נגד הכל

פרק חדש!

אז החלטתי לנסות לעשות 5 ימים ספיישל שבהם אני מעלה פרק בכל יום... אני לא אעלה בשבת, אז הפרקים יעלו- היום, מחר, שישי, ראשון ושני!! :)

אני מקווה שמישהו יגיב מתישהו בחמישה ימים האלה...

אז כן כלל תגובה עוזרת!! לא חייב להתחיל לפרט ולהגיד המון, אפילו 'אני קוראת ואהבתי', או ביקורת על הפאנפיק - הכל הכל עוזר.

אז הנה הפרק הראשון בספיישל שלנו...

תהנו🌻

פרק 18 | קוֹנוֹר מָאט | לרה

לרה יצאה לעבר חדר השיקויים בשעות הצהריים המאוחרות.
היא אהבה שיקויים. בשיקויים לא צריך הרבה קסם, אלא הכל זה להכין שיקוי מכל מיני מרכיבים, לכן היא הייתה יותר טובה בזה מאשר בשאר המקצועות. גם בשאר המקצועות היא השתדלה, כמה שיכלה, אבל מכיוון שהייתה סקיבית היא לא כל כך הצליחה.
לרה נכנסה בדלת, וראתה קבוצת תלמידים מתלחשים בניהם. פרופסור ראוס עוד לא הגיע.
היא התיישבה במקומה, ופתחה את שיעורי הבית הקודמים שלה, בעודה שולפת עיפרון מתיקה, וכתבה במהירות עוד כמה הערות על הדף.
"שלום תלמידים," קרא פרופסור תומס ראוס בקולו העמוק כשנכנס לכיתה אחרי כמה דקות, "היום נכין שיקוי מעניין מאוד. אני מקווה שכולכם הכנתם שיעורי בית". הוא נעץ מבט בילדה מגריפינדור שישבה מאחורי לרה, והיא הסתכלה עליו בפנים חמוצות.
לרה חכתה בזמן שהוא בדק שיעורי בית לכמה תלמידים לפני שידריך אותם על השיקוי.
היא נשענה על השולחן, והניחה את ידה על כיסא ריק שהיה מונח לידה. כמה רגעים לאחר מכן, היא הסתובבה והביטה בכיסא. רק אחרי כמה שניות, היא הבינה מה מוזר.
הכיסא של מרג'י.
איפה היא?
היא כמעט התביישה שלא הבחינה שחברתה אינה לידה, והעיפה מבט מהיר על הכיתה. היא לא הייתה שם. איפה היא יכולה להיות?
לרה העתיקה בהיסח הדעת את השלבים להכנת השיקוי מהלוח, מחשבותיה טרודות במרג'י, ובאמצע כתיבתה היא שמעה את דלת הכיתה נטרקת.
היא הרימה את מבטה במהירות, וראתה את מרג'י נכנסת באיטיות ומביטה באוויר בחולמנות.
"שלום גברת..."
"טאיין," אמרה לרה במהירות כשראתה שמרג'י לא שמה לב למתרחש סביבה. מרג'י התיישבה על הכיסא והביטה בלוח בהרהור.
"גברת טאיין, מה זה האיחור הזה?" שאל פרופסור ראוס את מרג'י בקול נוקשה וכעוס.
לרה ראתה שחברתה עדיין לא מקשיבה, ותקעה מרפק בצלעותיה במהירות.
"מה?!" קפצה מרג'י בבהלה.
כל התלמידים הביטו בה והתלחששו. כמה תלמידי סלית'רין צחקו.
"אה. זה היה חד פעמי, מצטערת..." אמרה מרג'י שנזכרה איפה היא.
"שזה לא יקרה עוד, בינתיים אני מוריד עשר נקודות מגריפינדור." אמר הפרופסור והמשיך לכתוב.
תלמידי גריפינדור הביטו במרג'י באכזבה, והמשיכו לכתוב תוך כדי שהם מדברים ביניהם.
לרה התנשפה בהקלה, ולאחר מכן הסתובבה אל מרג'י והביטה בה במבט מוזר.
"אוקי, אז את פשוט נכנסת ככה, באמצע השיעור... שום הסבר?" היא הביטה בחברה בסקרנות.
"אני דיברתי עם קוֹנוֹר מָאט, בחוץ... ככה זה הכי קל, כי הוא נוהג להבריז משיעורים מדי פעם," היא הוסיפה כשראתה את הבלבול על פניה של לרה, אמרה עוד כמה דברים לא ברורים והמשיכה לכתוב במחברתה בעודה מצחקקת ומסמיקה חליפות.
"מרג'י? אני... קונור? מי זה קונור?" שאלה לרה.
"מישהו ממש חמוד. הוא גם בגריפינדור, ראיתי אותו כבר שחכינו לרכבת," מרג'י הביטה בלוח בשעמום וחזרה לכתוב במחברת.
לרה שלחה מבט קצר לעברה, וראתה שהיא בכלל לא כותבת. היא חרטה כמה לבבות, וכתבה דברים לא מובנים.
"טוב, תהנו". אמרה לרה ומשכה בכתפיה.
מרג'י הביטה בה, "אל תדאגי לרה, אני אראה לך אותו", היא חייכה לעברה, "בטוח ראית אותו כבר, אי אפשר לפספס אותו".
"את זוכרת שצריך לפענח היום את הראשי תיבות, נכון? קבענו עם ג'ין בשמונה, בארון שבו התחבאנו..." לחשה לרה לעברה ועברה נושא בעדינות.
"אה, שכחתי להגיד לך. בשמונה אני לא יכולה, אולי יותר מאוחר? הבטחתי כבר לקונור". היא הביטה בה במבט מתנצל, ואז חזרה לבהות בלוח.
"מרג'י! אני לא יכולה אחר כך. קבענו אני את וליליה לעשות את השיעורים בית..."
"סליחה... אז נעשה את זה ביום אחר?" שאלה מרג'י, כשהיא ממשיכה לקשקש במחברת.
"כן, רק כדי שלא תבריזי לי, קודם תמלאי את הלוז שלך עם 'קונור'," היא חיכתה את מרג'י בלגלוג והמשיכה להעתיק מהלוח בכעס.
"וגם תגידי סליחה לליליה... אני לא אעשה את השיעורים איתכן," הוסיפה מרג'י בהתנצלות, אבל לרה לא הגיבה.
פרופסור ראוס כיחכח בגרונו כדי למשוך את תשומת לב הכיתה. "אז כמו שכבר אמרתי, היום נכין שיקוי מאוד מעניין. קוראים לו 'דוּרטֵנוּס', כמו שכתבתי פה," הוא הצביע על הלוח, והמשיך. "חוץ מזה, קוראים לו גם 'המאריך', מכיוון שזה מה שהוא עושה. השיקוי יכול להאריך כל שיקוי או קסם שהטלתם או שהטליו עליכם. קסם או שיקוי שההשפעה הרגילה שלו היא רק לשעה, מתארך בעזרת השיקוי הזה לכמה זמן שאתם רוצים - לפני מספר הטיפות שתשתו מהשיקוי. ככל שהוא יותר חזק, צריך לשתות פחות טיפות כדי להוסיף שעה." הוא נעץ מבט מצמית בכמה ילדים שישבו ליד לרה וגיחכו, והמשיך, "יכול להיות שאתם חושבים שהוא חסר ערך, אבל מכיוון שאני לא מלמד כאן על ערך הזמן, וכמובן, לא אכפת לי מה אתם חושבים על השיקוי הזה - יש לכם 45 דקות לנסות להכין אותו. ההוראות על הלוח. בהצלחה."
לרה התחילה לחתוך עשבים בהירים ולשפוך אותם לתוך הקדירה. אחרי שהן החלו להתבשל, היא מילאה את הקדירה במים, והחזירה אותה אל האש. היא המשיכה לעקוב אחרי ההוראות, ולמרות שמרג'י ניסתה לפתוח איתה בשיחה כמה פעמים, היא התעלמה ממנה והמשיכה להכין את השיקוי באדישות.
"נגמר הזמן," קרא פרופסור ראוס. הוא התחיל לעבור בין כל התלמידים, ולתת ביקורת לשיקויים. "העלמה מיידר, השיקוי יצא קשה מידי. מר לורן, מה זה אמור להיות?" הוא המשיך להסתובב בכיתה, ועיקם את אפו בכל פעם מחדש.
"תלמידים, הסתכלו!" הוא קרא לפתע, ומשך שוב את תשומת הלב של התלמידים, שהחלו להתלחש אחד עם השני, והם הביטו בו. פרופסור ראוס הרים את השיקוי של תלמידה אחת, והראה להם אותו. "זה שיקוי נהדר! קצת בהיר מידי, אבל המרקם! הריח! נראה ממש יפה. את יכולה לנסות אותו. ממש כל הכבוד!" הוא חייך אל תלמידה בהירת-שיער, והמשיך להסתובב, ולקראת הסוף הוא הגיע לשולחן שלהן.
"העלמה טאיין, השיקוי שלך מימי ובצבע סגול. סגול!" הוא עיווה את פניו שוב, ועבר אל השיקוי של לרה. "וואו! תלמידים..." הוא הראה שוב את השיקוי לכל הכיתה, ושיבח את לרה בחיוך. לרה הסמיקה והביטה אל השולחן עד שהוא עבר לזוג הבא. היא אף פעם לא קיבלה מחמאות, ובמיוחד לא בהוגוורטס. אמנם רק היא ידעה שהייתה סקיבית, אבל כולם ידעו שהיא לא טובה בלימודים.
עד סוף היום היא לא הפסיקה לחשוב על זה. היא החליטה שמאותו היום היא תשקיע בלימודים, כדי שתקבל עוד מחמאות. והיא תקבל עוד מחמאות.
בערב היא הייתה מרוכזת במחשבותיה, ומרג'י, שחשבה שהיא עדיין כועסת עליה, לא ניסתה לדבר איתה.
בלילה היא נשכבה במיטתה, והביטה אל התקרה. מרג'י נשכבה גם היא, מבלי להגיד לה לילה טוב.
לרה נשמה עמוק. היא בעצמה לא ידעה למה היא כל כך כעסה עליה. היא הייתה כל כך עסוקה בלימודיל ובמחשבות היום, שהיא לא הספיקה לחשוב על זה. היא אפילו לא הייתה שם בשביל מרג'י כשהפרופסור צחק על השיקוי שלה. היא נאנחה והתהפכה. היא תברר את זה מחר, הבטיחה לעצמה. היא לא תיתן לחברות הזאת להתפרק.

הפרק הקודם		הפרק הבא