מסע בין עולמות

במהרה הם מצאו את עצמם בכניסה להוגוורטס, לא היה קשה לזהות את האות האפל מעל בית הספר. הוא רץ, לא היה לו מושג שרגליו מסוגלות לשאת אותו במהירות כזו. הוא הגיע לאולם הכניסה. קללות התעופפו מכל עבר.

"אבדה קדברה." הקללה חלפה כמה מילימטרים מאוזנו הימנית, הוא הסתובב באחת, מולו עמד דארקו מאלפוי.

"מאלפוי."

"יופי של הבחנה, פוטר."

"חתיכת-"

"אבדה קדברה."

הארי הצליח להתחמק.

"אינסדיו." הארי ירה את כדור האש, האש נתפסה בגלימתו של מאלפוי והוא מיהר להיכנס לאולם הגדול. האולם נראה כולו כשטח קרב אחד גדול. הוא ראה את פרופסור מגונגל וגברת וויזלי נלחמות נגד פנריר גרייבק.  רון ולונה ניסו לעכב ובעיקר להתחמק מהקללות של אלקטו קארו.

"אבדה קדברה." קראה קארו.

הארי לא הספיק להגיב, הוא ראה את קרן האור הירוקה פוגעת בלונה. היא צנחה במהירות. הוא רץ אלייה, מתחמק מהקללות השורקות ליד אוזנו.

"לונה." הוא לחש לאוזנה אך היא לא הגיבה.

הוא חיבק אותה חזק, מתעלם מכך שהוא בסכנה, קללות נורות מעל ראשו והוא יכול לאהרג בכל רגע. הוא הרגיש שכל עולמו חרב, הוא רק רצה לבכות כאן ועכשיו ולחבק את לונה המחוסרת רוח חיים.

"רוצחת!" הוא צרח אל אלקטו.

אלקטו חייכה חיוך מרושע.

"סקטוּמסמפּ‏רה!"

הלחש פגע באלקטו וזרע בה חתכים עמוקים ומדממים ללא הפסקה כמו סכינים הדוקרות אותה שוב ושוב.

הוא ראה את אנשי המסדר נלחמים באוכלי המוות.

"אבדה קדברה." נשמעה הקללה וקרן אור ירוקה החלה את דרכה לכיוונו של רון, הארי לא הספיק לקלוט מה קורה שכאמנדה זרקה את עצמה על רון. הקרן פגעה בה בגבה והיא צנחה ארצה.

"כמה נוגע ללב." נשמע כולו של הלורד וולדמורט, וולדמורט של עולמו, "כמה חבל."

"אִימְפֶ‏דְיִמֶ‏נְטָ‏ה!" נשמעה קריאתו של לופין וולדמורט נהדף מטרים אחדים לאחור. מאחוריו, גברת וויזלי הצליחה להכריע את גרייבק.

"אבדה קדברה!" צעק הארי, משרביטו נורתה קרן ירוקה והיא פגעה ישירות בוולד מורט. וולדמורט צנח ונעלם.

להארי הייתה תחושה שזה עוד לא הסוף.

הקרב נגמר, הוא ישב לצד לונה ואימץ אותה אל ליבו. מטרים ספורים ממנו ישב פרד וויזלי על הרצפה לצד גופתה של אמנדה ואחז את ידה בשתי ידיו. זה נגמר. לונה מתה, אמנדה מתה, נוויל מת, טונקס מתה, שיימוס מת, פרופסור מגונגל מתה... זה נגמר.

"אתה יכול להחזיר אותם." נשמע קולה של הרמיוני באוזנו.

הארי הביט בה בעיניים רטובות מדמעות.

"הוישאני." אמרה הרמיוני, "עדיין לא השתמשת בו."

הגיע הזמן לבחור, הוריו או המשפחה שאסף סביבו במהלך חייו. הוא מיהר לחדרו במגדל גריפינדור והביא את הבקבוקון.

"הוא מגשים את משאלת הלב." אמר הארי להרמיוני כשחזר לאולם, "אני לא יכול להבטיח שזה יחזיר את כולם."

"תמיד שווה לנסות." אמרה הרמיוני.

הארי שתה את כל השיקוי בלגימה אחת. ההשפעה הייתה כמעט מיידית, החזה של לונה החל לעלות ולרדת, היא החלה לנשום. הארי מיהר לשבת לצידה ולחבק אותה קרוב אליו. היא פקחה את עינייה באיטיות וחייכה חיוך רפה.

"הגעתי לגן עדן?" היא שאלה בקול חלש ועייף.

"לא." אמר הארי בשקט ונשק למצחה, "את חזרת אליי."

אז החלה ידה של אמנדה להתחמם בין ידיו של פרד והיא הניעה את ראשה מצד לצד. הוא ליטף את פנייה בגב ידו והיא פקחה את עינייה.

בקצה השני של האולם, ג'יני התנפלה על נוויל בחיבוק בעודה לא מצליחה לעצור את הבכי. כולם התחילו להתעורר, לחזור. לרגע חשב הארי שאולי גם דמבלדור.. אבל הוא כבר הבין את התשובה בעצמו, אין סיכוי.

למחרת הייתה ההלוויה של דמבלדור.

"אני מצטער." לחש הארי לקבר הלבן ועבר באצבעו על הכיתוב: "האב של תלמידי הוגוורטס".

"זה לא אשמתך." לחשה לו לונה והתיישבה לצידו על הדשא.

"יכולתי להחזיר אותו.,

"לכל דבר יש סיבה." אמרה לונה, "אולי עדיף ככה."

הארי בלע את רוקו.

"אני אוהבת אותך." היא לחשה באוזנו וחיבקה אותו חיבוק אמיץ. היא לא ידעה מה עומד לפניהם אבל דבר אחד היא ידעה, היא תעמוד לצידו, תחזק, באש ובמים.

 ---------------------------------------------

מה דעתכם?

יש לי רעיון כבר להמשך אבל ייקח לי קצת זמן לכתוב אותו.

מקווה שאהבתם (למרות שלדעתי "בסך הכל משחק" יותר טוב..)

הפרק הקודם