האמת הנוראה מכול

XVIII:בית חולים

"אבדרה קדבר-"

"שתק!"

הרמיוני פקחה את עיניה, מצחה היה שטוף זיעה. בהתחלה היא לא הבינה מה היא רואה, היא מצמצה בעיניה ונגלה לפניה חדר בבית חולים. בית חולים קוסמי כנראה, היות שבבית חולים רגיל הכוסות לא שוטפות את עצמם. הרמיוני נזכרה בג'יני, ובהארי. היא ניזכרה שג'יני קיללה אותה. ג'יני קיללה אותה, והארי.. איפה הוא?

"ג-ג-ברת ג'יינג'ר! הרמיוני, הו מותק.. כמה דאגנו לך.." נשמע קולה של מולי וויזלי. מה היא עושה כאן? מה קורה כאן?

"מולי?" היא לחשה והשתעלה לסירוגין.

"ששש.. את צריכה לנוח. זה נס.. זה נס.. אני חייבת לקרוא לרופא!" צהלה מולי.

"מולי, איפה הארי?" לחשה הרמיוני. הוא היה כאן יומיים, לא אכל ולא שתה. הכרחתי אותו ללכת הביתה עם פרד, הוא דואג לו. הכול בסדר. אוי, הרמיוני, אני כול כך..."

"זה בסדר." קטעה אותה הרמיוני. למרות שזה לא היה בסדר. שום דבר לא היה בסדר, אבל היא הסתכלה על מולי. מולי הייתה אישה כל כך טובה, ואם מסורה לילדיה, היא הרגה את אוכלת המוות הנזבית הזאת ותרמה כל כך הרבה- להרמיוני, ולכולם. אז למה הרמיוני לא רצתה שמולי תהיה הראשונה שתראה כשהתעוררה? מולי ישבה כאן, למרות שהיא ידעה שהיא יושבת מול גרושתו של בנה, ומי שבתה ניסתה לרצוח כביכול. צריך המון אומץ לעשות דבר כזה.

___

"כן.. היא התעוררה, שמעת? מסתבר שהחלאה לא הרגה אותה. לא, לא אני יודע בוס, לא התכוונתי- בסדר. אה. אוקיי." נשמע קולו של הסוער. ג'יני הייתה בבית הכלא כבר יומיים וזה נראה לה כמו נצח. היה לה מזל שהיא לא הייתה באסקאבן, שלחו אותה לבית סוהר הרבה יותר "ידידותי". מאוד ידידותי, כל כך ידידותי שהסוהר קורא לך חלאה. אבל זה הגיע לג'יני. הסוהר התקרב לג'יני ופתח את התא. זה יכול להיות? אני משתחררת? כן?

"מי התעוררה? מה קרה?" שאלה ג'יני כשהסוהר דחף אותה מחוץ לתא.

"לא שזה עניינך, אבל התוכנית שלך לא הצליחה. גברת גרינג'ר חיה ונושמת."

"מה?! אבל אני-אני, אני אמרתי את הקללה שאין עליה מחילה, זה לא יכול להיות!"

"חוקרים כרגע את העניין, אני מקווה שאת לא התאכזבת יותר מידי, בעצם, זה שיעור לאיך שתרגישי במשפט..." ג'יני רצתה לירוק עליו. היא רצתה לאמר לו שהיא מתחרטת, שהיא לא התכוונה, שהיא שמחה שהרמיוני בחיים.

"טוב, לאן אתה לוקח אותי?"

"אדון פוטר בא לבקר אותך."

הפרק הקודם		הפרק הבא