ויהי בימי שפוט הפלישתים

הדלת נפתחה בסערה.

"אחיה כאן?" שאל גבר חסון ורעול-פנים.

"לא," ענתה שרה ממקום משכבה. "מדוע?"

"יש לי איגרת ממנו, מאחיכם, היושבים בעבר הירדן המזרחי."

"רוצה אתה שאמסור לו האיגרת?" שאלה שרה.

"אשמח." השיב הגבר.

הוא הניח האיגרת לידה, הודה, ויצא מהבית.

שרה הציצה בגלויה, רק מסקרנות, והיא נבהלה מהכתוב.

"הצל ירד על עבר הירדן," היה כתוב, "האויב הגיע לשערינו." המכתב היה קצר, מתומצת, וכתוב בעט נשמט.

'האיוב?' תהתה. 'כלומר, הפלישתים?'

המלחמה התחילה לדעוך, והפלשתים החלו לנצח.

שר שניים וחצי השבטים קרא בייאוש קריאות קרב חלושות.

"עזרה!" מישהו צעק. "הוא פצוע!!"

לא הגיעה שום עזרה. רק עוד פלישתים.

"תזעיקו מישהו!!! אנחנו לא יכולים יותר!!" נשמעו קולות.

אז שר שניים וחצי השבטים לחם, והתמלא עוז, צחק בששון הקרב, אבל חרב פלישתית שיסעה את חזהו. שוועתו האחרונה הגיעה עד שילה.

"לסגת!!" מישהו שאג.

"לא! תחזקו את העמדות! לשלוח הודעות לעבר הירדן המערבי!" צרח שר חצי המנשי.

"כולנו נמות!!!" צעקו לו בחזרה.

"הילחמו בעוז! עבר הירדן לא יפול! אחיה השילוני!" קרא מתוך מר נפשו.

ואחיה השילוני, נשאהו רוח השם, בעצם הקרב באבן העזר, והביאתו אלי עבר הירדן המזרחי.

"עודני חי!" אחיה צעק בין הנפת חרב.

אחיה התנשף. הוא שם לב שהוא זקן, מלמעלה ממידת אדם, ואין לו עוד און להחזיק במערכה יותר מיממה או שניים. לפתע הוא שמע קריאות חלשות."

"הצילו.. עזרה.." אדם חלוש ביקש.

"אור להבה! נוסה לילה!" קרא אחיה בעוז. "הלחמו בעוז, ואם ניפול בקרב- יהיה לשם שמיים!"

אותו אדם חלוש שביקש עזרה, אחז באחיה, והלה התבונן בו והכירו. "אחי!רעי! ידידי!" קרא הנביא.

האיש הביט בו. " מלחמה בעבר הירדן." אמר בקול צלול, ויפול ויאסף אל עמיו. "האח! אבוי!" קרא אחיה. "גורל מר נפל על 12 השבטים מפאת פירודינו! אני הוא שנכשלתי! שווא נתנו בי משה ויהושע את מבטחם." וייבך.

"אחיה השילוני! הודעה לך מעבר הירדן!" מישהו על חמור צעק.

אחיה מחה את דמעותיו. "ומה כתיב ביה?"

ויען השליח: "הצל נפל על עבר הירדן. צלם של הערלים."

הפרק הקודם		הפרק הבא