ב: אני יודעת שזה אמור להיות "הפלגה נעימה" אבל ההפלגה הזאת תהיה אדירה! 
"וואו," אמרה חמוטל. 
חמוטל לא היתה מומחית לספינות פאר אבל היא ידעה מה שצריך לדעת- שהן ספינות והן מפוארות. 
קצת פאר לא יזיק לה. 
טוב, למעשה חמוטל לא באמת ידעה אם קצת פאר יזיק לה או לא, אבל זה נשמע כיף!
חמוטל הפכה את המכתב לצד השני, לקחה עט מהשולחן שלה וכתבה תשובה:נשמע אדיר. אמא שלי מרשה לי ללכת לאילברמוני, אבל אבא שלי לא וכנראה הוא גם לא ירשה. 
אבל אמא שלי אמרה לי ללכת בלי האישור שלו. 
מתי מפליגים?
חמוטל הושיטה את המכתב לינשוף והוא חטף אותו במקורו ועף לעבר השמים הכחולים. 
מהר מאוד הוא חזר עם מכתב תשובה במקורו. 
חמוטל פתחה את המכתב. 
היתה כתובה בו רק מילה אחת: מחרתיים.

*בדקתי באינטרנט מהי צורת הריבוי של חד קרן, והקטע הכי מקיף שראיתי, שעבר שהעלה הרבה אפשרויות בחר בסוף בחד קרנות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא