עולמות מתנגשים

כל המשפטים שכתובים בכתב נטוי הם החצויים מדברים ביוונית\לטינית

#######

פרק 18

נ.מ  פרסי

גריפינדור ניצחו במשחק הקווידץ' וניקו צונח מהשמיים.
ניקו צונח מהשמיים.
המוח שלי נתקע, לא הגיב לסביבה. הייתי בהלם מוחלט. ניקו צנח מהשמיים מכוסה דם.
לפתע, כאילו המוח שלי התעורר התחלתי לרוץ.
בזווית עיני ראיתי את ג'ייסון תופס את ניקו, מרכיב אותו על המטאטא ונוחת איתו על הקרקע בעוד אנבת' ממהרת לנחות אחריו.

כולנו יורדים במהירות מטורפת מהיציעים, ממהרים לעבר ג'ייסון, אנבת' וניקו.
כאילו הבינו, התלמידים פינו לנו את הדרך במהירות. סביבנו נוצר מעגל של תלמידים אשר הביטו בנו בציפייה.

"שמישהו יביא נקטר ואמברוסיה, מהר! איפה זה?" צועקת בלחץ הייזל.
ראיתי את המבטים המבולבלים של התלמידים סביבנו אשר לא הבינו את המילים שיצאו מהפה של הייזל.
פייפר הושיטה להייזל שקית עם אמברוסיה ובקבוקון מלא נקטר, הייזל השקתה את ניקו במיץ האלים ולאחר מכן דחפה לו לפה מעט אמברוסיה.
חיכינו בשקט לסימן מניקו.
"ניקו? אתה שומע אותי? וויל ירצח את כולנו אם יקרה לך משהו" אמרתי בלחץ, מקווה שזה יעשה משהו.
הזכרת וויל גרמה לחיוך קטן להופיע על פניו, לאחר מכן הוא השתעל קצת ונאנח בכאב.
כולנו פלטנו אנחת הקלה.
"ניקו? אתה שומע אותי? מה קרה?" שאלתי אותו בשנית, הפעם באנגלית.
לאחר כמה דקות של שתיקה ניקו פתח את פיו, "התקפה.. מחנה" אמר והשתעל. "מהים, אין לנו מספיק אנשים" עוד שיעול "צריך עזרה" אמר.
הייזל עטפה אותו בחיבוק של אחים.

"אנחנו חייבים ללכת, צריך עזרה. זאת מתקפה מהים. אני יכול לעזור" אמרתי לחברי, להפתעתי, כולם הנהנו בהסכמה.
"אבל איך נגיע לשם?" שאלה פייפר
"דמבלדור" ענתה אנבת', וכמו במטה קסם הוא הופיע שם.
הוא בחן את המצב בסקרנות מוזרה, ג'ייסון לקח אותו הצידה והסביר את המצב. ראיתי את דמבלדור מהנהן להסכמה.
ג'ייסון חזר והנהן אלינו לחיוב כאומר 'המשימה אושרה'
אנבת' התחילה לחלק משימות "הייזל תובילי בבקשה את ניקו למרפאה. כל השאר, לכו תביאו את החרבות וכל מה שאתם צריכים. נפגשים כאן בעוד רבע שעה"
"רגע" קטע אותנו קול "גם אנחנו רוצים להשתתף" אמר קולה של ג'יני והצביע על קבוצת התלמידים שאנחנו מאמנים.
התכוונתי לסרב לבקשה כאשר קולו של ניקו קטע את מחשבותי "בואו" אמר להם.
"לא." קבעתי "הם לא מוכנים"
"צריך כל תגבורת אפשרית"
הסתכלתי על ניקו והוא החזיר לי מבט. אחרי תחרות מבטים קצרה נכנעתי, באיזשהו מקום ידעתי שהם צריכים לבוא איתנו.
"בסדר" נכנעתי.

אנבת' המשיכה כאילו מעולם לא הפסיקו אותה.
"מי שרוצה לבוא יכול, אך תבואו רק אם אתם מוכנים ומרגישים בטוחים מספיק. אני לא רוצה שום סיכונים מיותרים. מי שרוצה להשתתף מתבקש ללכת לחדר הנחיצות שם אנחנו נתאים לכם נשק" אמרה ופנתה ללכת.

התלמידים שרצו ללכת להילחם פנו ללכת, ראיתי את ג'יני ביניהם.

כמוהם, הלכתי לחדרי לקחת את הציוד שלי ומיהרתי ללכת לחדר הנחיצות, פייפר ואנבת' כבר עבדו במרץ על התאמת שריונות וחרבות לתלמידים.
הצטרפתי אליהם במהירות, בסך הכול הצטרפו אלינו 15 ילדים, לא הרבה אבל נקווה לטוב.

חילקנו הוראות והזהרות אחרונות ויצאנו מהחדר.
כול התלמידים שראו אותנו עם שריונות וחרבות בהו בנו בהלם בעודם מתלחששים עם חבריהם, אומנם הסודיות של מה שאנחנו עושים פחתה אבל אין מצב שהם יגלו את האמת.

צעדנו בחזרה אל מגרש הקווידיץ', שם חיכה לנו דמבלדור עם מפתחות מעבר. התחלקנו לשלוש קבוצות, כל אחת עם מפתח מעבר משלה.
"1" קרא דמבלדור
"2"
"3" הרגשתי משיכה חזקה בקורקבן והעולם סבבי הסתחרר.

*************************************************************************************

נ.מ ג'יני

נחתנו בגבעה ירוקה עם עץ אורן יחיד – זיהיתי אותו, העץ של ת'אליה. ככה סיפרו לנו.
התרגשתי כל כך. השבועיים האחרונים היו מסעירים, בין אם זה הגילוי על החצויים האימונים שבאו בעקבות הידיעה או העובדה שההורים שלי הם לא ההורים שלי.

קיוויתי שבחג המולד אקבל תשובה נורמלית, המכתב המאולץ שקיבלתי מאמא לא היה מספיק בכלל. נערתי את ראשי להתנער מהמחשבות והסתכלתי סבבי.

היה ניתן לראות מחנה קיץ, אומנם מוזר אך עדיין מחנה קיץ, היה שם מעין צורת ריבוע של ביתנים, מאחוריהם היה מין חדר אוכל ללא גג. היה שם קיר טיפוס מוזר מכוסה לבה ועוד ועוד פרטים קטנים שהייתי יכולה להתעמק בהם שעות אך הבאלגן במקום משך את העין. נערים פצועים מתרוצצים ממקום למקום, נלחמים במפלצות הרבות שהגיעו מהים ומהג'ונגל הסבוך שהיה באזור.

נער בלונדיני מיהר אלינו בדאגה.
"פרסי, מה אתם עושים כאן?" שאל
"באנו לעזור" השיב פרסי
"איך ידע – " אך הנער קטע את עצמו באמצע "ניקו, אני ארצח אותך. אתה לא יכול לעשות מסע צללים כשאתה פצוע" אמר הנער, הפעם בדאגה רבה יותר.

התחלנו להתקדם לעבר הקרב בעוד ניקו נשאר להתמודד עם הנער, סובבתי את ראשי בדיוק בזמן לראות את ניקו קוטע את הבלונדיני בנשיקה.

ללא הוראה מקדימה השבעה התפזרו והחלו לתקוף, ראיתי את ליאו שורף מפלצת בחיוך. פרסי הטביע מפלצות על ימין ושמאל, פרנק שינה את צורתו לאריה גדול והחל גם הוא לתקוף.
כל אחד לחם בצורה שלו ובכל הכוח, זה היה מרשים, אני רק עמדתי שם ולא עשיתי כלום.

פתאום ראיתי את אליסון, חצויה בשנה הראשונה בגריפינדור, מותקפת על ידי מפלצת. מרוב לחץ היא הוציאה את שרביטה וניסתה לקלל את המפלצת.
כבר הוזהרנו שיכול מאוד להית שהכשפים שלנו לא יעבדו מול המפלצות, מסתבר שהם צדקו.
בלי להסס יותר מידי רצתי אל אליסון ותקעתי את החרב שלי בגב המפלצת, היא התפוררה לאבק.
חייכתי לעצמי בגאווה, הצלחתי להרוג מפלצת!
"כול הכבוד" אמרה פייפר שעברה לידי באותו רגע, מסתערת לקרב.

הפרק הקודם		הפרק הבא