הארי והקונדסאים

ו-הנה סוף סוף ההמשך שלכם. תהנו כל כך:) מוקדש לאין. שמות. פנויים שהיא קוראת נהדרת ואני מקווה שתחזרי.

חלק רביעי: הארי וג'יימס פוטר וגביע האש (כמעט תיקנתי את השם כי אין כמעט התייחסות לגביע האש ואז נזכרתי שבספר המקורי...)

פרק מספר 1: בית פלאפרמוס

קחט קחחחט קחחחט קחחחט…

ג'רי פלאפרמוס התהפך מצד לצד באי נוחות.

קחחט קחט…
רעשים חדרו לחלומו וקטעו את שנתו העמוקה.

קחחחט…

הוא מצמץ, פקח עיניים, ראה שחושך מחוץ לחלונו וסגר אותן שוב.

קחחחט

משהו הרעיש בקומה התחתונה, כך חושיו ההילאיים טענו. הוא הורה להם לחזור לישון.

קחט, קחחט.

קחח…

קחחט.

ג'רי פלאפרמוס קם ממיטתו באחת.

האור היחיד שהיה בחדר הקטן היה אור פנסי הרחוב מלמטה. הוא פתח את מנעול חדרו ויצא בפיג'מה אל המדרגות, ירד בזהירות בחושך שתי קומות והגיע אל הקומה התחתונה. עכשיו הרעש נשמע ביתר בירור:

קחחחט, (פלינג) קחחחט… פלינג! קחחחט קחחט…

הוא הוציא את שרביטו והתקדם בשקט לעבר חדר האוכל. הוא גישש בחושך לעבר השולחן.

קחחחחט… פלינג

הרעש בקע מתחת לשולחן. הוא כיוון את שרביטו והטיל "לומוס" אילם.

לעיניו לקח רגע להתרגל לאור הפתאומי, ואז מתחת לשרביטו נגלה לעיניו…

סנאי.

סנאי שלפי המבט ההלום על פניו בהחלט היה האשם. בשתי ידיו הוא החזיק אגוז, בלחייו השמנות ללא ספק היו עוד כמה אגוזים ועל הרצפה סביבו היו מפוזרות קליפות מסגירות.

פלינג! קליפה נשרה מידיו של הסנאי ונשמטה לרצפה.

הסנאי בהה בו לכמה שניות במבט מלא אשמה ורחמים עצמיים ונראה מתחרט למדי.

הוא הסיט את אלומת האור.

קחחחט! הסנאי שב מיד לכרסם באגוז.

הוא החזיר את אלומת האור מיד. הסנאי מיהר להסתיר מאחורי גבו את ידיו הקצרות, הריקות כעת.

"ג'ק!" לחש ג'רי בכעס. "אלה אגוזי האורחים שלי!"

הסנאי שב להיראות אשם. "ממ ממהמ מממ ממממממ!"

"תגמור בפה לפני שאתה מדבר איתי!" אמר פלאפרמוס בכעס.

הסנאי העלה על פניו חיוך זדוני.

קחחחט קחחט קחחח קחט קחט קחחחחט…

קחט, קחחחחט קחט!

"ובכן?" אמר פלאפרמוס.

הסנאי שלף את ידיו מאחורי גבו. "סקוויק! סקווייייק סקוויר סקוויקי סוויייק!"

ג'רי פלאפרמוס שילב את ידיו. "ועכשיו בעברית."
הבעתו של הסנאי הפגינה עלבון קשה. הוא יצא מתחת לשולחן ותוך רגע הפך גבוה יותר מפלאפרמוס עצמו.

ג'ק שילב גם הוא את ידיו. "אני מצטער, פלאף," הוא אמר בקול משכנע. "אני מבטיח שאם תסלח לי אני אביא לכאן אורח אמיתי, שלא יצטרך את האגוזים שלך!"

"בפעם המאה עשרים ושמונה, לא! ולילה טוב לך, שלא תעז להעיר אותי שוב עם האגוזים המטופשים!"

"אבל פלאף -"

פלאפרמוס כבר עלה לו במעלה המדרגות.

"אבל דמבלדור הרשה!" קרא ג'ק בייאוש.

פלאפרמוס הפנה מבט זועם. "דמבלדור גם ביקש ממני ללמד בבית הספר! אתה חושב שאכפת לי מה הוא חושב?" הוא חזר לטפס בכעס אל החדר.

"פלאף!" צעק אחריו ג'ק. "אם תרשה לו לגור איתנו אני לא אגע באגוזים שלך!"

"כבר אכלת אותם!" קרא פלאפרמוס אל מאחורי גבו.

"ולא אעיר אותך עם שום אגוזים שהם!"

פלאפרמוס נעצר באחת. הוא הסתובב. "אני רוצה הבטחה בכתב."

____________________________

הארי, רון והרמיוני ישבו על שטיח הסלון במחילה ושיחקו טאקי מתפוצץ, כשלפתע נשמעו נקישות על החלון.

הרמיוני הניחה ארבע צהוב על הערימה. "מי קם לפתוח?"

"שג'יני תפתח," אמר רון. "היא לא עושה כלום."

"הי, אני קוראת," אמרה ג'יני מהספה. "מי שמנדב צריך להתנדב."

"כן, קדימה רון," אמר הארי והרים קלף מהערימה.

"הי! למה שלא אתה תפתח?" שאל רון ולקח גם הוא קלף.

"כי עכשיו תורי," אמר הארי לאחר שהרמיוני הניחה ארבע כחול.

רון השמיע נשיפה והניח את קלפיו, בדיוק כשהארי זרק טאקי כחול. "סגור," הוא הודיע.

"פתוח!" קרא רון ופתח את החלון לכבוד הינשוף. הינשוף עקף אותו וזרק פתק על הארי. הפתק נפל על ערימת הקלפים.

"אוי לא," קראה הרמיוני וקפצה אחורה. הארי רכן לקחת את הפתק, ונרתע לאחור כשהערימה התפוצצה בפרצופו.

רון הביט בהם בסיפוק מהחלון. הוא ניגש לעזור להם לסדר ולשלות את קרעי המכתב, ומלמל, "זה לא היה קורה אם אתה היית קם."

הם סידרו את החתיכות שנותרו, פינו את אלה שהשחירו וקיבלו שני קרעי דף קריאים.

"פלאף"

"הרשה"

"יש!" הארי קפץ על רגליו בשמחה.

"מה קרה?" שאל רון בבלבול.

"פלאף הרשה!" הוא קרא וצחק באושר.

"הרשה מה?" שאל רון. הבנה ניצתה על פניה של הרמיוני.

"פרופסור פלאפרמוס מסכים להארי לעבור לגור עם ג'ק," היא הסבירה בשמחה.

"אה, יש!" קרא רון. "אז לא תצטרך לגור עם המוגלגים האידיוטים שלך!"

"זה ללא ספק יהיה ממש טוב, ונוכל גם לבקר את הארי בבית שלו!" הוסיפה הרמיוני, ללא ספק סקרנית לראות את הפרדוקס שהיה ביתם של פרופסור פלאפרמוס וג'ק יחד.

הינשוף התעופף החוצה. הרמיוני עטתה הבעה מהורהרת, ואז פניה השתנו והיא חבטה בידה על מצחה. "אוי לא, אני כל כך מטומטמת!"

הארי ורון בהו בה.

"הכל יחסי?..." הציע הארי.

"הארי! אני כל הזמן שוכחת שאני -" היא הנמיכה את קולה - "אנימאגית! זה היה פותר חצי מהסיבוך שנה שעברה -"

הארי הביט בה ארוכות. "זה דבר מעניין לשכוח. מתי הזכרת שאת - את יודעת -"

הרמיוני החזירה לו מבט, והחווירה מעט. "אההה… מתי הולכים לג'ק?"

הקולות היחידים שנשמעו בסלון בית פלאפרמוס היו שליפת הקלפים המהירה של משחק הספיד של הארי והרמיוני, ומדי פעם קולות נקישת עץ על עץ - חיילי השח שנעו ברחבי הלוח.

"מט." אמר רון, וקם על רגליו. "הפסדת בטורניר, ג'ק."

"אוי, לא," אמר ג'ק, כשנשמע קולו של פלאפרמוס מהכניסה.

"ג'ק! מכתב בשבילך!"

ג'ק קפץ על רגליו. "בשבילי?" הוא שאל בשמחה.

ראשו של פלאפרמוס הציץ בדלת. "לא, בשביל הסבתא שלך."

ג'ק נראה מאוכזב. "אה, למה לא אמרת."

פלאפרמוס נכנס באיטיות, מושיט את המכתב. "ג'ק, אין לך סבתא."

אבל ג'ק כבר היה עסוק במכתב. הוא פתח את הדף ועיין בו.

"אה," אמר ג'ק בהפתעה. "הוא ממש נואש."

פלאפרמוס הנהן. "אני נפטר ממך לעוד שנה." הוא אמר בקולו האיטי וחייך.

הרמיוני הרימה את ראשה מהמשחק במהירות. הארי הביט בה בבלבול. "מה קרה?"

"מי אמר שאני רוצה?" התגונן ג'ק.

"אני."

"אתה ממש רוצה להיפטר ממני."

"ברור -"

"אה, פלאף?" אמרה הרמיוני בזהירות.

פלאפרמוס וג'ק פנו אליה באחת.

"קראי לי מר פלאפרמוס," אמר לה פלאפרמוס בקול ידידותי, וירה מבט זועם אל ג'ק.

"אה, כן, מר פלאפרמוס. ג'ק ילמד אותנו גם השנה?"

ג'ק קטע אותה. "זה בסדר, את יכולה לקרוא לו פלאף."

פלאפרמוס הרים את קולו. "כן, הוא ילמד אתכם. ג'ק, אם אתה לא תפסיק, אני אשלח אותך לחדר."

ג'ק נראה נעלב. "מה? אבל יש לי אורחים!"

"צודק, נשלח אותם הביתה."

לאחר קרב מבטים קצר, נראה שהרוחות נרגעו.

"איך הבנת את זה?" לחש רון להרמיוני.

"מה?" אמר הארי בקול. "חשבתי שאי אפשר שיהיה אותו מורה שנתיים."

"זה לא אותו מורה שנתיים," אמרו ג'ק ופלאפרמוס ביחד.

הרמיוני נתקפה בהתקף שיעולים.

"שנה שעברה זה היה פלאף," הסביר ג'ק ברוגע, מוזג מים להרמיוני. "השנה זה אני."

"זה - לא נשמע נכון," אמר רון.

ג'ק צחק ופתח את המכתב. "אמונה היא הבסיס לכל עולמנו," הוא הקריא. הוא קיפל את המכתב. "זה אפובד הזה…"

היתה שתיקה לרגע.

"א - אפובד?" שאלה הרמיוני.

ג'ק העיף בה מבט. "דמבלדור," הוא אמר כאילו זה ברור מאליו. "הוא והשגעונות שלו."

היתה שתיקה, ואז הארי אמר, "הרמיוני? את חוזרת לשחק?"

הפרק הקודם		הפרק הבא