ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

"חשדנו בך מהתחלה,” אמרה קליירי. “אני חוששת שאנחנו צריכים לשים לזה סוף עכשיו!”

היא שלפה את להב השרפים שלה. ג'ייס עשה כמוה.

"אוו,” צחקק סנייפ. “אני מציע לכם לא לעשות שום צעד נמהר.”

"תשמור את הדיבורים האלו לעצמך!” אמר הארי ושלף את שרביטו.

"אז אתה הארי פוטר המפורסם!” אמר סנייפ. “אני חייב לציין ששמעתי עליך המון בתקופה האחרונה. וגם את, קלריסה.”

"וולנטיין,” קראה קליירי בזעם. “אתה יכול להוריד את התחפושת שלך, אני יודעת שזה אתה, רק וולנטיין קרא לי קלריסה, לא אף אחד אחר!”

סנייפ חייך קלות והוציא מגלימתו אסטלה. הוא העביר אותה על ידו. השיער השחור הפך ללבן והגלימה השחורה והרחבה התקטנה והפכה לחולצה שחורה ומכנסיים שחורות. וולנטיין מורגנשטן עמד לפניהם.

"איך הצלחת להיכנס לפה?” שאל ג'ייס והידק את אחיזתו בלהב.

וולנטיין לא ענה. מאחורי המראה, מבין הצללים, הגיחה דמות מוכרת. הלם אחז בקליירי. היא הביטה בג'ייס ובהארי. הם נראו מבולבלים בדיוק כמוה.

"פרופסור קווירל?” שאל הארי את השאלה שג'ייס וקליירי רצו לשאול.

"בדיוק,” אמר פרופסור קווירל. לא היה שום זכר לגמגום שלו. “ואתם חשבתם שפרופסור סנייפ המגוחך הכניס את השד... חחה..” הוא צחק צחוק קר וחסר שמחה.

"האמת היא שאתה היית הפרופסור המגוחך בסיפור ופרופסור סנייפ היה הטיפוס המפחיד,” אמר ג'ייס.

"אתה?” שאל הארי. “אבל – אבל פרופסור סנייפ הוא זה שניסה להרוג אותי, במשחק קווידיץ'...”

"לא פוטר,” אמר קווירל בחיוך קר. “אני ניסתי להרוג אותך. והייתי מצליח אלמלא הוויזלי ההוא לא היה דוחף אותי וקוטע את קשר העין. סנייפ מלמל לעצמו איזה לחש נגד שלא כל כך עזר...”

"סנייפ ניסה להציל אותי?” הארי נראה המום באמת ובתמים.

"בוודאי שהוא ניסה להציל אותך,” אמר קווירל. “עכשיו בוא לפה, פוטר.”

הארי שלף את שרביטו. “אני לא בא לשום מקום,” הוא אמר.

ולנטיין צחקק. “למה להקשות על כל דבר?” הוא שאל בנחת. ואז במהירות הבזק הוא נעמד מאחורי הארי וגרר אותו קדימה. “אל תעשו שום דבר פזיז,” אמר וולנטיין לג'ייס ולקליירי. “אתם לא רוצים לפגוע בו.”

"עכשיו פוטר,” אמר קווירל כשוולנטיין העמיד את הארי מול המראה. “אמור לי, מה אתה רואה?”

שקט השתרר. הוא היה טיפה ארוך. “מה אתה רואה?” צעק קווירל וטלטל את כתפיו של הארי. קליירי וג'ייס קמצו את ידיהם בזעם.

"א..אני זוכה בגביע הקווידץ,” גמגם הארי. “ז..זכיתי בגביע הבתים.”

"הוא משקר,” נשמע לפתע קול מקפיא דם שהדהד ברחבי החדר. קליירי קפצה על מקומה בבהלה. ליבה החל להלום בפראות. היא ראתה שג'ייס מביט בחשד על הטורבן המגוחך של קווירל.

"תן לי לדבר איתו,” נשמע הקול שוב.

"אדון אינך דיי חזק,” אמר וולנטיין.

"יש לי מספיק כוח... בשביל זה...”

קווירל הביט בשאלה בוולנטיין. הוא הנהן לעברו וקווירל התחיל לפרום את הטורבן שלו באיטיות.

קליירי פערה את עיניה. לרגע היא חשבה שקווירל קירח. אבל אז הוא הסתובב וקליירי עצרה את נשמתה.

בצד האחורי של הראש שלו היה פרצוף. זה היה הפרצוף הכי מפחיד שקליירי ראתה, וזה כולל את פרצופי השדים שראתה ואת האחים השתקנים.

לפרצוף היה עיניים אדומות עם אישון מאורך כמו של נחש. כל הפנים שלו היו נחשיים. לא היה לו אף, במקום זה היו לו שני חריצים דקים, פיו היה ללא שפתיים ועורו היה לבן כמו סיד.

"וולדמורט,” סינן ג'ייס בזעם.

"יש לך אומץ לומר את שמי? אמר פרצופו של וולדמורט. הוא פלט קול משונה. קליירי הבינה שהקול הזה אמור להיות צחוק. “אתה חדש בעולם הזה, כך הבנתי מוולנטיין, אתה עוד תלמד כיצד מדברים אל אדון האופל.

"ועכשיו פוטר, אל תשקר, אני יודע בדיוק מה ראית במראה, ואני יודע שהאבן נמצאת בכיס שלך, כעת תביא לי את האבן! עכשיו!”

'על מה לעזעזל הוא מדבר?' חשבה קליירי בבלבול. 'איך האבן הגיעה לכיס של הארי?' היא הביטה בג'ייס. הוא החזיר לה מבט מבולבל בחזרה.

להפתעתה של קליירי הארי הכניס את ידו לכיס במכנסיים והוציא אבן אדמדמה מכיסו. היא וג'ייס העבירו ביניהם מבטים נדהמים.

"לעולם אני לא אביא לך אותה,” צעק הארי. הוא הסתובב וניסה לרוץ לפתח אבל קווירל התרוממם באוויר פתאום וזינק על הארי. ידיו תפסו בצוואו והחלו לחנוק אותו בחוזקה.

"הארי!” צעק ג'ייס. “תעזוב אותו, קווירל! חתיכת מנוול!”

קליירי התכוננה לתקוע את החרב שלה בצווארו של קווירל אבל אז קרה משהו לו צפוי. כשפניו של הארי כבר החלו להכחיל הוא אחז בידיו של קווירל וניסה להדוף אותן ממנו. הפה של קווירל והפה של וולדמורט פלטו זעקת כאב. ידיו של קווירל החלו להתפורר. הוא נרתע אחורה והביט בפחד בכפות ידיו המתפוררות.

"קח את האבן!” צעק וולדמורט בקול חורקני.

קליירי משכה את שרוולו של ג'ייס ומשכה את תשומת ליבו אל וולנטיין שמעד לבדו ליד המראה.

ג'ייס הרים את חרבו אבל לפתע האוויר נחתך בקול שריקה וחץ שחור הופיע ופגע ברגלו של וולנטיין. הוא קרס על הרצפה.

"אלק,” אמר ג'ייס. והתסתובב. אלק ואיזבל עמדו שם. אלק מהר לרדת אל ג'ייס וחיבק אותו. עיניו נפערו לרגע. קליירי וג'ייס הסתובבו. קליירי ראתה שפיה של איזבל נפער בתדהמה.

הארי התנפל על קווירל שכל ידיו התפוררו כבר. הארי אחז בראשו של קווירל בחוזקה. קווירל צרח בכאב ופניו החלו להתפורר עד שכל מה שנותר ממנו היה ערמת בגדים ואפר.

באותו רגע רוח מוזרה קמה מהאפר ועברה דרך הארי בשאגה.

הארי צרח מכאב ואחז בצלקת שלו. הרוח עפה אל תוך הקיר ונעלמה. הארי התמוטט על הרצפה מעולף.

עשרה לוחמים ירדו מבדרגות ורצו במהירות אל וולנטיין. הם הקימו אותו על רגליו וגררו אותו החוצה.

"אז אני מבין שקיבלת את ההודעה שלי,” אמר ג'ייס לאלק.

"בהחלט,” אמר אלק ותפח על כתפו של ג'ייס. “התמונה הכי עזרה. היא עברה בין כל הלוחמים וככה ידענו על איזה מקום לחשוב כשעברנו בשער.

רגנור פל היה שם, יחד עם הלוחמים ופתח שער.

שנייה לפני שהולחמים עברו בשער דמבלדור הופיע פתאום במדרגות החשוכות. הוא ניגש אל הארי במהירות.

"ילד מסכן,” הוא לחש ולקח את האבן מידו הקפוצה. הוא לחש איזה משהו והארי הורם באוויר ושכב על אלונה בלתי נראית.

"הייתם אמיצים מאד הלילה,” אמר דמבלדור לקליירי וג'ייס. “פגשתי את הרמיוני ורון הם במרפאה עכשיו.”

"ומי אתה?” שאל אלק.

"אני פרופסור דמבלדור, המנהל של הבית ספר הזה, נעים להכיר.” אמר דמבלדור.

"אני איזבל וזה אלק,” אמרה איזבל. אנחנו האחים של ג'ייס וחברים טובים של קליירי.

"אז אני מבין שוולנטיין עכשיו נשלח למאחורי סוגר ובריח,” אמר דמבלדור.

"בהחלט,” אמר אלק. הלוחמים החלו לעבור בשער.

"ניפגש בעוד שבוע, בחופש הגדול,” אמרה איזבל וחיבקה את קליירי וג'ייס.

אלק נתן חיבוק לג'ייס ותפח על כתפה של קליירי ושניהם ניגשו אל השער ונעלמו.

"אז אתה מכשף?” פרופסור דמבלדור פנה לרגנור פל והביט בו בסקרנות.

"כן, ואם תסלח לי אני חייב ללכת,” אמר רגנור פל ופסע אל תוך השער. עברה דקה והשער נעלם.

"אתם חייבים ללכת למרפאה עכשיו,” אמר פרופסור דמבלדור לקליירי ולג'ייס. פניהם וידיהם היו מלאות בחתכים.

"זה בסדר,” אמר ג'ייס ושלף את האסטלה שלו. הוא העביר אותה על רונת הריפוי. קליירי עשתה כמוהו. החתכים נסגרו במהירות וכעבור כמה רגעים לא נותר להם זכר.

"מרתק,” אמר פרופסור דמבלדור והביט בהם נפעם.

הפרק הקודם		הפרק הבא