האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

הפרק שלך

הוא ניגש לחבורת הבנות שישבו בקצה החדר ופיטפטו בעליזות.
הוא סרק אותם לרגע, ואז מצא את התלתלים הבלונדיניים שחיפש.
הוא טפח על כתפה והיא הסתובבה אליו.
"אהה, אליסון?" הוא גימגם.
פתאום הוא שמע מישהי מכחכחת בגרונה. "אני אליסון", היא אמרה באיפוק, והוא הפנה את ראשו אליה.
אליסון ישבה בנוחות על כורסא ורגליה היו מקופלות  מתחתיה.
"אוי, סליחה", הוא אמר והרגיש את הלחיים שלו מסמיקות.
להתבלבל בינה לבין אחותה זו לא התחלה טובה...
"זה בסדר", חייכה לעברו דיאנה, וזה הרגיע אותו קצת.
"אז, אליסון, אפשר לדבר איתך רגע?"
"סיריוס שלח אותך?" היא שאלה באדישות "כי אם כן, אז ממש לא."
"אהה, לא, זה לא סיריוס שלח אותי."
הוא הסתכל על שאר הבנות במבוכה ולפתע הוא ראה את לילי מסתכלת עליו בגבה מורמת.

"אחר כך" הוא סימן לה בלי מילים והיא הנהנה באיטיות פעם אחת.
אליסון הביטה בו לכמה שניות ואז משכה בכתפיה וקמה מהכורסא. "טוב", היא אמרה והתלוותה אליו החוצה
"כן?" היא שאלה ונשענה על הקיר.
"אממ טוב, שרלוט נפלה מהמטאטא, ומדאם פומפרי לא נותת לה להשתתף במשחק מחר, וואני צריך רודפת דחוף", הוא אמר, מדבר יותר ויותר מהר ממילה למילה.
"איך אתה יודע שאני משחקת קווידיץ'?" היא שאלה בחשדנות.
אוי לא. הוא לא ידע אם היא תסכים לשחק אם הוא יגיד לה שסיריוס אמר לו שהיא משחקת.
"זה לא משנה", הוא ניסה להתחמק מתשובה. "מה שחשוב זה שאני צריך רודפת. ואת רודפת. אני צריך אותך."
"שיהיה" היא אמרה פתאום "בכל מקרה אתה לא היית עוזב אותי עד שאני אגיד כן, נכון?" היא שאלה וחיוך קטן עלה על שפתיה.
"נכון מאוד", הוא חייך אליה "ותאמיני לי, בסוף זה משתלם" תשאלי את לילי, הוא חשב לעצמו.
"אז, לבוא לאימון מחר?" היא שאלה.
"אמממ..." ג'יימס לא ידע מה להגיד. הוא היה כל כך עסוק בלחשוב איך לשככנע אותה לשחק, עד שלא חשב אפילו איך היא משחקת.
הוא לא רצה שהפעם הראשונה שהוא יראה אותה משחקת יהיה עם על הקבוצה.
"אני מעדיף לראות אותך קודם משחקת, את יודעת, לפני שתשחקי עם כל הקבוצה", הוא גמגם.
"ברור", היא הנהנה "אז נפגש ככה חצי שעה לפני האימון?"
"לא!" הוא מיהר להגיד. הוא רצה להתחיל את האימון הכי מוקדם שיוכל.
"טוב, סליחה!" היא נרתעה.
"מצטער", הוא נאנח. "אני פשוט לא רוצה לבזבז זמן מחר."
"טוב", היא שילבה את ידיה, "אז מתי אתה כן רוצה?"
"אממ מה את אומרת על..." הוא ניסה לחשו מה יהיה הזמן הכי טוב. "...עכשיו?"
"עכשיו?" היא שאלה, מפתעת.
"טוב, אין לנו מתישהו אחר לעשות את זה" הוא התגונן. "תראי, יש עוד חצי שעה עד שנצטרך לללכת לישון, אז נרד מהר למגרש, נשחק קצת ואז נחזור, בסדר?" הוא שאל בחשש. הוא לא היה בטוח שהיא מהסוג שמסתובב בטירה בלילה.
"טוב, בסדר", היא אמרה ובעיניה היה מין ניצוץ שובב.
אז אולי היא כן מהסוג שמסתובב בטיה בלילה.
הוא חייך אליה והם ירדו ביחד במדרגות בשתיקה.
ג'יימס ניסה לשבור את השתיקה המביכה והסתכל סביבו, מנסה למצוא נושאי שיחה.
"אז, אממ, למה לא ניסית להתקבל לקבוצה השנה?"
היא חייכה. "ניסיתי להתקבל לפני כמה שנים לקבוצה בבית ספר הקודם שלי ולא הצלחתי..."
"ומאז לא ניסית עוד פעם?"
"זה די הוריד לי את הביטחון..." היא אמרה. "וואו, לא שיחקתי קווידיץ' מאז!" היא אמרה, מהורהרת ומופתעת מהמילים של עצמה.
"לא שיחקת בבית?" הוא שאל.
"לא, אין לי ממש עם מי", היא משכה בכתפיה.
"מה עם דיאנה?"
היא גיכחה. "לדיאנה יש פחד גבהים, היא מעדיפה לאכול תולעים לפני שהיא תעלה על מטאטא."
"אתן די שונות, אה?" הוא בחן אותה.
"כן", היא הנהנה "אבל היא היחידה שנשארה שפויה בכל הטירוף של ה..." היא דיברה מהר ואז פתאום הפסיקה. "לא משנה", היא הסמיקה.
ג'יימס לא לחץ. הוא הבין שזה פרטי.
הם הלכו עוד כמה דקות בשתיקה.
ג'יימס ראה שהיא עדיין קצת נסערת ממה שכמעט אמרה.
"טוב, מוכנה?" הוא שאל כשהגיעו למגרש והיא התנערה כאילו הוא העיר אותה מחלום.
"כן" היא אמר ובחנה את המגרש.
"טוב, אז אני רק אביא את הכדורים", הוא אמר ופנה לכיוון החדר הקטן. "קחי לעצמך בינתיים מטאטא", הוא הצביע לעבר מחסן המטאטאים והיא הנהנה.
כשגרר את קופסת העץ בה היו מונחים הכדורים למגרש הוא ראה את אליסון כבר באוויר.
היא עפה גבוה מצד לצד, שערה מתבדר מאחוריה.
"אליסון!" הוא צעק והיא עצרה והפנתה את המטאטא שלה בחדות לעברו.
הוא פתח את התיבה והוציא את הקואפל האדום.
הוא זרק אותו גבוה ואז עלה על המטאטא ותפס אותו באוויר.
הוא רצה לראות את השליטה שלה בכדור ולכן תכנן רק להתמסר איתה כמה פעמים.
הוא זרק אליה את הכדור בקשת גבוהה.
היא עקבה אחרי הכדור עם עיניה, וכמעט בלי להזיז את המטאטא היא תפסה את הכדור ביד אחת.
"יפה!" הוא צעק לה וסימן לה לזרוק אליו בחזרה.
היא חייכה והניפה את ידה כדי לזרוק את הקואפל, אך ג'יימס המשיך לעוף עם המטאטא שלו קדימה.
אליסון הופתעה רק לשניה, אבל אז זרקה את הכדור האדום כמה סנטימטרים לפני ג'יימס, והוא הגיע היישר לידיים שלו.
יפה, משחק חכם, הוא חשב.
הם המשיכו לשחק, ובאיזשהו שלב הוא כבר שכח שהוא אמור לבחון אותה.
היא הייתה טובה. לא טובה כמו שרלוט, אבל טובה.
הוא לא ידע כמה זמן הם התעופפו, זורקים אחד לשני את הקואפול ועושים פעלולים על המטאטא.
הוא צחק וחייך כל כך עד שהרגיש שהוכים להתפס לו כל השרירים פה.
פתאום הוא ראה את אליסון יורדת והוא הפנה את המטאטא שלו אליה.
היא צעקה לו משהו, אבל הרוח הייתה חזקה מדי והוא לא שמע.
"מה?!" הוא צעק לה והתחיל לרדת לקרקע.
"...לפני חצי שעה!" הוא שמע רק את סוף המשפט שלה כשהגיע לקרקע.
"מה?"
"היינו צריכים להיות במיטה לפני חצי שעה!" היא אמרה בהיסטריה.
היא הייתה כל כך לחוצה עד שזה היה כמעט מצחיק.
"תרגעי", הוא אמר לה, מתאפק לא לחייך. הוא היה כל כך רגיל לשוטט בטירה אחרי כיבוי אורות, עד ששכח שכבר יש אנשים ששומרים על החוקים.
"בואי, יש כמה דרכי קיצור שאני מכיר."
הם הלכו בדרך לטירה, וכשעברו את הדלתות ג'יימס חשש שאליסון תתעלף מרוב פחד.
"אליסון, תירגעי", הוא שם את ידו על גבה והוביל אותה קדימה. "לא יתפסו אותנו, וגם אם יתפסו אותנו, יש לי מאגר תירוצים" הוא אמר והיא חייכה חיוך קלוש.
"רק תהיי בשקט", הוא אמר והיא הנהנה.
אם רק הייתה לי פה את גלימת ההעלמות... הוא נאנח ודילג מעל מדרגה שתמיד חרקה.
הוא היה כל כך שקוע במחשבות עד שכמעט נפל כששמע את המייאו המוכר של גברת נוריס, החתולה של פילץ'.
"אוי לא", הוא מלמל. "בואי", הוא משך אותה בידה. למזלו שטיח הקיר שמאחוריו היה קיצור דרך למגדל גריפינדור היה ממש מולו.
הוא הסיט את האריג ונכנס במעבר שהיה שם, היא מאחוריו.
היא נגררה בעקבותיו, וכשהחזיר את השטיח למקומו היא מעדה ונפלה עליו.
"אווא" שניהם אמרו ביחד, ואז ג'יימס קלט באיזה מצב הוא.
הוא היה על הרצפה ואליסון, הבחורה שהחבר הכי טוב שלו היה דלוק עליה נפלה עליו.
"את בסדר?" הוא לחש.
"כן, מצטערת", היא הסמיקה ומיהרה לקום, מנקה את האבק מבגדיה.
הם הסתכלו אחד על השני כמה שניות ואז פרצו בצחוק גדול.
"ששש", היא השתיקה אותו, צוחקת צחוק חרישי "פילץ' בטח פה."
"צודקת", הוא ניסה לחזור להיות רציני, ללא הצלחה.
הם עברו את שאר הדרך, מנסים לשמור על השקט.
לבסוף הם הגיעו לחדר המועדון וג'יימס אמר לאישה השמנה שהתבוננה בהם בזעם אחרי שהעירו אותה את הסיסמה והדלת נפתחה.
"אחרייך", הוא אמר וסימן לה עם ידו.
היא ציחקקה וניכנסה לחדר המועדון.
"טוב, אזז..." הם עמדו ממש באמצע החדר, במרחק שווה ממגורי הבנים ומגורי הבנות.
"לילה טוב", הוא חייך אליה והסתובב והתחיל ללכת.
הוא נעצר לרגע והסתובב בחזרה, ואז נתן לה נשיקה רכה בלחי. "תישני טוב", הוא לחש לה.
הוא עלה בחזרה לחדר בשקט, מנסה לא להעיר את חבריו.
"ג'יימס?" הוא שמע את סיריוס שואל, מנומנם.
"ממממ?"
"נו, בחנת אותה?" הוא הירם את ראשו מהכרית והסתכל עליו בעיניים חצי עצומות.
"אהה."
"נו, איך היא?" הוא העיף את שיערו מעיניו.
"היא טובה", הוא נשכב במיטה והוריד את משקפיו. "ממש טובה.
"יופי." סיריוס חייך והחזיר את ראשו לכרית.
גם ג'יימס חייך.
לפני שנרדם הוא ראה אל מול עיניו את עיניה הירוקות של לילי, כמעט כמו כל כל לילה, אבל עכשיו התלווה להם קול ממש לא נכון.
קול צחוקה של אליסון היה באוזניו לפני שנרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא