הרבה זמן לא כתבתי אז אמרתי יאללה נכתוב... אבל לא היה לי כזה חוש הומור היום, אז מה שיצא יצא. מה אתם מסתכלים עלי ככה? גם לג'יי קיי רולינג יש ימים לא טובים!
"אוקי, הארי," נכנס רון לחדר ואמר בקול מבשר רעות "אני חייב לומר לך משהו. אתה יושב?" "לא, רון! אני שוכב!" התעצבן הארי "ועכשיו הערת אותי משנ"ץ איכותי. חוצמזה שאני בכלל שיימוס, הארי נמצא בלובי של המגורים עושה שיעורי בית..." "דווקא לא! הרגע גמרתי את שיעורי-הבית!" אמר הארי ונכנס בצעד בוטח לחדר "ואתם שניכם, ממש אפשר לבסס עליכם סדרה בשם 'מעיר ועצבני'." "טוב, חבר'ה, זה לא חשוב כרגע." התערב רון "מה שחשוב, הארי, זה שלוקהרט החליט להקים מועדון דו-קרב והוא רוצה שאתה תילחם בו!" "שאני אלחם בלוקהרט? אוי זה נורא!" נבהל הארי "מי יודע מה ישאר ממנו בסוף הקרב?" "לא. לא שתלחם בלוקהרט! הוא רוצה שתלחם בדראקו!" קרא רון "אה, סבבה. אני אתפנה לזה כשיהיה לי זמן..." פיהק הארי "רגע הארי. אבל יש משהו אחד שאתה לא יודע!" התעקש רון "דמבלדור אמר שאנחנו בהוגוורטס מגנים אלימות פיזית מכל הצדדים ולכן הדו קרב יהיה באמצעות אלימות מילולית!" "וואי רון, יש לך את זה ביותר חנוני?" גיחך הארי "רגע מה?? אלימות מילולית? יעני לרדת עליו?" "כן הארי. תכין דף פאנצ'ים ותסמן לנו כל פעם שאתה גומר בדיחה כדי שנדע לצחוק... או לפחות להשתדל לצחוק...או לגחך..." רון הנהן "ואל תהיה לחוץ, נכון שמצד אחד יכול להיות שהרבה חבר'ה מסלית'רין יפגעו מכל הסיפור הזה אבל מצד שני יכול להיות שהרבה חבר'ה מסלית'רין יפגעו מכל הסיפור הזה!" ________________________ "אז אני גאה לפתוח את מועדון הדו-קרב הראשון בתולדות הוגוורטס" קרא גילדרוי "השבוע נעסוק בקללות מסוכנות, שכמובן לא פוגעות בבנאדם ממש חס וחלילה אלא רק פוגעות לו בלב ומשאירים לו צלקת בלתי ניתנת לריפוי לנצח. והיום נמצא איתי סנייפ שיזכיר לנו איך מקללים מישהו, סנייפ בבקשה!" "אז קללה אמיתי צריכה לבוא מתוך שנאה טהורה!" אמר סנייפ "ועכשיו אני אדגים על לוקהרט." "אין-צורך" חייך לוקהרט בפחד "שלוש ארבע ו-שתוק!" צעק סנייפ לוקהרט הוציא ממחטה מהכיס ומחה כמה דמעות שצצו בקצה עינו "תודה לסנייפ על ההדגמה. כמובן שהייתי יכול להחזיר לו אם היה לי רצון בכך וכריזמה. וכעת נעבור לזוג של הערב שייתן לכם דיבייט קרבי כזה שאני מקווה שכולם פה חובשי כיפת ברזל! תנו המון כפיים לדראקו ולהארי!" הארי ודראקו עלו שניהם לבמה וכל אחד ניצב בקצה אחר שם חיכה לו דוכן משלו. דראקו נתן להארי פרצוף כזה כועס שאילו מבטים היו יכולים להרוג הארי היה מפסק להיקרא הילד-שנשאר-בחיים. "הארי!" צעק לו דראקו "ההבדל היחיד בינך לבין ניק-בלי-ראש זה שאתה כן יכול להשתתף במצעד כרותי הראש!" "אה כן, דראקו?" החזיר לו הארי "ההבדל היחיד בינך לבין הכומר-השמן זה שאתה לא כומר!" "מי שמדבר! אשכרה המתנת יומולדת הכי יקרה שקיבלת הייתה עוגה בצורת הישבן של האגריד!" "דראקו, האם זה נכון שהחפוש האחרון שלך בגוגל היה 'האם בוגארט יכול ללבוש עוד צורות חוץ משל אבא שלי?" הקהל היה משולהב והריע ברמות. דראקו התחמם וקרא לעברו של הארי "פוטר, אתה נראה כל כך גרוע עד כדי כך שכשאתה מסתכל על הבסלסיק אז הבסלסיק מתאבן." "שתוק מאלפוי. נכון אומרים שהשרביט בוחר את הקוסם ולא הקוסם בוחר את השרביט? אז אתה, מחוסר ברירה, בחרת את השרביט." "פוטר, נכון אומרים שלפני המשחק הראשון שלך בתור מחפש היית לחוץ אז בלעת כדור? אזה קטע, גם במשחק עצמו בלעת כדור!" "מאלפוי, כשמפת הקונדסאים רוצה לקלל מישהו ממש חזק אז היא אומרת לו שהוא בזבוז חמצן, זבל של אדם, גו'ק גועלי, ילד-נזק ואפס מאופס. לרוב אין מקום בדף אז היא פשוט אומרת לו 'דראקו מאלפוי'." "מה אתה אומר, פוטר?, אתה כל כך ילד-נזק שנומים מעיפים אותך מהגינה שלהם. סוהרסנים רואים אותך ונגמר להם החשק לחיות. הירח רואה אותך והופך להיות איש-זאב." "דראקו, אתה יודע שפעם אחת הציעו למישהו או להתחתן עם אמך שלך או להיות סקיב ובאמת עד היום הוא והחתולה שלו מנקים כאן את הוגוורטס!" "הארי, למה אתה מסתובב כל היום עם מודי? לא חבל לדפוק לו גם את העין השנייה?" "דראקו, הבית שלכם זה כמו שנות השמונים-יש רק 2 צבעים שחור ולבן. ההבדל היחיד הוא שאצלכם בבית גם אין לבן." "הארי, ידעת שאתה צורת האנימאגוס האהובה עלי?" "דראקו, ידעת שעל כל קוסם שלישי שנולד יש עשרה גרמים שירדו מהמוח שלך? "הארי, אני מתגעגע לימים האלה שבהם לא אמרת שטויות. איזה תקופה יפה הייתה פעם לפני שלמדת לדבר..." "מאלפוי, אצלך 'תאכל חלזונות' זה מה שאמא אומרת לאח שלך הקטן כל ארוחת-ערב" "פוטר, שתדע לך ש-אקספליארמוס!" "רדוקטו! דיפינדו!" "מתי תרגלת את את הקללות האלה? כשראית אותי הבוקר בראי של ינפתא? אקספירוס!" "ידעתי שזה לא יעבוד..." לחש לוקהרט לסנייפ שהתמוגג מול המחזה "אלימות מילולית, פחח, מה דמבלדור חשב לעצמו?"
|