מלחמה בלב ים (פרסארס)

אזהרה חמורה: הפרק מכיל קטעים מיניים מפורטים לאחריות הקורא בלבד.

ארס הביט בפרסי מעל לכוס הנקטר הגבוהה שלו.
הוא ערבב את המשקה באיטיות ונשען על ידו השנייה בעודו מתבונן בחצוי שחור השיער ששחה במי הבריכה הגדולה.
השניים הגיעו לתראקיה בערב שלפניי אבל פרסי התמוטט על המיטה הגדולה מותש מהנסיעה על האופנוע ונרדם עד שעות הבוקר המאוחרות.
זה שעשע את ארס שידע כמה פרסי חיכה לבקר בחבל-ארץ ההיסטורי הזה שכלל בתוכו שלוש מדינות שונות.
כשהתעורר, פרסי חקר כל פינה במקדשו של ארס.
המקדש בו שהו היה כמובן נסתר מעיניהם של בני האדם וכמו שהאולימפוס היה ממוקם מעל בניין האמפייר סטייט בניו יורק, המקדש המודרני של ארס היה ממוקם איי שם מעל להריסות המקדש העתיק שבנו למענו התראקים לפני עשרות אלפי שנים.
כשפרסי מצא את בריכת האבן הענקית שנופה השקיף לים השחור הדבר הראשון שהוא עשה אחרי צחצוח שיניים היה לזנק לתוכה, הוא אפילו עוד לא אכל. ארס מצידו פשוט הלך אחריו והביט בו שוחה בזמן ששתה את הנקטר שלו.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לשחות קצת, ארס? מבטיח שהמים לא קרים." פרסי חייך אליו את חיוכו המתגרה והילדותי ואז צלל שוב מתחת למים רק בכדי לצאת מהם בנקודה אחרת של הבריכה, שיערו השחור מתיז לכל עבר.
"אני לא בטוח שאתה רוצה שאצטרף אלייך אפס, אני עוד לא קיבלתי ממך שום דבר הבוקר והדרישות שלי מתחילות להיות גבוהות." ארס השיב בחיוך משלו שרק התרחב נוכח האדום על לחייו של פרסי.
הוא אהב את העובדה שלא משנה איזה דברים הם עשו פרסי עדיין מאדים כשארס מדבר אליו בדיבור נגוע ברמיזות, שלא לדבר על הצבע שהוא מקבל כשארס מדבר בישירות מוחלטת.
"אל תהיה חזיר ארס, בוא נשקיע בלטייל היום קצת. בוא נלך לאיסטנבול!" פרסי סוף סוף יצא מהמים ולא שם לב למבט הרעב שארס השקיע בתחתונים הצמודים מרטיבות שלבש.
"מצחיק שבחרת בחזיר." ארס מלמל, זו הייתה החיה המקודשת לו.
"אני יודע לאפיין אותך." פרסי התגרה והתקרב לארס באיטיות. אולי הוא כן שם לב למבט ההוא של ארס?
"אל תתחצף אליי חצוי, אתה תשלם על זה."
"השכר גבוה?" עכשיו פרסי טיפס באיטיות אל חלציו של ארס, מרטיב את מכנסו השחור ומתיישב כשאיברו הנתון בבד הצמוד מתחכך בדיוק בבליטה במכנסיו של האל.
"אין לך מושג..." ידיו של ארס טיפסו אל גבו הרטוב של פרסי.
פרסי הרכין את ראשו ושפתיו כבר נגעו באלו של אל המלחמה כשלפתע הוא דחף את ארס ממנו וחייך.
"אני הולך להתלבש. באיזה כסף משתמשים באיסטנבול בכלל?" והוא זינק מרגליו של האל שהיו עתה רטובות בגלל ישבנו החצוף ונכנס אל המשכן העצום.
ידו של ארס נקמצה לאגרוף על השולחן ושיניו נשכו את שפתו התחתונה לפניי שהלך בעקבות החצוי הפרטי שלו. צחוק שקט חמק בכל זאת משפתיו.
"תמשיך להתגרות בי פרסאוס ג'קסון... כשתעבור את הגבול אתה תצרח את השם שלי."
***

את שעות הבוקר המאוחרות הם העבירו בטיול בעיר.
פרסי היה עסוק בלהתלהב מהמראות השונים , מהאותנטיות, מריחות השווקים המשכרים שאפיינו את העיר, מהמסגדים הגבוהים המנוגדים לארמונות ולרחובות עם הטעם האירופאי ממש לצד רחובות עם טעם שונה לחלוטין.
מפגש התרבויות היה עוצר נשימה והדבר היחיד, לדעתו של ארס, שהיה יותר עוצר נשימה מזה היה פרסי.
אחרי כמה שעות של טיולים וקניית מזכרות ארס משך את פרסי למסעדה מקומית.
"לא אכלת מהבוקר ואנחנו רק מסתובבים כבר שעות, בוא נאכל משהו ואז אקח אותך למקום נחמד." הוא טען, תופס את פרסי בידו ומושך אותו מדוכן שרשראות עבודת יד שהסיח את דעתו.
"באמת? לאן?" פרסי הסתכל עכשיו על ארס.
"אני לא מגלה לך, קודם תאכל." חיוך דק הסתמן משפתיו של ארס והדביק גם את פרסי בחיוך משלו. הטיול הזה היה פשוט יותר מידי בשבילו והוא התרגש כמו ילד.
ארס חשב בליבו שהילד הזה לא יודע עוד מה מחכה לו...
הם הזמינו כמה מנות קטנות במסעדה ובזמן שהמתינו ארס אסף את ידו האחת של פרסי בשתי כפות ידיו.
"ארס! אנשים מסתכלים! זה לא נראה לי... מקובל פה." פרסי האדים וניסה למשוך את ידו בחזרה.
"אני אל אפס, נראה אותם מעזים להגיד מילה בנושא." הייתה תשובתו של אל המלחמה וכאילו בכדי להדגיש את כוונתו הוא משך את ידו של פרסי קצת יותר בכוח אליו והצמיד אותה לשפתיו לנשיקה מרפרפת, גורם לפרסי להישען צמוד מעל השולחן.
"אתה לא מצחיק." פרסי שחרר את ידו מאחיזתו של האל ונשען בחזרה לאחור, גורם לארס לחייך.
"תשתה מהקולה שלך, זה יצנן אותך." ארס אמר, עדיין בחצי חיוך, וקירב את כוסו הגבוהה של פרסי לעברו.
פרסי חטף את הכוס מהשולחן ושתה בהתרסה, מביט בארס במבט עוקצני מעל לשיפולי הזכוכית.
"איכס, לקולה יש טעם מוזר. קולה יכולה להתקלקל?" פרסי הרחיק מיד את הכוס.
"אין לי מושג, אבל אם לא תרגיש טוב אני אדאג לך." השיב האל וגרם לפרסי לסגור את פיו.
למזלו האוכל הגיע באותו הרגע ומנע ממנו את הצורך להגיב למצב המביך. 

ככל שהזמן חלף פרסי התחיל להרגיש מוזר.
עורו עקצץ ברגישות וחום גופו טיפס.
"ארס, אני באמת מתחיל להרגיש קצת לא טוב." פרסי הניח את המזלג על יד הצלחת שבדיוק בסיים.
"מה אתה מרגיש בדיוק?" שאל ארס, משהו בקולו היה מעט... משועשע?
"לא יודע, שום כאב מסויים, רק... לא חם לך?"
"קצת חם, אבל זה יעבור. כבר נקום מכאן ואקח אותך לאן שהבטחתי."
פרסי הנהן ונסה להתעלם מתחושת האי נעימות שהציפה אותו. 
הוא מזג לעצמו מים ולגם מהם אבל אז השתנק בשיעול.
"למה לכל הנוזלים כאן יש טעם כזה מחריד?!"
"לא לכל הנוזלים כאן." ארס קרץ לפרסי בערמומיות.
פרסי שתק בתרעומת וארס צחק וסימן למלצר בכדי לשלם לו.
עד שיצאו השניים מהמסעדה השמש כבר עמדה במרכז השמיים ופרסי הרגיש שדמו זורם במהירות לא רגילה בגופו.
הוא לא רצה להרוס להם את הטיול ולכן הוא לא הזכיר יותר באוזניו של ארס שהוא מרגיש מוזר. במקום זאת, הוא פנה אל האל ואמר "אז לאן אתה לוקח אותי?"
"תכף תראה, ולפני זה אני רוצה לבקש ממך משהו." השיב ארס, חיוך זדוני מתגנב אל שפתיו.
"אתה? לבקש ממני?" פרסי קישת את גבתו בזלזול.
"כן אפס. אני רוצה לבקש את המשאלה השנייה שלי."
פרסי קפא במקומו ופיו נפער בתדהמה.
איך הוא היה יכול לשכוח מהמשאלות המטופשות האלה?!
ללא ספק ארס מתכוון להשתמש בהן בזדוניות, הוא הולך לבקש ממנו דברים איומים!
"נו כבר," פרסי רטן כשהבין שאין לו שם דרך להתחמק מזה, "תעשה את זה מהר."
ארס חייך ואז שלח יד אחד לפניו של פרסי, חופן את לחיו.
צמרמורת קיצונית, לא רגילה, פקדה את גופו של החצוי כשעורו הרגיש בצורה חריגה הגיב למגעו של אל המלחמה.
הוא בלע את רוקו וניסה לשלוט בזרימת דמו. מה זה?
"אני אוסר עלייך לגעת בעצמך עד שאומר אחרת." אמר ארס, "זו הבקשה השנייה שלי."
לרגע אחד השתררה בניהם דממה.
"מ-מה?" שאל פרסי. הוא לא היה בטוח ששמע נכון.
"לא משנה כמה חזק הגוף שלך יתחנן אלייך שתגע בו כדי להגיע לפורקן, לא משנה כמה קשה תהיה הזקפה שלך או כמה מהר ישתוללו ההורמונים בדמך, עד שאני לא אחליט שאתה יכול- אסור לך לגעת בעצמך."
ארס אסף עכשיו גם את לחיו השנייה של החצוי שחור השיער בידו הגדולה.
"ל-למה שתבקש דבר כזה? למה שארצה בכלל לגעת בעצמי? זה, זה ממש שטויות!" פרסי לא ידע את נפשו מרוב מבוכה, הוא לא הבין את כוונותיו של האל בכלל אבל כשאצבעותיו של ארס החליקו סביב עור פניו והצמרמורות המוזרות פקדו את גופו בזו אחר זו בצורה מוקצנת, ספק החל להתעורר בליבו.
משהו פשוט חשוד בכל מה שקורה כאן והוא תקוע בתסבוכת הזו.
"הו תאמין לי אפס," ארס רכן ולחש זאת אל תוך אוזנו הרגישה כל כך של פרסי.
"אתה תרצה כל כך לגעת בעצמך עד שתתחנן אליי ותבכה." 
פרסי בלע את רוקו ונסה להרגיע את פעימות ליבו שיצאו משליטה.
מה קורה לו?!
"ב-בוא נלך מכאן כבר!" הוא השתחרר מאחיזתו של אל המלחמה והתרחק ממנו כמה צעדים.
ברגע שידיו של ארס לא נגעו בו יותר פעימות ליבו נרגעו במעט וגם הדם האט את קצב זרימתו.
עורו עדיין עקצץ ברגישות וגופו עדיין הרגיש מוזר אבל התחושות העצומות ממקודם פחתו.
"לא אמרת שיש איזה מקום שאתה רוצה לקחת אותי אליו? מתחיל להיות מאוחר."
"היום רק מתחיל אפס." ארס חייך ואז פנה והחל ללכת.
פרסי לקח נשימה עמוקה והלך בעקבותיו. תחושה מבשרת רעות מלווה אותו.

תוך כדי הליכה שקטה פרסי הרגיש שמידי פעם ארס מלכסן אליו את מבטו אבל הוא סרב בתוקף להסתכל עליו בחזרה.
הוא עדיין הרגיש מוזר ועורו עקצץ אפילו יותר מלפני כן. התחושה לא הייתה כואבת, אבל היא ממש גירתה את עצביו.
"הגענו." אמר לפתע אל המלחמה, וקולו העמוק חלחל במורד גבו של החצוי שבלע את רוקו.
לנגד עיניהם נגלה מבנה בינוני אך מפואר בעיצובו עם כיתוב טורקי מסתלסל ומואר על שלט גדול שהיה מקובע מעל הכניסה.
שני גברים חסונים וחמושים שהרכיבו משקפי שמש כהים, (אפילו שהשמש כבר הייתה לקראת שקיעה) עמדו על המדרכה אחד בכל צד של גרם המדרגות הנמוכות שהובילו לדלתות אלון גבוהות מעוטרות חריטות וידיות מוזהבות. שם, מחכות לפתוח למענם את הדלתות, עמדו שתי נשים יפייפות לבושות במה שאמור היה להיות שמלות טורקיות מסורתיות רק עם הרבה, הרבה פחות בד.
ארס טיפס בבטחון את המדרגות כשפרסי מייד אחריו, עיניו מרצדות לכל עבר כדי לא לפספס שום פרט בעיצוב היפיפה כל כך של המבנה.
הנשים היפות חייכו אליהם וקיבלו את פניהם, פותחות את דלתות האלון לרווחה.
רק אחרי שהשאירו את הנעליים בכניסה, התקדמו פנימה ויצאו את המסדרון שהיה מכוסה בכל צדדיו בשטיחים מעוצבים, פרסי הבין לאן ארס לקח אותו.
זה היה חמם טורקי, ברמה הכי גבוהה ומלכותית שהיה אפשר למצוא.
החדר שאליו נכנסו מהמסדרון לא היה מוצף באור אבל גם לא חשוך לחלוטין, אלה מואר באור נרות שהיו פזורים בכל פינה.
הרצפה הייתה עשויה בכמה מטרים הראשונים משיש מעוצב ואז באמצע החדר, איפה שניצב ג'קוזי ענק התחלפה הרצפה ברצפת עץ אדמדם.
הג'קוזי עצמו היה גבוה ומעלה אדים, דפנותיו מאותו חומר מוזהב שפרסי התחיל לחשוד שהוא זהב אמיתי.
רגלי הג'קוזי היו שקועות עמוק ברצפת העץ האדמדם והשיש המקוער היה מעוצב גם הוא כמו אריחי השיש, בפיתולים כהים יפיפיים של צבע. 
בצדי הג'קוזי חיכו מיטות מרופדות ועל יד כל אחת מהן עמדו מעסים ומעסות שחיכו שפרסי וארס יבחרו בהם כדי להעביר להם את הטיפול.
בקירות של המבנה היו שקועים מדפי זהב עליהם נחו מגוון שמנים ובקבוקים ריחניים שסחררו את פרסי.
על אחד המדפים הייתה קטורת שהפיצה עשן ורדרד שהשתלב עם שאר הריחות וגרם לפרסי להרגיש כאילו הוא מרחף.
הנברשת הזהובה הגדולה נצצה באור נרות ופרסי הרגיש איך חושיו מתעמעמים אך בו זמנית נהיים רגישים יותר לכל צליל או ריח.
קולות הפכפוך בג'קוזי מילאו את אוזניו, הריחות סממו את עצביו, וכשנעמד על רצפת העץ הוא גילה שהרצפה מחוממת והחום טיפס במעלה גופו.
כל התחושות האלה רק העצימו את תחושת עורו המגורה ממקודם, דמו זרם עתה בפראות בעורקיו וגופו היה חמים עוד לפניי שבכלל נגע במים המבעבעים.
ארס הסתכל בפרסי שעוד לפניי שהתחיל טיפול מסוג כלשהו כבר עורו החל לנצנץ בהשפעת המקום.
הוא חייך ולקק את שפתיו.
"איך אתה מרגיש אפס?"
"א-א-אני ל-לא יודע להס-להסביר..." פרסי גמגם. המילים הסתבכו בדרכן בחוצה מפיו.
"המ-המקום הזה לא שייך לבני א-אנוש, נכון?" הוא הרים את עיניו הירוקות אל האל.
ארס הביט בפניו של פרסי שנראו שיכורות לחלוטין מהאווירה, עיניו היו עגולות ובורקות והוא כמעט שלא הצליח להתאפק מלנשק אותו.
"זה בהחלט לא מקום ששייך לבני אנוש, חצוי." ארס חייך.
פרסי בלע את רוקו בפעם המי יודע כמה באותו יום.
בחור גבוה לבוש באותו סגנון חצי מסורתי עם נגיעות מודרני נגש אליהם כשמגבת על ידו.
הוא אמר לארס משהו בטורקית וחייך אליו וארס השיב לו קצרות ופנה אל פרסי.
"תתפשט." הוא אמר בחצי חיוך.
"מה?" פרסי היה כל כך לא מרוכז, הוא התחיל לאבד שליטה על איך שהגוף שלו הרגיש.
“אתה רוצה שאני אעשה את בשבילך?" ארס חייך עכשיו בפה מלא והושיט את ידו לתפוס בדש חולצתו של פרסי ולמשוך אותו אליו.
“שמת לי משהו בשתייה." פרסי הבין פתאום, תחושת הבד נמתח על עורו עוררה אותו ובשלב הזה הוא איבד שליטה על גופו.
דמו זרם הישר מטה וזקפה קשה החלה להתהוות בין רגליו. 
“ומה תעשה אם כן?" אל המלחמה תפס את החצוי עכשיו בעזרת שתי ידיו עד שפרסי הרגיש שכל רגע רגליו יתנתקו מהרצפה.
העובדים המשיכו להתנהל כאילו הכול כשורה, הם בכלל לא הפנו את תשומת ליבם לאל ולחצוי שלו ורק בדקו שהמים חמים מספיק, פזרו שמנים בחדר, הדליקו עוד נרות וסדרו את מיטות המסאז' שלהם.
“אתה חתיכת-"
“שמור על הלשון שלך לשימושים חשובים יותר אחר כך אפס, בוא נהנה מהערב שלנו יחד." ארס שחרר את פרסי והוסיף, "ושלא תעז לגעת בעצמך." באותו חיוך ממזרי.
פרסי התרחק בעצבים והפנה את גבו אל האל תוך קריאת "אני לא אגע בעצמי אדיוט! סוטה, מנוול, תחמן, מרושע, מפ-" אך הוא לא הצליח לסיים את שטף הקללות ובמקום זה השתנק בהפתעה כשארס הקיש באצבעותיו ובגדיו של החצוי התאדו מגופו.
יד חזקה החליקה במעלה גופו ומשכה אותו לאחור, מצמידה אותו לגוף ערום וחם אחר.
“תזכור את שאמרת." ארס אמר בקולו הנמוך ושטוף הזימה היישר לאוזנו של פרסי, ידיו מחליקות באיטיות מטריפת חושים במורד חזהו.
גופו של פרסי נתקף בצמרמורות חזקות שטלטלו אותו בזו אחר זו, הוא פחד שהוא עומד לגמור במקום עוד לפניי שידיו של ארס יגיעו לשיפולי בטנו.
“בוא נכנס למים." ארס צחק ודחף את פרסי קדימה ממנו.
פרסי היה סמוק ומושפל.
עובדי המקום הסתכלו עליו והוא היה ערום לחלוטין, ארס צחקק בזדוניות מאחוריו וגופו של פרסי איבד שליטה עד שהרגיש כאילו אש קטנה נדלקה בפלג גופו התחתון והיא הולכת ומתעצמת.
הורמונים שטפו את גופו, גלים של עונג שהוא סרב להודות בהם פקדו כל חלק בו בכל פעם שנוצר מגע ולו הקטן ביותר בין אחד מאבריו לכל דבר אחר.
העונג הזה היה מייסר כי הוא לא הגיע לסיפוק, וכשפרסי טיפס חסר אונים אל תוך המים החמים הוא כמעט בכוונה התחכך בדפנות המתקן רק כדי לשחרר קצת את התחושה הנוראית הזאת.
“אל תחשוב על זה אפילו." האל, שדבר לא נעלם מעיניו דחף את פרסי פעם נוספת וגרם לו להתרסק אל תוך המים החמים.
“אתה מנסה אותי כבר ימים שלמים, מתגרה בי, משתטה ומדבר אליי כרצונך. חשבת שאשתוק על זה אפס? באמת הצלחת לשכוח שאני אל ואיך ראוי להתייחס אליי?" ארס צחקק למראה אהובו יפה התואר מתפתל במים החמים שגרמו לו להרגיש כאילו מאות ידיים מלטפות אותו.
“אתה חתיכת אל מרושע-" פרסי לא הצליח כמעט להוציא את המילים מבין שיניו החשוקות. הוא ידע שהשלב הבא יהיה גניחות שהוא לא יוכל לשלוט בהן וזו תהיה רמה חדשה של שפל שהוא לא היה מוכן להגיע אליו! בשום פנים ואופן לא! 
ועדיין עם כל המאמץ, כשארס נכנס אל תוך האמבט הענק וגופו המפוסל ברשת של שרירים משתרגים נמתח לכל אורכו פרסי לא הצליח להשתלט על גניחה קטנה שנפלטה מבין שפתיו.
כל הדברים שהגוף החזק הזה עולל לו...
שיט!
ארס ליקק את שפתיו ברעב, עיניו הופכות בבת אחת לשתי להבות דולקות. גופו פילס את המים לעברו של החצוי ופרסי ניסה בכוח להדחק לאחור, מתפלל שקירות הג'קוזי יבלעו אותו לפני שיעשה משהו מביך לחלוטין שהוא יתחרט עליו אחר כך.
אבל ארס הפגין שליטה עצמית יוצאת דופן, הוא פנה והתיישב בהנאה לצידו של פרסי בתוך המים המבעבעים בחום והניח את ידיו הארוכות על דפנות האמבט הענק.
פרסי עצם את עיניו בחוזקה וניסה לשלוט בזרימת דמו אבל המים הרותחים המחליקים סביבו ממש הקשו עליו בניסיון. הוא גם לא הצליח למנוע מהם לגעת בו בעזרת כוחו בגלל שראשו היה טרוד מידי מהעובדה שהוא כל כך רוצה שארס יגע בו עכשיו ויציל אותו מייסורי גופו המשווע לפורקן.
פרסי חשב שהוא בשיא ושהמצב לא יכול להיות גרוע יותר, אבל הוא לא האמין כמה שהוא טעה.
בג'קוזי הרותח ארס מידי פעם התגרה בו בכך שהחליק את אצבעותיו על עורו באגביות, או לחש לאוזנו מילים מלוכלכות.
“אתה אוהב את מה שנהיה ממני פרסי? אל רכרוכי ומאוהב שמוכן לעשות למענך הכול? אתה הולך לשלם על זה אפס. אני מצפה לזה כל כך. אתה לא תישן הלילה עד שלא אגיד את המילה האחרונה." ארס עטף את עורפו של פרסי בכף ידו הגדולה וסיבך את אצבעותיו בשיערו הרטוב.
פרסי יבב בחרמנות. כל גופו צורח לעוד מגע. הוא ידע שארס משחק בו ולמרות שלא יודה בזה לעולם, הוא אהב את זה כל כך אבל הוא הכריח את עצמו לשתוק. לא מוכן להיכנע, במיוחד לא לצליל צחוקו המרושע של ארס.
כשהמשרתים במקום סימנו להם שהגיע הזמן לצאת מהמים פרסי זינק על ההזדמנות (ועל דופן האמבט) וטיפס החוצה במהירות האפשרית.
הוא חטף את חלוק המגבת מהעובד והסתיר את זקפתו שהייתה עתה זקורה וקשה כל כך.
ארס לא היה מסוגל להוריד מהחצוי את העיניים.
הוא התרשם מהשליטה של פרסי בגופו כי החומר שטפטף לו לתוך השתייה היה אמור לגרום לו להתחנן על ברכיו תוך שעה לפחות. או זה לפחות מה שאפרודיטה אמרה כשנתנה לו את הבקבוקון הזעיר.
ועדיין זה היה מהפנט לראות את הקסם פושט לחצוי שחור השיער היפיפה בעורקים.
עורו נצץ בהילה של חושניות, מפריש הורמונים מפתים שקראו לארס לטרוף אותו. פטמותיו הוורדרדות הזדקרו ונראו רגישות מתמיד ואפילו חלוק המגבת לא הצליח להסתיר את הזקפה הקשה.
אבל הדבר שהכי הפנט את ארס היו עיניו הירוקות של פרסי שהבריקו בתחינה. כועסות ומדליקות כל כך, מתחננות שארס יקרע אותו לגזרים ורק ישחרר אותו.
שיערו הרטוב התפרע סביב ראשו ונפל על פניו היפות וארס חשב שאין חומר בעולם שיגרום לו להרגיש שיכור כל כך כמו המראה של פרסי יוצא ממים רותחים כשגופו הלוהט והפנתרי מעלה אדים ונוצץ מטיפות של מים.
"ב-בוא נלך." פרסי נסה כמה שיותר שקולו לא ישמע מתחנן כשארס יצא אחריו מהמים והתנגב, לא מתבייש לרגע בזקפה שלו עצמו.
“רק התחלנו." האל צחק, ופרסי התאפק שלא להכות אותו.
תוך דקות בודדות פרסי כבר שכב על הבטן מעל אחת ממיטות המסאז' שחיכו שם עם מגבת הנתונה אך ורק לאזור חלציו. מעסה נאה למראה בעל עיניים חומות ושיער בהיר פיזר שמן קריר על גבו.
פניו של פרסי היו מופנים לכיוון האל ששכב במיטה המקבילה אליו, גופו האלוקי מתוח על גבי המיטה ובחורה יפיפייה כהת עור ואדומת שפתיים מעסה בעדינות ומקצועיות את גבו הרחב.
בהביטו באל ובבחורה היפה משהו כועס מאוד וחייתי נהם בבטנו של פרסי, אבל הוא עוד לא הספיק לגמגם מילה וכבר שני ידיו החסונות של המעסה שלו החליקו על גבו וגרמו לו להשתנק.
עורו הרגיש מהסם או מה שזה לא יהיה שארס גרם לו לשתות הגיב מידית למגעו של הגבר הזר וזרמים חדים עברו בעצביו של החצוי.
ארס חייך כשראה שפרסי מתפתל למגע הגב ההוא. זה עורר אותו בצורה ארוטית שכזו לראות איך החצוי הפרטי שלו כל כך מתאפק לא להיכנע ליצריו המשתוללים בו. אבל האמת היא שבשלב הזה פרסי כבר באמת לא היה מסוגל לשלוט בעצמו וגניחות חנוקות נמלטו מפיו עד שהוא התחיל להרגיש שהוא קורס.
“אני לא- עומד בזה-" החצוי גנח בתסכול. נראה היה שהמעסה יפה התואר התחיל ליהנות יותר מידי מכל הסיפור כי ידיו החלו להחליק מטה אל הקימור הענוג בגבו של פרסי שהוביל היישר לישבנו מכוסה המגבת שהיה זקור במעט במטרה חסרת מחשבה למנוע כמה שפחות חיכוך של איברו הקשה בבד המיטה.
ארס שם לב לכול. מבטו קדח בעיניו של פרסי, חיוכו נעלם והוא לא זז בעוד הבחורה שטיפלה בו לוחצת ומעסה את שכמותיו וכשהבחור בהיר השיער שנגע בגופו של פרסי הגניב את אצבעותיו מתחת למגבת מספר דברים קרו בו זמנית.
פרסי גמר במקום, גניחה משפילה בקעה את שפתיו, וארס זינק וריתק במכה אחת את הבחור בהיר השיער ההוא אל רצפת העץ האדמדם, ידו הגדולה מקיפה את צווארו.
התחוללה מהומה קטנה בה העובדים זינקו לבקש את סליחתו של ארס ולהוציא את הגבר המבוהל מהחדר ופרסי התרומם מבוהל וניקה את עצמו בשקט בכדי שארס לא יגלה, מתעטף בחלוק המגבת שלו פעם נוספת.
האווירה המרגיעה התפוגגה במקצת וארס סימן לפרסי שהם הולכים.
פרסי שמח בליבו.
למרות שגמר בידיו של גבר אחר, הפורקן הזה הרגיע במעט את גופו הסוער ואף על פי שעורו עדיין היה רגיש ואיברו נותר זקור הוא שמח שהם מסתלקים משם ושיוכל להעביר את השפעת מה שזה לא יהיה ששתה, לבדו במשכן המפואר של האל.
מה שפרסי לא תיאר לעצמו שיקרה היה שאחרי מספר דקות ספורות שהרגישו כמו נצח בהם השניים הספיקו להתלבש, לשלם ולצאת את המתחם, הוא כבר היה שוב הורמונלי עד שלא היה מסוגל ללכת בכוחות עצמו.
ארס נהנה מכל רגע ולא נתן לדבר להרוס את מצב רוחו. הוא הקיש באצבעותיו ואופנועו האימתני הופיע על הכביש.
בטנו של פרסי התהפכה, רק זה חסר לו. נסיעה על כלי המוות הזה. אבל הוא כל כך התבייש בכל מה שכבר יצא ממנו היום שהוא התיישב מאחורי ארס בלי גינונים מיותרים ותפס את חולצתו השחורה של האל בשתי ידיו.
הנסיעה הקצרה חזרה למשכן האלוקי של האל הייתה סיוט.
האופנוע שהיה ידוע ביכולתו לנסוע על כל דבר, התחכך בעוצמה בחלציו של החצוי המסומם.
כל קפיצה, כל פניה חדה, כל תנועה מהירה ועצירה גרמו לפרסי להתפתל בכאב מלא העונג הזה, וכשהם ירדו מהמפלצת הארורה ההיא פרסי הרגיש שרוחו נשברת.
"אתה אכזרי כל כך!" הוא צעק על ארס פתאום, האל קפא במקומו והביט בפרסי בחצי חיוך אפל.
"איך יכולת לעשות לי את זה?! אני- אני- אתה תשלם על זה ארס."
האל התקרב לפרסי באיטיות, פתאום נראה לחצוי כל כך אימתני ומאיים. עיניו עדיין דלקו כמו שתי מדורות ועורו נצץ לאורם.
פרסי נצמד אל הדלת ונשא את עיניו אל האל הזה, ששיגע אותו, הטריף את דעתו, ביטל אותו והפך אותו ביסודיות לשלו.
בכל זמן אחר הוא היה תוקף את פרצופו הנאה של ארס, מתגרה בו וגורר אותו לאיזה ריב, אבל עכשיו רק להסתכל עליו עורר אותו, הדליק את עצביו וגירה את חושיו. ביטל כל מחשבה הגיונית שניסתה לעלות למוחו.
זה לא שסתם ככה ארס לא גירה ועורר את פרסי, אבל מה ששתה רק גרם לתחושות האלה להכפיל את עצמם ולגופו לאבד שליטה לחלוטין.
"אתה רוצה לגעת בעצמך פרסי?" ארס שאל בטון כל כך נמוך שהבס במילותיו העביר צמרמורות מזעזעות בגופו של החצוי, גורמות לשפתיו לרעוד.
"כ-כן." פרסי לא שלט בעצמו. ידיו התהדקו על הידית הענקית מאחורי גבו.
"אתה רוצה שאני אגע בך?"
"כן, לעזאזל, כן."
"אז תתחנן אליי אפס, תגיד שאני היחיד שאתה רוצה לגמור בידיו."
שיט. הוא יודע.
פרסי השתגע לגמרי. גופו זעק לו להיענות לאל ואילו מוחו עצר בעדו מטבעו.
"אני-" פרסי נשם נשימה עמוקה שהרעידה אותו.
"אני לא מסוגל!" והוא פתח את הדלתות הענקיות באבחה אחת ופרץ פנימה את המבנה הענק, נעלם במהירות במסדרונות המסוגננים.
הוא מצא את חדר השינה הענק שלהם מהר מאוד ונעל את עצמו בשירותים.
זה היה קצת פתטי מכמה סיבות.
האחת היא, שהוא ידע שאין דבר שיוכל לעצור את האל מלהגיע אליו. השנייה היא שהוא לא היה בטוח שהוא רוצה לעצור את האל מלהגיע אליו,
והשלישית היא שהדלת והקיר שהפרידו בין חדר השינה לשירותים היה עשוי זכוכית שקופה לחלוטין.
כצפוי, דקות קצרות אחרי הבריחה הגדולה ארס נכנס אל החדר בחיוך גדול שהפך לצחוק כשראה את פרסי יושב על מכסה האסלה ורגליו צמודות לחזהו, מסרב בתוקף ראוי לשבח להיכנע לאל הסוטה.
"לך מכאן ארס! אתה לא תקבל ממני כלום!" פרסי צעק בכעס.
"אתה בטוח שזה לא אתה שרוצה לקבל ממני?" ארס התיישב על המיטה הענקית מול הקיר השקוף ועיניו שרפו במבטם כל פינה בגופו המכווץ של החצוי שלו.
"אני בטוח." פרסי אמר בעקשנות, אבל גופו הבוגדני התחיל לבעור מחדש נוכח מבטו השורף של אל המלחמה.
"קדימה אפס, אתה רק צריך לבקש..." ארס נעמד פתאום בחזרה והחל מסיר את חולצתו באיטיות מייגעת. חושף כל קובייה מבטנו המעוצבת, מעורו האלוקי.
חום גופו של פרסי טיפס וכאילו שזה לא מספיק, ארס הפשיל גם את מכנסיו הכהים.
כהרגלו, הוא לא לבש כלום מתחת למיכנס. ערום לחלוטין הוא התקרב לזכוכית והניח את כפות ידיו עליה והדבר היחיד שהסגיר את חוסר הסבלנות שלו ואת הרצון העז לראות את פרסי נשבר היו סדקים דקים בזכוכית שהתהוו סביב כפות ידיו של האל.
הוא לא היה נראה מגוחך בעיני פרסי אפילו לא לרגע. גופו הגדול והמעוצב היה מגרה כל כך וזקפתו הקשה גרמה לחצוי להשתנק.
"אתה לא מתכוון להתחנן בפניי?" ארס קדח במבטו בפרסי.
"לא." פרסי השיב, אפילו שכל כולו צרח עליו אחרת.
"אתה לא מתכוון להיכנע ולבוא אליי מרצונך החופשי? לתת לי לעזור לך להשתחרר?"
"ל-לא." אם הוא רק לא היה מבטיח את המשאלות האלה! הוא היה נוגע בעצמו עכשיו לבד עד שהיה משתחרר מהלחץ הזה. רק לא לראות את חיוכו הזחוח של ארס הכל כך מסופק ונפוח מעצמו.
"נער ים... אתה בטוח שאתה עומד לנצח במלחמה הזו?" ארס חייך. אין מה לעשות. פרסי העקשן והלוחמני גירה אותו יותר מכל דבר אחר. הרצון להכניע את החצוי הזה בער בתוכו מהרגע בו פגש אותו לראשונה.
תשובתו של פרסי הייתה כנה והוא הרגיש איך הוא נקרע לגזרים כשהיא חמקה משפתיו.
"לא."
ארס חייך.
"נכון מאוד אפס, כך או כך אתה מפסיד לי הלילה." ובמילים אלו התנפצה הזכוכית לחתיכות בקול פיצוץ אכזרי.
*הכול קרה מהר כל כך.
פרסי נזרק על המיטה בתנופה חדה ובגדיו נקרעו מעליו ללא רחמים.
הוא לא הספיק להגיד את שמו של אל המלחמה והאחרון כבר עטף בפיו את איברו של החצוי.
פרסי גנח בקולניות, לא זוכר יותר בושה מה היא.
גופו שעצר בתוכו את השפעות הסם פשוט התפוצץ והכל זרם עתה ללא מעצורים בדמו.
גופו שהיה רגיש כל כך שלח אלפי מחטים קטנים לאיברו עם כל מציצה וליקוק שהאל הערמומי הזה העניק לו.
הוא גמר מהר מידי אבל דבר לא נרגע בו והוא דחף את האל ממנו והדף אותו בכוח למיטה, מטפס מעליו.
"אתה חתיכת חזיר! תחמן! ערמומי! אתה סוטה ומניפולטיבי ואני שונא אותך כל כך!"
פרסי דחף שתי אצבעות לפיו של ארס והאל מצץ אותם עבורו ומבטו שרף את פרסי מבפנים.
החצוי שלף את אצבעותיו באיטיות מפיו של ארס ואז שלח את ידו לאחוריו בכוונה להרטיב בעזרת רוקו של אל המלחמה את פתחו הצר, אבל ידו החזקה של ארס תפסה לפתע בזרועו של פרסי וחיוכו היה זדוני מתמיד.
"אסור לך לגעת בעצמך אפס."
"לעזאזל איתך!!" פרסי השתגע אבל בדיוק בשביל זה ארס היה שם.
"תן לי לעשות את זה בשבילך נער ים."
הוא הפך את פרסי פעם נוספת בכוח וזרק אותו כשפניו למיטה.
"זקור את ישבנך." הוא דרש ופרסי האומלל עשה כמצוותו.
הוא כבר התחיל להרגיש רע על שציית אבל אז לשונו של ארס תקפה ללא גינונים מיותרים את הפתח שלו וכל מחשבה קיימת התפוגגה בבת אחת ממוחו וגניחות צרודות תפסו את מקומם בחדר.
"עוד... עוד!" פרסי השתנק. שריריו מתכווצים ונרפים, גופו צורח לעוד ואיברו מתחנן שיגע בו.
"תבקש אפס. רק תבקש ואני אתן לך." ארס אמר, ידיו הגדולות מפסקות את אחוריו של פרסי, מאפשרות לו גישה קלה יותר אל אזורו הרגיש. לשונו מצליפה בו, מלקקת ומרטיבה, מענגת.
"תתחנן אליי," ארס המשיך ללחוש אל עורו המגורה של פרסי. הורס את רצף הגניחות.
"תיכנע לי." עוד ליקוק בוער. אצבעותיו של פרסי כבר כמעט נסגרו על איברו הקשה.
"פרסי..." ארס החדיר עכשיו אצבע אחת לאט לאט אל גופו של החצוי, ובאומרו את שמו בצורה כל כך עמוקה ומלוכלכת פרסי נשבר לרסיסים כמו קיר הזכוכית שהיה פעם בחדר.
"בסדר!! לעזאזל, בסדר! בבקשה ארס אני מתחנן. תן לי לגעת בעצמי, בבקשה ממך!" פרסי צעק, מתהפך על גבו ומנסה לדחוף את ארס ממנו בבעיטות. אבל האל החייתי והמרוצה רק דחף את אצבעו עמוק יותר והתנשא מעל החצוי.
"חזק יותר אפס!" הוא הרעים.
"תזיין אותי בזמן שאני נוגע בעצמי ארס!! בבקשה!"
"למי אתה שייך פרסי?!"
"לך! לך לעזאזל, לך!" קולו של פרסי נשבר כשארס דחף עוד שתי אצבעות לתוכו. גופו רעד בטירוף מוחלט.
הוא גנח בצעקות כשארס זיין אותו בעזרת אצבעותיו בלבד.
ידו השנייה של ארס טיפסה במעלה חזהו של הבחור הצעיר עד שסגרה על צווארו, חונקת אותו.
"אתה רוצה לגמור רק בידיים שלי פרסי, אתה שייך אך ורק לי, אתה רוצה בכל מאודך לגעת בעצמך בשבילי. אני טועה?"
פרסי איבד את השפיות. איך האל הזה ידע להזדחל לתוך תוכו, אל תוך מוחו, גופו. היישר לתוך עצמותיו, במעלה עורקיו עמוק אל תוך ליבו.
"ארס!" פרסי נחנק, אצבעותיו של האל קדחו בבשרו. "אם עוד פעם אחת אני אצטרך להגיד שאני שלך אני מתכוון להפר את השבועה שלי!"
זה ריסק את ליבו של ארס לרסיסי אושר והוא טרק את שפתיו בחוזקה בשפתיו הרכות של החצוי.
לשונו חצתה פנימה ופגשה בהתרגשות בשל פרסי וארס נישק אותו בעוצמה כשידו האחת עדיין קודחת בבשרו והשנייה אוחזת בגרונו.
"אתה יכול לגעת בעצמך אפס." היו המילים האחרונות שנשמעו בחדר רגע לפניי שפרסי שוב הפך אותם בכוח הזעום שעוד נותר בו, נשך את השקע שבין צווארו לכתפו של ארס בחוזקה והחדיר בבת אחת את איברו הגדול של האל היישר לתוכו. 
ארס גנח בקול עמוק וגרוני וידיו תפסו במותניו הגמישות של החצוי.
פרסי שלח סוף סוף יד אחת ותפס באיברו שלו, ועם כל הלמה של ארס בנקודה הרגישה של החצוי הוא שפשף חזק יותר את איברו הדולף.

הם שכבו לפחות ארבע פעמים באותו לילה עד שפרסי סוף סוף נרגע והשפעת הסם התפוגגה לחלוטין. ואז הם שכבו עוד פעם אחת כי פרסי לא היה מסוגל להתאפק וארס מעולם לא סרב לו.
השמש כבר זרחה לחלוטין כשהם התמוטטו על המיטה מיוזעים ועייפים. גופו של פרסי לא הפסיק לרעוד וארס משך אותו אליו ועטף אותו בחיבוק. מסבך את רגליהם אלו באלו.
"אני צריך להצטער על מה שעשיתי אפס אבל אחרי הלילה הזה אני לא בטוח שאני רוצה." ארס לחש בגיחוך.
"אתה חייב להצטער! סיממת אותי חתיכת שמוק. אתה נוכל ואכזרי." פרסי נצמד אפילו יותר לגופו החם של האל. לא באמת נותרה בו עוד טיפת כעס אחת.
"האמת היא..." ארס מלמל ועיניו הירוקות המדהימות של אהובו פגשו בעיני האש הנוזלית שלו.
"האמת היא שזה משהו שאפרודיטה רקחה לי. וזה לא באמת פשוט סם מעורר." הוא סיים את המשפט.
"אז?" פרסי שאל אבל הוא לא היה בטוח שהוא באמת רוצה לשמוע את מה שיש לארס להגיד.
"זה לא היה פועל ככה מעולם אם לא היית רוצה אותי כל כך באמת. השיקוי הזה אמור לשחרר ממי ששותה אותו את היצר הכי חזק שנמצא בו. ונראה שלאחרונה, ואני וגם אפרודיטה ידענו את זה, היצר הכי חזק שלך פרסי זה חרמנ-"
"סתום את הפה!" פרסי הניח יד חזקה על שפתיו של האל והשתיק אותו.
"אל תעז לסיים את המשפט הזה! זה לא מעניין יותר, אוקיי?! אני עייף! אני הולך לישון!" והוא התהפך בבת אחת והפנה את גבו אל חזהו של האל.
ארס צחקק בשקט ועטף את פרסי מאחור בחיבוק מוחץ. ידו מלטפת את חזהו ובטנו של החצוי בעדינות.
"אני מצטער נער ים שלי. אתה לא שונא אותי יותר?"
"לך לישון ארס."
"תענה לי." ארס ליקק את אוזנו של פרסי.
"אני לא שונא אותך אף פעם." פרסי מאס בלהיכנע אבל נראה שהיום לא היה היום שלו.
"גם אני אוהב אותך אפס."
***

הפרק הקודם		הפרק הבא