כול מה שאני צריך זה אותך.

ניקו וויל מוזמנים להשתתף בחתונה של פרסי ואנבת'.

כותב: חד-קרן בצבע טורקיז
הגולש כתב 3 פאנפיקים.

פרק מספר 17 - צפיות: 26415

(4.818) 11 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: גיבורי האולימפוס - זאנר: רומנטי - שיפ: סולאנג'לו בעיקר, אבל קצת פרסבת' - פורסם ב: 09.01.2018 - עודכן: 13.05.2020

המלץ!

ID : 9405

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

סליחה שלא כתבתי כבר חודשיים. בית ספר מגמות.....

כמו תמיד תגובות!!!!!!!

אנבת' הניחה יד על ביטנה המתנפחת. היא הייתה כבר בחודש שביעי אבל הבטן שלה הייתה הרבה יותר גדולה מהרגיל, אולי יש לכך קשר לזה שהיא הייתה בהריון אם תאומים.

"אני עדין חושבת שכדי שהצבעים של החתונה יהיו לבן וכחול." אמרה מסתכלת בתוך הקלסר הענק שהיא הכינה.

ידעי שזה היה רעיון טוב לתת לה לארגן את החתונה. לא לי ולא לניקו היה את הכוח לארגן את כול הפרטים הקטנים, לעומת זו אנבת' הייתה מעולה בזה.

וגם הרגשתי רע בשבילה, מאז שהם גילו שהם בהריון פרסי התחיל לעבוד במחנה בתור עוזר לכירון,(לא שהוא היה צריך עזרה) אבל פרסי רצה להרוויח קצת כסף כדי לקנות מה שהם צריכים לתינוקות. אפילו שהמחנה אמר שהם מוכנים לספק כול מה שהם צריכים אבל פרסי רצה לשלם על הכול "זה נותן לי תחושה שאני מספק בשבילם, זה הופך את זה ליותר אמתי".

כמה שזה היה טוב והכול. אבל הוא השאיר את אנבת' מלאת ההורמונים והמשועממת לבד כול היום בלי כלום לעשות. חשבתי שהיה טוב לתת לה לארגן את החתונה כדי לתת לה משהו לעשות מלבד לחכות שפרסי יחזור הביתה. לא חשבתי שהיא תכנס לזה בכזה התלהבות.

"אני וניקו כבר בחרנו כחול כהה אם זהב." אמרתי בזמן שנשענתי בכיסא שלי וניסיתי לא להירדם.

אני אנבת' וניקו החלתנו להפגש כאן בסטארבק ליד החנות של חליפות. היום המדידה הראשונה ובעוד חודש החתונה.

ניקו חזר לשולחן אם הקפה שלי השוקו שלו והתא של אנבת'. אנבת' הסתכלה על הקפה שלי בערגה. היו לה עיגולים שחורים מתחת לעיניים, גם הא לא ישנה טוב אתמול, אף אחד לא.

אתמול בערב מסביב למדורה התחילה מריבה בין ילדי ארס ובין פרסי. פרסי אמר שאם היו עושים משחק תפוס את הדגל נגד מחנה יופיטר מחנה חצויים היה מפסיד. בני ארס החליטו שהם צריכים להוכיח שזה לא נכון אז הם לכדו מתוך היער 18 נינאדיות { רוחות טבע של דיוניסוס} שלא היו הכי שמחו בענין וכתוצאה מכך הן התקיפו את הביתנים ו13 חניכים של דמיטר נפצעו מקריסת הביתן. אני פרסי אנבת' וניקו היינו חייבים לעקב אותן כדי שיוכלו לקרוא לכירון.

"אני עדין חושבת שאלו צבעים קצת כהים מידי" אמרה לוקחת את התה בידיים שלה ונושפת בהקלה מהחום של הכוס.

"לחתונה בשלג? לא יראו את הקישוטים אם הם בלבן." אמר ניקו בזמן שהתיישב לידי והחזיק לי את היד.

"אולי אתם צודקים. אני שמחה שהסטייה מוכנה לחמם את החופה. אם היא לא הייתה מסכימה היה ממש קפוא."

להתחתן בדצמבר בשלג אולי לא היה הרעיון הכי טוב לוגיסטית אבל ניקו התחיל לפחד שאם נדחה את זה יותר זה לעולם לא יקרא.

" מה שלומך אנבת'?"

"אני באמת שלא יודעת יותר. אתמול בערב כמעט הרג אותי. אף פעם לא הרגשתי כול כך חלשה..." ואז היא התחילה לבכות.

"אנבת'!!"

"סליחה זה רק הורמונים.... " אמרה מושכת באף

"את רוצה ללכת חזרה הביתה? אנחנו יכולים לדחות את זה" אמרתי

"לא זה בסדר... בו נלך" אמרה וקמה מהר מיידי והתקבצה בכאב.

"את בסדר?"

"כן... הם רק, בועטים" אמרה מתישרת