הסיכוי האחרון

הייתה שתיקה ואיש לא דיבר.

סיריוס הביט על פיטר המתנשף אבל מהר מאוד הסב את מבטו ממנו ועבר להביט אל הארי.

"אתה האדם היחיד שיש לו את הזכות להחליט," הוא אמר לו. " אבל תחשוב... תחשוב מה הוא עשה.."

"שישב באזקבאן" חזר הארי " אם למישהו מגיע להיות שם בכלל, זה לו"

סיריוס לא יכל שלא להסכים. הארי ביקש- והוא כיבד.

לא היה לו עוד מה להוסיף.

לופין קשר את פיטר ותוך כדי כך, עלתה לסיריוס מחשבה.

פיטר הרי יכול להחליף צורה בכל שלב שהוא, לכן הוא הרגיש צורך להזהיר אותו ובכך להקדים תרופה למכה.

הוא עוד אסף הנאה זמנית מהתחושה שהוא זה שכרגע "שולט" בפיטר.

הפעם הוא לא רצה לעשות אף טעות נוספת ושמר עליו  בשבע עניים.

תוך כדי מחשבות, הוא קלט שהם מתכוננים ליציאה,

לופין עזר לרון לקום על רגלו ואחר כך ניגש אל סנייפ ובדק אותו.

"הוא לא סובל משום דבר רציני" הוא אמר

ולסיריוס הפרט הזה היה נראה שולי. אם הוא היה נפצע כך, סנייפ בוודאי היה משאיר אותו למות..

הוא חזר להביט בפיטר המוזנח והציע ששנים מהם יכבלו אליו, רק ליתר ביטחון.

לופין ורון התנדבו והוא זימן שני זוגות אזיקים כבדים שנכרכו סביב שתי ידו של פיטר.

לבסוף, מצא את עצמו צועד לעבר שמי הלילה האפלים- בדרכו אל החופש כשהוא צועד במאסף מוביל בשרביטו את סנייפ המרחף .

המשך יבוא..

הפרק הקודם		הפרק הבא