לילי וג'יימס שנה שישית

וויתור זכויות וכל זה...
זמן: הקונדסאים
נקודת מבט: ליל

אני חוזרת, מה?!

התעוררתי בבוקר בבית של רמוס, כנראה שתינו קצת יותר מדי ונרדמנו... התרוממתי והראש שלי כאב נרא. מסתבר שרדמנו שם, חייכתי לעצמי כמו מפגרת. היחיד שהיה ער חוץ ממני היה סיריוס. הוא נראה כל כך מדוכא... "מה קרה?" שאלתי אותו, ראשי עדיין מסתחרר. הוא קפץ במקומו "הבהלת אותי!" קרא והעיר את הבנים הישנוניים. "מה קרה?" מלמל ג'יימס ותחב את פניו עמוק יותר בתוך השמכיה שישן עליה, קולו התעמם מתחת לשמיכה. התקרבתי עליו והתחלתי מתקפת דיגדוגים. הוא התרומם בזריזות והתחיל לדגדג חזרה. סיריוס, פיטר ורמוס הצתרפו במהרה למלחמת דגדוגים חופרת במיוחד. עצרתי חסרת נשימה מרוב צחוק ואחזתי בצד המותן שלי, מתנשפת. "אנחנו עוד מאט צריכים ללכת..." אמר ורמוס והצביע בידו על פיטר ועל עצמו. "מתי?" שאל סיריוס. "ב-15:00 אנחנו צריכים להגיע" "לאן?" "לווייט צ'פל" המשיך רמוס בשקט ורוגע. "גם אנחנו" אמר סיריוס וקיווץ את גבותיו בריכוז. "לדמבלדור?" שאל פיטר ובעיניו הירוקות-מימיות הופיע ניצוץ תקווה. הינהתי לאט לאט מתחילה להבין מה קורה בחדר. "אני חושבת שאני אלך הבייתה, ביי" אמרתי ולקחתי את התיק הקטן שלי איתי. נתתי לג'ייימס נשיקה מהירה והלכתי החוצה, סוף סוף אני אהיה עם המשפחה שלי... מזל שהבית שלי כל כך קרוב, מעניין מה אמא תגיד כשהיא תראה אותי, אני בטח נראית כמו חיה דרוסה, הפעם לא אמרתי חמוס! יאי! פתחתי בעדינות ובשקט את דלת הבית מקווה שאף אחד לא ישם לב אליי. צעדתי בשקט בשקט במעלה המדרגות והגעתי לחדר שלי ונכנסתי, הוא נראה- בידיוק אותו דבר, כמה בגדים זרוקים על הריצפה, פסוטרים על הקירות והשידה, בערך חדר מסודר. כמו חמוס. אוי שיט, יש לי אובססיה לחמוסים, זה אומר שאני צריכה לגדל אחד? אני אחשוב על זה אחר כך... לקחתי מגבת מהארון והתקלחתי, סוף סוף מקלחת שהיא לא משותפת לשכבה שלמה! ברצינות, מכל הדברים שיש בבית רק על המקלחת חשבתי? אני פתטית... איזה חום! כיף לגמור להתקלח. לבשתי מכנסי ג'ינס קצרים וגופייה בצבע תכלת. יבשתי אץ שהשעיר במגבת ויצאתי מהחדר. עברה שעה, ועוד אחת ואחת נוספת עד שהגיע 14:00. כן, אמא הופתעה לראות אותי. נשמע דפיקה בדלת ושם עמדו לא אחרים מהקונדסאים. אני לא בטוחה שפטוניה שמחה לראות 4 קוסמים בתוך הבית אבל היא תחיה. אני מקווה... עליתי בשקט לחדר שלי, הם מאחורי. "חדר יפה, אוונס" אמר סיריוס, הוא חייב לקרוא לי בשם משפחה? ברצינות, שיסתום את הפה, כלב. אז לא יצא לי להיות כל כך עם המשפחה, יהיה לי חודשיים להציק להם, הם כל כך יסתדרו בלעדיי. "מה שתגיד, בלק" פיטר ישב על הריצפה, "מה דמבלדור רוצה מאיתו לכל הרוחות?" שאל, "תעזוב את הרוחות בשקט" אמר סיריוס בחיוך. "אולי הוא רוצה לתת לנו משהו סודי?" שאל פיטר. "יכול להיות" אמר רמוס. "אבל למה הוא חייב להזעיק אותנו בקיץ?" התערב ג'יימס, אני אוהבת את הקול שלו, הוא כל כך עדין. הדלת נפתחה ופטוני העמדה בה, "לילי, ראיתי את טלפון? ג'נה בקשה ממני-" אמרה וקולה נקטע כשהיא ראתה את הערים בחדר.
"ליל, בואי" אמרה. יצאתי.
"מי אלה?"

"חברים"

"מה קורה לך בזמן האחרון?"

"כלום"

"הם לא נראים כמו כאלה שישפיעו עלייך טוב. אני לא יודעת מה זה הדבר הזה אבל את מדריכה, זה בטח משהוא סמכותי"

"גם רמוס מדריך"

"מי זה רמוס?"

"זה עם השיער השטני והעיניים בצבע דבש"

"אהה, הם חתיכים" אמרה וצחקה, מירפקתי אותה.
"גם הם לומדים בוהוגוורטס" אמרתי.
פניהה נשארו אותו דבר אך קמט קל של דאגה חלף במצחה,
"טוב, אל תעשו יותר מדי באלגן. גם ככה עם הגירושים של אמא ואבא יש באלגן ענק"
מה?! אני חוזרת,
מה?!?!

הפרק עצמו הוא פרק ביניים, הפרק הבא יהיה מעניין יותר...

הפרק הקודם		הפרק הבא