הקונדסאים עוברים בזמן

תודה לכל המגיבים!

בסוף אני לא אשלב את הפאנדום פרסי ג'קסון.

יש היום פרק ערוך במיוחד - שתי נקודות מבט!

תהנו!

נקודת מבט – הרמיוני

אז, אני ולילי התחלנו לעשות 'סבב שאלות'. אני שאלתי אותה על ג'יימס. במיוחד בשביל לדעת למה היא מסרבת לו כל כך הרבה פעמים. אני ישנתי עם ג'יימס באותו החדר – חדר הנחיצות, בזמן שלנו, והוא לא היה כל כך נורא. אז לא הבנתי מה יש לה נגדו.

אחרי ששאלתי, הבנתי. בזמן הזה, לפחות לפני שג'יימס פגש את הארי, ג'יימס היה חתיכת שוויצר, שניצל בנות.

אבל אחרי שהוא פגש את הארי, נראה שהוא השתנה.

לילי שאלה אותי על סנייפ.

כמעט אמרתי לה שג'יימס הוא אבא של הארי. אני לא מאמינה.

אני ממש מקווה שהיא לא עלתה על זה.

בעצם, זה לא ממש משנה. בכל מקרה התכוונו לספר לה מתישהו. אבל כרגע, עדיין אסור לי לספר לה עליה ועל ג'יימס. הוא צריך להסתדר עם לילי לבד. או לפחות עם קצת עזרה ממני.

"עוד שאלה?" שאלתי את לילי. אנחנו יושבות בקצה המועדון, במקום שאף אחד לא יכול לראות אותנו או לצותת לנו.

"כן." היא אמרה "למה לפני שנייה, כמעט קראת לג'יימס – אבא של הארי? הוא לא בן הדוד שלו?"

או – או.

היא לגמרי עלתה על זה.

"לילי, אני מצטערת. אני אענה על השאלה הזאת, אני מבטיחה. אבל בפעם אחרת. עכשיו זה פשוט לא הזמן המתאים." אמרתי לה והסתכלתי עליה במבט אמפתי, מזדהה.

לילי הסתכלה עליי במבט מבולבל, אבל לא המשיכה לשאול.

"שאלה אחרת?" שאלתי

"את האמת, כן." לילי ענתה לי ושאלה: "כשבאתם, בבוקר, הארי אמר לקונדסאים שיש משהו שהוא הבטיח להראות להם. מה זה המשהו הזה?"

"אז ככה," התחלתי להגיד "מה שהארי הראה לנו בבוקר זה משהו שהאחים של רון המציאו. הם די דומים לקונדסאים מבחינת הקטע עם המתיחות. הם רוצים לפתוח חנות טריקים, אז הם נתנו להארי ולרון כמה מהמוצרים שלהם. זה מה שהם הראו לנו בבוקר."

לילי נראתה מסתקרנת. "ואיך המוצרים האלה?" היא שאלה "כלומר, הם שימושיים? מה עושים איתם?"

"הו, חלק מהמוצרים מאוד שימושיים." אמרתי "אבל חלק, אני פחות אוהבת. יש חלק שהם לכאלה כמו הקונדסאים – שאוהבים למתוח, או להבריז משיעורים."

"אילו מהמוצרים את אוהבת?" לילי שאלה בסקרנות. הבנתי אותה. אנחנו יחסית דומות מבחינת התכונות, אז אם אני אוהבת משהו יכול להיות שגם לילי תאהב אותו.

"לאחים של רון היה רעיון, לגלימות שהם בעצם כמו שריון." אמרתי  "זה כאילו שיש לך שריון שממוזג עם הגלימה. יש להם אפילו כפפות מגן וכובעי מגן. זה ממש מגניב."

"שימושי מאוד במלחמה." היא אמרה בהתרשמות.

"לגמרי." אמרתי לה

"טוב, אנחנו צריכות לסיים את שיעורי הבית ואחרי זה ללכת לארוחת הערב." לילי הזכירה לי.

"נכון." אמרתי והלכנו להתחיל לעשות את השיעורים בתולדות הקסם.

נקודת מבט – אמילי

הלכתי לשחק קווידיץ' עם הקונדסאים. ולא רק איתם. גם בן הדוד של

ג'יימס – הארי היה שם. ואתו גם החבר שלו – רון קופר.

הארי נראה חמוד. נראה לי שמצאתי חן בעיניו.

אולי כדי שאציג את עצמי קודם.

קוראים לי אמילי ג'ונסון. אני בת 15, לומדת בשנה החמישית בהוגוורטס, גריפינדורית בלב ובנשמה והחברה הכי טובה של לילי אוונס. אני מכירה את ג'יימס פוטר מאז שהיינו קטנים (אנחנו שכנים) ואנחנו עדיין חברים טובים יחסית.

יש לי שיער בלונדיני ועיניים אפורות, (הרבה אומרים שאני יכולה להיות מאוד מפחידה כשאני נועצת מבטים). אני מאוד חכמה, (באמת! מצנפת המיון אפילו שקלה לשים אותי ברייבנקלו, אבל בסוף החליטה על גריפינדור. לא שאני מתלוננת על זה, אחרי הכל לא הייתי מכירה את לילי, קאל ואופיר אם הייתי מתמיינת לרייבנקלו) מתה על קווידיץ' ולא מפסידה שום אימון של הקבוצה (אני אחת מהרודפים של גריפינדור).

טוב, נחזור לסיפור.

אז הלכתי לשחק קווידיץ' עם הקונדסאים. גם הארי – בן הדוד של ג'יימס היה שם עם החבר שלו – רון קופר. הם באו לבקר מארצות הברית. אני די בטוחה שהארי מחבב אותי. כאילו, הוא הסתכל עליי מוזר.

אני חושבת שהוא חמוד. אבל זה רק רושם ראשוני. אני צריכה להכיר אותו לפני שאנחנו נהיים חברים. אולי שכחתי להזכיר את זה, אבל אני קוראת אנשים ממש טוב.

מה זה אומר?

טוב, זה אומר שאני יכולה להבין המון דברים שאנשים חושבים\ מרגישים, רק מלהסתכל עליהם.

זה יכול להיות מאוד שימושי.

בכל אופן, הלכנו לשחק קווידיץ'. הלכנו למגרש ועלינו על המטאטים בזמן שג'יימס הלך להביא את הכדורים. הארי עלה בתנופה על המטאטא והמריא בשעטה. הוא נראה ממש נהנה. כאילו הוא לא שיחק כבר הרבה זמן ועכשיו הוא מתאחד שוב עם המטאטא וממריא לשמים.

הוא עף ממש טוב.

הסתכלתי עליו כמה דקות ואז ג'יימס קרא לי מהאוויר, "אמ! בואי כבר!" אין לי מושג איך הוא הצליח להגיע כל כך מהר.

הסמקתי. שמחתי מאוד שאף אחד לא ראה את זה בגלל שהם היו באוויר, רחוקים ממני.

עליתי על המטאטא שלי (מסוג חץ הכסף) והמראתי. עשיתי סיבוב אחד מסביב למגרש והגעתי למקום שכולם ריחפו בו.

"אוקי, הארי – אתה על הסניץ'. רון – אתה על החישוקים. אני ואמילי הרודפים. רמוס וסיריוס – אתם החובטים."

הנהנו לאישור. ג'יימס שחרר את המרביצנים ואת הסניץ'. הוא כישף את הקואפל כדי שיזרוק את עצמו. הקואפל נזרק והמשחק התחיל. תפסתי את הקואפל.

ראיתי את הארי בזווית המבט שלי מרחף מעל המגרש בחיפוש אחר הסניץ'. הוא נראה כ ז ה  מתוק!

רגע, מאיפה הגיע המחשבה הזאת?

מרביצן בא לכיווני.

למזלי הרב, ראיתי אותו שנייה לפני שהוא הגיע. התחמקתי ממנו בדיוק בזמן. עוד שנייה והוא היה מרסק אותי.

"אמילי?! מה הקטע? תהי מפוקסת!" ג'יימס צעק לי שוב.

התפקסתי ומסרתי לו את הקואפל. רון עף מסביב לחישוקים.

אני וג'יימס מתאמנים המון ביחד, אז צפיתי את המהלך. הוא הסתכל לכיווני. הנהנתי לו שימשיך – אנחנו עושים את המהלך הזה כמעט בכל אימון, אז ידעתי בדיוק מה הוא הולך לעשות.

ו..., כן. הוא עשה את זה.

ג'יימס עשה הטעייה לכיוון החישוק הימני, רון זינק לחסום אותו בדיוק באותו הזמן שג'יימס מסר לי את הקואפל. אני זרקתי אותו לחישוק השמאלי. וגו...?

אוקי, זה היה ממש מוזר. אנחנו נצחנו המון משחקים בזכות המהלך הזה. אבל רון עצר אותו. הוא נתלה מהמטאטא ביד אחת ובעט בקואפל, שעף לכיוון הקצה השני של המגרש. 'וואו!' זה מה שחשבתי לעצמי בזמן שדלקתי על הקואפל במהירות המרבית של המטאטא הנאמן שלי. תפסתי את הקואפל וחזרתי כדי לנסות שוב. התחמקתי ממכה מכוונת של מרביצן, ששלח לא אחר מסיריוס בלק. מסרתי מסירה רחוקה לג'יימס. הוא חיכה שאני אתקדם ומסר לי בחזרה. הסתכלתי עליו. נראה כאילו אנחנו מתקשרים בטלפתיה. הוא ידע בדיוק מה אני הולכת לעשות. ואני ידעתי בדיוק מה הוא הולך לעשות.

ג'יימס פנה לכיוון החישוק המרכזי, בעוד שאני התקדמתי לכיוון החישוק הימני. הרעיון היה לגרות את רון לצאת מהרחבה של החישוקים. אני וג'יימס התמסרנו בקואפל.

ואז, ג'יימס עשה הטעיית מסירה – הוא עשה כאילו הוא מוסר לי גבוה, ולא טוב, כך שאם הוא באמת היה מוסר לי ככה, רון היה יכול לחטוף בקלות את הקואפל.

נראה שגם רון חשב ככה. כי הוא יצא מהרחבה של החישוקים לכיוונינו.

לרוע מזלו, ג'יימס לא באמת מסר את זה.

ג'יימס, שהקואפל עדיין היה אצלו, זרק אותו לחישוק המרכזי.

רון הבין מאוחר מדי מה קרה. הוא ניסה לחזור ולחסום, אבל הוא איחר את המועד. הקואפל נכנס לחישוק.

עפתי לכיוון ג'יימס ונתתי לו כיף.

הסתכלנו לכיוון הארי שבדיוק דלק אחרי הסניץ'. הוא פנה בחדות וצלל אחרי הכדור הזהוב.

ביני לבין ג'יימס, עבר מרביצן שכיוון הפעם רמוס.

אחרי רגע, שמענו את סיריוס צועק:  "הארי תפס את הסניץ'!"

ירדנו מהמטאטאים. ג'יימס הכניס את הכדורים בחזרה לקבוצה.

המשחק נגמר ממש מהר. הארי כנראה ממש כשרוני, הוא תפס את הסניץ' אחרי פחות מעשר דקות?!

"משחק מעולה, כולם!" ג'יימס אמר

"לגמרי." הארי הסכים איתו, מחייך.

"חסימה מעולה היתה לך שם!" אמרתי לרון.

"לגמרי, אחי!" אמר לו סיריוס.

רון הסמיק. הארי חייך ותפח לו על השכם.

 "הארי, היתה לך תפיסה מעולה! לא ראיתי אף אחד אחר צולל ככה." החמאתי לו.

עכשיו הארי הסמיק.

"זוג יונים!" סיריוס הקניט אותנו.

"סיריוס!" אמרתי והתחלתי לרדוף אחריו. הוא ברח. ג'יימס ורון גיחכו, בזמן שרמוס גלגל עיניים בחיוך. הארי רק הסמיק.

נכנסנו להוגוורטס והלכנו לכיוון חדר המועדון של גריפינדור כדי להתקלח ולהתארגן לארוחת הערב.

הבנים התלחששו. שמעתי כמה מילים בודדות כמו: זנב תולע, מתי נעשה את זה, וכאלה...

מוזר.

מעניין למה הם התכוונו.

אולי הם מתכננים מתיחה חדשה, אבל הפעם גם עם הארי ורון?

יכול להיות. לא נראה לי שבזה מדובר.

אם היה מדובר במתיחה, בטח הם היו מצרפים את פטגרו.

עכשיו שאני חושבת על זה, למה הם לא מסתובבים איתו בימים הקרובים? מה קרה איתו?

הקונדסאים תמיד הסתובבו ביחד.

מאוד מוזר שהם מתעלמים מאחד משלהם. זה כאילו ההגעה של הארי והחברים שלו החליפו את פיטר.

לא שיש לי התנגדות.

פיטר תמיד היה עצלן ולא התקרב לרמה של רמוס, ג'יימס וסיריוס. אף פעם לא הבנתי מה הם מצאו בו.

טוב, נראה שבקרוב אגלה...

ת"ב???

הפרק הקודם		הפרק הבא