לילה רידל מרס

הלכתי לינשופיה והבאתי את המכתב שלי לאחד הינשופים "בבקשה תעשה את זה מהר" אמרתי

"לילה" הסתובבתי וראיתי מאחורי את פרד ומולי  

"היי פרד, היי מולי"

"היי לילה" אמרה מולי

"אתם פה בשביל לשלוח מכתב?"

"כן" אמרה מולי וניגשה על אחד הינשופים מביאה לו את המכתב

"לאמא ואבא" היא אמרה

"ואת?" שאל פרד

"גם, אני יכולה לשאול משהו?"

"מה? ותמיד אפשר לשאול" אמר פרד

"באיזה בית אתם, פשוט לא הייתי בחלק שלכם של המיון, אני באמת מצטערת"

"אנחנו בבית גריפינדור, זה היה ברור שזה מה שיהיה, רק פעם אחת היה וויזלי לא בבית גריפינדור, משפחת וויזלי היא משפחה של גריפינדורים, זה בדם שלנו"

"פרד צודק, למאת ג'יני כולם היו בגריפינדור, אבל היא לא וויזלית אמיתית, היא פוטרית" אמרה מולי

"פוטרית?"

"הארי פוטר, היא הולידה לו בן, אבל הארי מת בזמן המלחמה, היא תמיד נשארה פוטר, היא תמיד רצתה להיות פוטר, זה היה היעוד שלה, ככה רון אומר" אמרה מולי         

"הוא לומד בבית הספר, הוא כיתה מעלינו, גם בבית גריפינדור, היא קראה לו הארי פוטר, על שם אהובה שמת, הוא קורא לעצמו הארי פוטר השני, הוא אומר שכשיהיה לו ילד גם לו יקראו הארי פוטר, והוא יהיה הארי פוטר השלישי, הם ימשיכו את המורשת של הארי פוטר הראשון, הם יהיו הכוח של האור" אמר פרד

"ומה אתה חושב על זה?"

"על מה?"

"על הם יהיו הכוח של האור, זה קצת איך לומר, גאוותני"

"לילה אני מבין מה את אומרת, זה הכן גאוותני, אבל גם נכון, ללא הארי פוטר כולנו האינו מתים, הבן של הארי פוטר הוא ממשיך דרכו, הוא חונך להיות ממשיך דרכו, יש לו מחויבות ולנו יש מחויבות כלפיו"

"ככה כולם רואים את זה?"

"כן, וגם אם לא, הם לא יגידו את זה, זה יהיה שקול לבגידה, מישהו שאומר דבר כזה אוטומטית חשוד כאדם שתומך במשטרים אפלים כדוגמת משטר אוכלי המוות" אמר פרד

"הוא לא רק חשוד, זה פשוט המצב, לא יכול להיות שמישהו שהוא לא אוכל מוות יחשוב דבר אחר" אמרה מולי

"טוב, אולי אתם צודקים. באיזה בית הייתה ג'יני?"

"בבית הפלפאף, וזה לא הייתה היא עדיין חלק מהבית, גם כאשר עוזבים את הוגוורטס אנחנו ממשיכים להיות חלק מהבתים, זה חלק מהזהות שלנו, זה משפיעה על הכל בחיים"

"אם היו ממינים אותך לבית סלית'רין?"

"הייתי תולה את עצמי" אמר פרד

"אל תגזים, אבל טוב שלא מוינת לבית הדוחה הזה" אמרה מולי וחייכה

"ואין אנשים שהם מבית סלת'רין והם לא דוחים?"

"אין" אמרו פרד ומולי יחד

"יש את וינסנט" אמרתי

"הוא דוחה, אדם רע שהיה רוצח אותך ומתעלל בך אם היה מותר, אם אף אחד לא היה יודע שזה הוא"

אמר פרד

"ככה זה סלית'רינים, הם אוהבים לגרום לאנשים כאב, הם מניפולטיבים, זה לא מפתיעה שטעית לגביו" אמרה מולי

"אני עדיין חושבת שהוא אדם טוב, ואתם, אתם סתם גזענים"

"אני האישה האחרונה שאפשר לקרוא לה גזענית, אבל אני רואה את מה שקורה במציאות ויש דברים שפשוט אי אפשר להתעלם מהם"

הפרק הקודם		הפרק הבא