הבעיות של עולם הקוסמים

אכשהו לאחר חצי שעה מצאתי את עצמי הולכת אם שרה ומייקל לכיוון ארוחת הערב שבאולם הגדול לא יודעת למה היום לא הייתי מרוכזת עלינו אני ושרה עלינו לחדר לאחר ארוחת הערב צנחתי על המיטה ומיד נרדמתי מכירים את זה שהחלום מתערבב לכם לתוך המציאות-אז זה מה שקרה אני חלמתי שאני בונה איש שלג ופתאום הוא פותח את פיו ומדבר: "ניתן לה לישון?" "מה?" לא הבנתי האיש שלג נותן לי לישון? ואז שמעתי עוד קול "נו! אליס קומי כבר!!!" הרגשתי שמישהו מנענע את כתפי בחוזקה פקחתי את עייני וצווחתי בבהלה-הפרצופים של שרה ומייקל היו מולי "שקט את תעירי את כולן!" שרה אמרה בלחישה ומשכה אותי ממיטתי "בואי" היא אמרה

"בפיג'מה?!"  

"טוב תתלבשי מהר!" היא אמרה "מייקל צא!" "אחחח, בנות..." אמר והלך  התחלתי להתלבש באיטיות מפהקת מידי פעם כששרה מאיצה בי כל דקה ואז חמקנו החוצה למסדרון, "טוב אז חשבתם איך נגיע לשם?" אמרתי בישנוניות "כן..." מייקל ענה במסתוריות והתקדם לכיוון המערה "נלך דרך המערה?" שאלתי בחשד אני איך לומר קצת חששתי "לא" הוא ענה תשובה מקוצרת הלכנו מעט ואז מייקל יצא למדשאות כששרה ואני אחריו

"אז איך הולכים?" התפלאתי

"חכו פה כמה דקות אני כבר בא!" אמר ורץ לאט לאט נעלם מעיננו כעבור כמה דקות הוא חזר-אם מטאטאים

"איך הצלחת?!" שאלה שרה בלחישה

"פשוט מאד פתחתי את חדר המטאטים אם לחש הלואומורה שפרד לימד אותי ולקחתי שלושה מטאטאים" אמר מייקל בידיו היו שלושה מטאטאים שרה לקחה אחד ואז מייקל הושיט לי גם אחד לקחתי אותו בחשש לפי מה שאני זוכרת בשיעור תעופה יותר התרסקתי מאשר עפתי... "בספירה שלי כולם עולים- אחת... שתיים... שלוש!!! כולנו עלינו למעלה לשמיים הרגשתי את הרוח החזקה בפני ושערי היינו די גבוהים מייקל הוביל ואני ושרה היינו אחריו למרות שיש לי תחושה שהוא לה ממש ידע את הדרך... והאמת הפתיעה אותי שאני עפה כמו שצריך לא כמו בשיעור... טסנו הרבה זמן הרבה מאד זמן... באיזה שהו שלב זה דיי נמאס ורק רצינו כבר להגיעה כבר ואז זה קרה

"הגענו!" מייקל אמר הסתכלתי למטה מתחתי היו מלא חנויות! רציתי כבר לרדת כולנו הנמכנו את המטאט-או לפחות ניסינו בקיצור כשהיינו על הקרקע היינו מרוסקים אחד על השני בתוך ערמה גדולה של פסולת כשממטאטאים בצד שבורים (מסתבר שנחתנו בתוך פח אשפה...) "איכסססס!" שרה אמרה בקול אני ריחרחתי איזה חבילת עוגיות שוקוצ'יפס ... פתאום שמעתי יללה וראיתי חתלתול קטן שנראה לי שהוא גור הראש שלו היה תקוע בחבילת העוגיות "אוי מסכן קטן" שרה ניגשה עליו והוציאה מימנו את השקית אני ומייקל יצאנו מהפח כשבדיוק החתול התנער מכל הבוץ שהיה עליו (למרות שזה מוזר כי אני חושבת שחתולים לא מתנערים-אבל תתעלמו אני לא יודעת כלום על חתולים) מייקל המסכן אני הצלחתי "להינצל" אבל מייקל כולו התלכלך בבוץ...

"נו באמת!" הוא אמר בכעס

"הוא רק גור!" אמרה שרה ואספה לחיקה את החתלתול המסכן שילל בלי סוף

"טוב, החתול הזה עוד מעט יסגיר אותנו אם הוא ימשיך לילל" אמר מייקל בכעס

"שקט מיצי" אמרה שרה בחיבה לחתלתול

"יאכסה! זה השם שקראת לו?"

שרה תקעה מבט במייקל והתעלמה

"טוב, ברוכים הבאים לסימטאת דיאגון!" אמר מייקל והצביעה על רחוב חשוך עם חנויות.   

הפרק הקודם		הפרק הבא