מעלליהם של הדור הצעיר

הם הופיעו באמצע משרד המנהל, אבל הפעם, הוא היה ריק. הקירות, שבדרך כלל היו מלאים בתמונות של מנהלי הוגוורטס, היה ריקים.ארבעה שולחנות גדולים עמדו ליד הקיר שממול, ומאחוריהם כיסאות, שפנו לכיוון הדלת.על כל כיסא היה סמל של בית אחר.גם כל שולחן.מעל השולחנות היה חלון עגול גדול. הרמיוני הורידה את השרשרת מכולם,והכניסה אותו אל  כיס גלימתה. ואלבוס ניגש אל השולחן עם סמל גריפינדור.אלבוס זיהה אותו כשולחן במשרדה של מקגונגל, העשוי מעץ דובדבן אדום.הוא העביר את אצבעותיו על השולחן, שככל הנראה, היה חדש.הוא ראה את אלין מסתכל על השולחן הצהוב-שחור, עם סמל הגירית.היא ניגשה אל השולחן של האפלפאף ובחנה אותו מכל צדדיו.לונה הסתכלה בחיבה על השולחן הכחול עם הנשר.רון ניסה להתרחק מהשולחן הירוק –כסוף,עם הנחש.הרמיוני דיברה עם ג'יני, הארי ונוויל בשקט. נודל ניגשה אל אמה, ומוני ומאט ניגשו אל הדולחן האדום.

"-אומר לך, רוונה, זה רעיון טוב,ואפילו מצויין!" קרא איש שככל-הנראה עלה במדרגות.הארי מיהר להוציא גלימה כסופה ועטף בה את כולם.נודל זעה באי-נוחות.מי שזה לא יהיה,הוא קרא בשמה.

"ואני אומרת שלא !סלאזאר, אני מפצירה בך לראות את ההגיון שבדברים!" אמר קול של אישה. מישהו מהם סובב את הידית, ולחדר נכנס איש גבוה, לבוש בירוק וכסף, וקמיע זהב משלשל על חזהו. שיערו היה שחור ארוך, ואסוף בזנב סוס.עיניו האפורות בלטו על גוון עורו הכהה. מיד אחריו, נכנסה מכשפה צעירה ויפהפיה, לבושה בכחול וברונזה. שיערה היה אסוף בצמה חומה ארוכה, ובתוכה היה קלוע סרט כחול. שולי גלימתה היו עשויים מגימור ברונזה, ועל ראשה היה סוג של כתר דק עם כנפיים.היה חרוט עליו משהו, אבל אלבוס לא הצליח לקרוא. עיניה הכחולות של האישה בלטו מאוד על רקע עורה הבהיר.היא החזיקה כובע חדש ושחור עם קרע מטולא היטב.לונה לחשה לאחרים, "רוונה רייבנקלו." לא היה צריך להוסיף. הם נמצאים בתקופת המייסדים.אלין לחשה לאלבוס, "זה ההם הקדומים,מה שמם..." אלבוס חייך.הדבר האחרון שציפה לו, הוא שאלין תשקיע בשיעות תולדות הקסם.

האיש בירוק התיישב מאחורי השולחן עם הנחש. הוא לחש משהו בלחישה צורמת, ומאחוריו הזדחלה לה נחשית קטנה ודקה.הוא שיחק איתה באצבעותיו, עד שהניח אותה על שולחנו, והתחיל לכתוב משהו על פיסת קלף. האישה בכחול, שהייתה, ככול הנראה, רוונה רייבנקלו, התיישבה מאחורי השולחן הכחול.היא השמיעה מאין שריקה ציפורית.האיש בירוק נחר נחירת בוז.נשמעה אוושת כנפיים,ונשר גדול בצבע ברונזה שבר את החלון העגול מעל השולחנות, ונחת נחיתה רכה על שולחנה של האישה.היא חייכה אליו והתחילה ללטף אותו באהבה.היא לא שמה לב לרסיסים הכסופים שנפלו מסביבה.

"למה שלא תגידי לעוף המטומטם שלך להפסיק לשבור את החלון?!" קרא האיש בירוק בכעס. האישה בכחול הסתכלה עליו במבט צר.

"מה אתה רוצה, שברונט יעוף בטירה עצמה?!" ענתה בכעס. האיש החליט לשתוק, ופנה לטפל בניירת שלו. האישה הניפה את שרביטה, והחלון תיקן את עצמו.אלבוס שם לב ששרביטה היה ארוך יחסית, ובצבע ברונזה עם עיטורים כחולים. נשמעה עוד נקישה בדלת, ומיד אחריה נכנס איש לבוש בשני, אדום, ובזהב .שיערו הבהיר היה אסוף בזנב סוס על כתפו, ועל חגורת מותניו הייתה תלויה חרב משובצת אבני אודם.

גודריק גריפינדור.חשב אלבוס. ניכר היה כי האחרים חושבים כמוהו.

"אוה, רוונה ,סלאזאר. הלגה בדרך." אמר גריפינדור והסתכל על הנשר בצבע ברונזה, ששמו היה ברונט.

"אני חייב לומר, את מטפחת אותו נפלא, רוונה." הוסיף גריפינדור ביריאת כבוד.

"תודה לך, גודריק." אמרה רוונה. היא חייכה אליו.

"רוונה,גודריק, סלאזאר!" קרא קול נשי מעבר לדלת. הדלת נפתחה, ופנימה פסעה אישה עם שיער בלונדיני ארוך מאוד, שהשתפל במורד גבה עד אזור הברכיים שלה.היא הייתה לבושה שמלה צהובה ושחורה, והחזיקה ספל בעל שתי ידיות, ועם ציור של גירית,ולגמה ממנו כל כמה שניות. עיניה היו בצבע דבש, וגוון עורה בהיר מאוד.

"שלום לך, הלגה." אמרה רוונה בנימוס.

"שלום גם לך, רוונה." הושיבה האפלפאף.סלאזאר ריחרח את האוויר משום-מה.

"תגידו, אתם לא מרגישים בנוכחות של מישהו?" שאל סלית'רין בחשדנות. כל הארבעה שלפו שרביטיהם, וכיוונו אותם היישר אליהם.הקרובה שבהם, רייבנקלו,הסתכלה בדיוק במקום שאלבוס עמד בו כעת.

"הומנום רבליו!" קראו כל הארבעה. אלבוס הרגיש איך משהו עוטף אותו מכל צדדיו.

"אכן כך, סלאזאר, אכן כך." ענתה רייבנקלו. הם התחילו להסתובב ברחבי החדר. רוונה עברה מילימטרים ספורים מכף רגלו של אלבוס, בתנועה פתאומית שלפה את שרביטה, שוב, וכיוונה אותו אל פניו של אלבוס.

"התגלה!" קראה רוונה. לפני שאלבוס הספיק לפעול, ג'יני לפתה את ידו בחוזקה.

"רוונה, מה איתך? אין שם כלום!" קראה האפלפאף בתסכול.

"דווקא יש." ענתה לה רייבנקלו. האפלפאף הושיטה יד, וניסתה לתפוס אוויר. היא סגרה את ידה לאגרוף,משכה ואז פתחה אותו.

"רואה? אין כלום." אמרה בעצבנות.

"ואני אומרת שכן." אמרה רייבנקלו ומתחה את ידה קדימה. היא תפסה את הגלימה בדיוק בגובה העיניים של לונה.רייבנקלו משכה את ידה חזרה, והגלימה נשרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא