להיות חצויי זה לא קל

לא יכולתי להפסיק לחשוב על השיחה שלי ושל מרקו מתחת למים. משהו רע עומד לקרות, אני בטוחה בזה. רעדתי וקיוויתי שאף אחד לא שם לב. הלב שלי נעצר כמעט כשנזכרתי במה שאמא שלי בעצמה אמרה: ´רק את תוכלי לעזור לה....אולי.´  נחשול הסתכלה עליי מוזר מהפגסוס פיץ והסמקתי ומיהרתי לחזור למחשבות נורמליות. "אז...שנמשיך בדרך?" שאלתי בחוסר התלהבות. אמילי הנהנה וקימטה את המצח. התאמצתי לא להסתכל עליה כדי לא להסמיק שוב. "כן, אבל אולי כדאי שנעוף ממש מעל הים אני ונחשול הפעם? חשוב שנהיה ביחד." אמרה. בהיתי בה. זה נשמע כאילו היא שמה את המחשבות שלי מלפני שנייה. מרקו מאחוריי הנהן בינתיים ונראה שהוקל לו. "כן. תעופו לידינו," אמר. אמילי ונחשול הנהנו וחזרנו לשוט/לעוף. "אז..." נחשול אמרה. תיליון הלב שלה נצץ לאור השמש באופן מכאיב לעיניים. הסבתי ממנו מבט. "מה אתם אוהבים לעשות כשאתם לא נמלטים על החיים שלכם?" נחשול שאלה ואמילי צחקה. בת פוסידון חייכה לעצמה, כמו מרוצה מהבדיחה שלה. "טוב, אני קוראת." אמרה אמילי בחיוך וחייכתי אליה. ידעתי שהיא מדברת על ספר המיתולוגייה ביוונית עתיקה שיש לה בבית. נחשול חזרה להתרכז בדרך. "מה את קוראת? ואיך? יש לנו דיסלקציה." מרקו אמר וקימט את המצח. הוא הסתכל על אמילי בתהייה. אמילי הסתכלה עליו בחזרה ומשכה בכתפיים. "יש לי מיתולוגייה יוונית שכתובה ביוונית עתיקה בבית. אל תשאלו אותי מאיפה יש לי אותה." מלמלה ונשמעה כאילו שאלה את זה את עצמה הרבה. מרקו בהה בה. "בגלל זה דיברת ביוונית עתיקה כל כך טוב מקודם! אמרת ´היפוקמפוס תעצור.´ " אמר בן האדס בפליאה. אמילי הנהנה במבוכה ושיחקה בידיה. צמצמתי עיניים והסתכלתי עליה. "אבל מאיפה יש לך עותק ביוונית עתיקה?" דרשתי לדעת. אמילי הנידה בראשה בחוסר אונים. "אני לא יודעת. זה איתי כל החיים," אמרה. נחשול הסתובבה אליה עם הראש. "אז תמיד ידעת יוונית עתיקה, בעצם?" שאלה. אמילי עשתה פרצוף והנהנה. "מה כל כך מוזר בזה?" מחתה בת אתנה. נחשול קימטה את המצח.

"את גרה רק עם אמא שלך?" שאלה נחשול. אמילי הנהנה ברעד. "אמרת לי פעם מזמן שמישהו בא לבקר אותכם מידי פעם," נזכרתי. אמילי עשתה פרצוף. "איך הוא נראה?" המשכתי לשאול. אמילי לקחה נשימה עמוקה. "זה היה מזמן. הייתי בת עשר בפעם האחרונה שזה קרה. אממ, הוא די דמה לי," אמרה. בהינו בה כולנו. אפילו פיץ וספידי השתתקו, כמו מקשיבים. אמילי הסמיקה. "תראו, זה היה מזמן, בסדר? תשכחו מזה." ביקשה. מרקו הניד בראשו. "למה שיהיה לאמא שלך עותק ביוונית עתיקה?" הוא התעקש. אמילי בלעה רוק. קפאתי פתאום. ´אמא´. "רגע, את גם מבורכת הקטה, נכון?" שאלתי בעיניים פעורות. אמילי הנהנה. נחשול הסתכלה עליי בחדות. התעלמתי ממנה באומץ. "זהו זה! היא התחפשה לגבר." אמרתי בניצחון ומרקו פרץ בצחוק. הסתכלתי עליו במבט נעלב. "רגע, את אומרת שהקטה בירכה את אמילי ואתנה התחתנה עם אמא שלה?" שאל בחיוך. הנהנתי בלב דופק כשחשבתי על ההתאהבות הסודית שלי עצמי. "למה לא?" שאלתי והאדמתי. מרקו השתתק- כנראה חשב שהסמקתי מכעס. נחשול נראתה מהורהרת. אמילי פערה את הפה. "מה?" דרשה לדעת. נחשול עשתה לה פרצוף חמוץ. "התעוררת, מה? כן. אמא שלך לסבית, בירכותייי." אמרה בת פוסידון ונשפה בבוז שהיה ממש לא נחוץ. אמילי שפשפה את העיניים בהלם.  "א...אני..." גמגמה. הסתכלנו עליה והיא נשמה עמוק. "קלייר, יש לך משהו להגיד לי?" שאלה משום מה. התפלאתי והסמקתי שוב. הלב שלי חזר לדפוק. מה קורה פה? "ל..ל..למה את שואלת אותי?" גמגמתי. נחשול נראתה כמו מישהי שעושה אחת ועוד אחת. היא חייכה לעצמה חיוך גדול. מרקו שילב ידיים והסתכל על הים. "אין לי שום דבר להגיד לך." מיהרתי להגיד. מרקו הגניב לי מבט והתעלמתי גם ממנו. "רק כל הכבוד על האומץ של אמא שלך." אמרתי ומשכתי בכתפיים. ´אני גאון,´ חשבתי בהקלה. אמילי בהתה בי ונראתה מאוכזבת משום מה. הא? בהיתי בה מופתעת. היא בלעה רוק. "אוקיי," מלמלה והסמיקה גם. שתקנו כמה דקות. "שנמשיך?" נחשול מלמלה. הופתעתי עוד יותר. האם בת פוסידון הפגינה עדינות כרגע? הנהנתי בהקלה שזה נגמר. עשיתי שוב בועת מים וצללנו לים- רציתי להתרחק כמה שיותר מאמילי עכשיו. 

נחשול ובת אתנה עפו ממש על שפת המים. קיוויתי שלא יעברו לידינו ספינות. מרקו ואני שתקנו לחמש דקות, שבהן הלב שלי דפק וחשבתי רק מחשבה אח: למה אמילי הסמיקה ככה? "אז..." מרקו שאל, "מה נטיותייך המיניות, גבירתי?" הוא שאל ברשמיות. הסתכלתי עליו בחדות. "למה אתה שואל, אדוני?" השתתפתי במשחק שלו, אבל הלב שלי דפק והסוויתי רעד בגוף. הוא חייך לעצמו חיוך של יודע כול. "אוייש, נו. אח שלי הומו. אין מה להתבייש." הרגשתי דמעות בעיניים וגל של הקלה ובושה, ויחד עם הכל רצון לחנוק את מרקו. "ניקו?" ניחשתי. לא יצא לי לראות את הגיבורים שהצילו את העולם מגאיה, אבל שמעתי עליהם המון. מרקו הנהן ושם יד על החרב שלו כמו מתוך הרגל. "כן. את מאוהבת באמילי?" שאל בעדינות. בלעתי רוק. ´על החיים ועל המוות,´ חשבתי. "כן. תישבע בנהר סטיקס לא לספר את זה לאף אחד עד שאגיד לך אחרת," אמרתי בקול פוקד. ´או שאני אהרוג אותך בעצמי,´ חשבתי. הוא צחק בחוצפתו. "ברור. אני נשבע בנהר סטיקס לא לספר לאף אחד על ההתאהבות הסודית שלך." אמר בחיוך וקרץ. נשמע רעם. הסתכלתי עליו במבט של ´אחרת הלך עליך.´ הוא צחק שוב והפעם הצטרפתי אליו.

הפרק הקודם		הפרק הבא