חייו ושקריו של אלבוס פוטר

טדי ישב לבדו, וכעת, אף אחד (למעט אלבוס) לא היה קרוב אליו אפילו, ויקטואר ברחה עם הספר, אז הוא פשוט בהה בחדר, ושתק. לפתע, הוא קם, והלך לכיוון היציאה מחדר המועדון, אלבוס הלך אחריו בדממה, ולא הבין לאן טדי הולך, עד שהוא ראה את הדלתות למשרד המנהלת נפתחות, ואת הפרופסור מקגונגל (של לפני ארבע שנים) יוצאת מהן, טדי נגע קלות בכתפה ואמר: "אמ... פרופסור?" היא הסתובבה בבהלה ואמרה: "אלוהים אדירים! מה אתה עושה פה בשעה הזאת, טד?" טדי אמר: "אני רוצה שתחזירי אותי לבית המקורי שלי, לבית-" אבל הוא לא הספיק לומר לה, כי לפתע אלבוס הרגיש משיכה בקרקפתו, והוא יצא מהכדור.

מולו עמדה הפרופסור מקגונגל האמיתית, ושאלה: "אלבוס, למה אתה ער בשעה הזאת? בכל מקרה, אני רוצה לקבוע איתך שיחה, מחר בשעה שש, אצלי במשרד, והסיסמה היא: סוכריות מתפוצצות, תבוא?", "יש לי ברירה?" שאל אלבוס, לא היה לו אכפת מתגובתה, ובאמת, שפתיה נקפצו, והיא אמרה בקול קר: "כן" אלבוס גמר איתה.

יום למחרת, הוא בא למשרדה של מקגונגל בשש, הוא התכוון לעוף משם כמה שיותר מהר, ולא משנה מה המחיר, "שב" היא אמרה לו כשנכנס, והוא התיישב באי רצון בולט בכיסא שמול שולחנה. "תקשיב, אלבוס, אני יודעת שקשה לך לפעמים, אפילו כמעט תמי, והעונש שלי לא בדיוק הקל את מצבך, אבל-" "ליתר דיוק, הוא הרס את מצבי" קטע אותה אלבוס, "וכרגע אני כמעט לבד, מול סקורפיוס מאלפוי האפס הזה ומול משימה כמעט בלתי אפשרית ל-" הוא עצר את עצמו. האם הפרופסור יודעת על זה? תשובתה הבהירה לו: "איזו משימה, לנצח בגביע הבתים? להתקבל לנבחרת הבית שלך? אני רוצה לחדש לך משהו, אלבוס, בגללך דראקו מאלפוי שלח לי אזהרה שאם לא אשעה אותך בנו יעזוב את בית הספר (זה הוא התחיל!), בגללך אני חוקרת כבר יומיים מה הבעיה של המצנפת (זה לא הייתי רק אני!), בגללך האגריד מת!" מילותיה פגעו באלבוס כמו סכינים דוקרים, והוא אמר, בעוד עיניו מתחילות לדמוע: "את יודעת, מגיע לך להיות בסלית'רין! את לא יותר גרועה מהם, אוף! הלוואי שהייתי עוזב את המקום הזה!" והוא ברח, בוכה קלות, מחדרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא