קוסם בלח"י

דבר ראשון ממש סליחה שלא עידקנתי כל כך הרבה זמן אבל אני אנסה לעיתים יותר תכופות.

בבקשה תכתבו תגובות 🙏 

חודשיים עברו מאז התקרית עם יעקב ויצחק המשיך להעביר ללח''י מידע על פעולות שהבריטים מתכננים נגד המחתרות. המידע ביצחק העביר לרוב לא היה כל כך חשוב אלא יותר כמו מי אחראי על מה. הילדים של הק.צינים והאנשים לא ממש מקפידים לשתוק ואוהבים להתרברב בפני חבריהם על מה שאביהם עושה ומרבים להתווכח איפה אב עשה יותר בפלשתינה.
שיטת העברה של המידע מיצחק השתנה. פעם היה כותב בדיו בילתי נראת אבל הדבר הרגיש לא בטוח לכן התחיל להעביר מסרים דרך המכתבים לאחיו אברהם.
יצחק היה טוב ברוב המקצועות בהוגוורטס והצטיין במיוחד בתורת הצמחים והתגאה בכך במכתביו לאחיו ופיתח לעצמו חלום שהוא יכין שדה של צמחים קסומים במדינת ישראל שתקום.
יצחק בדיוק שתה את מיץ הדלעת של ארוחת בוקר, כאשר מכתב נחת על כתפו ומרוב בהלה שפך מעט מיץ על המעטפה.
הסיבה שיצחק נבהל כל כך היה מפני שאף פעם לא שלחו לו מכתבים בבוקר אלא רק לפנות בוקר כאשר אף אחד לא רואה.
יצחק פתח בחשש את המכתב והחל לקרוא:
"תמיר חברי היקר!
אתה קרוב אליי כמו אל אח ונהנתי בחברתך עד מאוד, אך איננו צריכים את שירותך כעת יותר.
על החתום ערן."
יצחק השתנק. בכל פעם שחשב על עתידו חשב על הלח''י, אבל עכשיו איך יוכל לעזור? ומה יהיה איתו? מה יעשה? האם יפרוש מהוגוורוטס? לאחר שניה ביטל את המחשבה הזו בגיחוך, הרי עד שמצא כאן חברים ורמת הלימודים שלו עלתה ברמה דרסטית בשביל מה להרוס הכל?
אבל לא רק בגלל החברים החליט יצחק להשאר, הוא רצה להוכיח ללח"י שהוא עוד שווה משהו ושהוא יעזור להם למרות שנטשו אותו.
יצחק פנה להסתכל אל חבריו שישבו מסביבו לשולחן.
"משהו קרא יצחק?" שאל ארני וביטא את שמו של יצחק על המבטא האנגלי המוזר.
יצחק חייך מעט. הוא תמיד שם לב להכל, אולי מבחוץ הוא נראה כמו מישהו שלא מבין הרבה בלימודים ואולי גם קצת כושל מבחינה חברותית אבל הוא ידע לקרוא כל בנאדם כמו מפה פתוחה.
יצחק רכן קדימה כדי שרק בני חברותו, ארני לילי ווארד, ג'יימס סקיטר ,דניאל - דני מריון ושרה הארט ישמעו אותו.
"אתם חברים שלי אז בבקשה אל תגלו." ביקש לפני. "ההורים שלי הרגע שלחו לי מכתב שאח שלי מאוד חולה וחוששים לחייו." כולם פערו את פיהם ומיהרו להגיד לו שהכל יהיה בסדר ושם שם לצידו. כמובן שהכל היה חירטוט גדול ויצחק רק רצה לגרום להם להגיד שהם שם לצידו כדי יכול להיעזר בהם, כיביכול כאשר הוא רוצה להשיג מידע.
"רגע, " שאל ג'יימס בבילבול "מדוע חייכת?".
יצחק נשם עמוק ומזכיר לעצמו לשלוט יותר בהבעות פניו. "נזכרתי שיש לי אותכם." הוא אמר ומייד קיבל מטח חדש של חיבוקים מנחמים ומעודדים.
"אתם חייבים להבטיח לי שלא תגלו לאף אחד, ביחוד לא המורים אני לא רוצה שיעשו עניין." חבריו מייד הסכימו ואפילו אמרו לו שאם ירצה לא ידברו על כך אפילו ביניהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא