האהבה חזקה מן המוות

'אבא היקר.

אולי שמעת, ואולי לא. אחרי הכול, אני לא יודע מי יכול לספר לך בכלל. אולי אדי, אבל בעצם גם הוא בכלל לא יודע על זה.

זה הולך להפתיע אותך מאוד, אז אני ממליץ לך לשבת. אתה יושב? על כיסא עם ידיות? בנוח? טוב, אז נראה לי שאני אתחיל לספר.

אל תגיד על המכתב הזה לאמא. תקרא אותו כשהיא לא בבית. עדיף שהיא בכלל לא תדע שכתבתי מכתב.

טוב, לעניין.

אני... אוף, אני לא יודע איך לכתוב את זה.

טוב, נכון קצת שמת לב שהייתי מעט מדוכא בחופשת חג המולד? אז אני הולך לספר לך למה זה.

טוב. הכול התחיל בערב בהיר, לא בהיר, כהה,  טוב, סתם ערב סתמי. בעצם לא כזה סתמי, אבל- רגיל, בשבילך.

אוף, טוב, אז אני ישבתי בחוץ וחשבתי סתם, כאילו, הסתכלתי באגם ולא יודע מה. הקיצר, הסתכלתי בשעון ואז פתאום אני רואה שעוד רגע כיבוי אורות וכדאי שאני אזדרז. טוב, קמתי, פתאום ראיתי מין משהו כזה בולט על הדשא. עניין אותי מה זה, התקרבתי, ופתאום ראיתי שזאתי לילי פוטר.'

ליבו של דראקו פעם במהירות. הוא כמעט ידע מה הולך לקרות.

'אני לא יודע מה נכנס בי. הרגשתי- כמו- כמו- כמו לא יודע מה, והיא שכבה לה שם, ישנה לגמרי. ו- אבא- אולי עכשיו קצת תכעס עלי שאני אומר את זה, אבל היא הייתה נראית יפהפייה. באמת!

ואני לא יודע מה תפס בי, לקחתי אותה בזרועותיי והרמתי אותה. היא הייתה ממש קלה. דיי ריחמתי עליה, כי אם פילץ' היה תופס אותה לא יודע מה הוא היה עושה לה.

טוב, אז הנחתי  אותה ליד המועדון שלהם (אתה זוכר את מירדת', בת של חבר שלך שלמדה בגריפינדור? היא גילתה לי איפה זה.), והייתי בטוח שתוך כמה זמן יגיע איזה תלמיד שביעית ויכניס אותה לבפנים. אבל, לא הספקתי בקושי להניח אותה, ומיד הגיע פילץ', לא ראה אותה והטיל עלי עונש. אה, ושכחתי לספר לך שראיתי את אלבוס אח שלה, והוא סיפר לה מה עשיתי.  היא מאוד-מאוד התרגזה, תפסה אותי למחרת וצעקה עלי. התחלנו בדו-קרב, והיא שברה לי את הרגל. זה לא קרה סתם כי קפצתי במדרגות, כמו שסיפרתי לך. מצטער ששיקרתי.

היא אחרי זה חטפה עונש, ובגלל שהיא אמרה למורה שהכול בגללי, היא נענשה איתי.

באמצע העונש רבנו, ואחרי זה תפסתי אותה וביקשתי ממנה סליחה. לא הבנתי בדיוק איך זה קרה, אבל ברגע שאמרתי לה שהיא יכולה לסמוך עלי שאני לא אספר לאף אחד משהו שהיא עשתה והיא התביישה בו למרות שאני חושב שאין מה להתבייש,  אנחנו התחבקנו. ממושכות. מיד אחרי זה היא ברחה ממני, נראה לי שהיא גם קצת ברחה מעצמה. שתינו לא האמנו למה שקרה.  

דראקו הזיע. הוא מחה את מצחו בשרוולו, אבל המשיך לקרוא. ליבו פעם בחזקה, למרות שאלזה תחזור רק מחרתיים. היא יצאה לנופש בעיתוי מוזר זה יחד עם חברתה הטובה, אמה של מירדת'.

'מאז, אני אוהב אותה. בכל גופי ונפשי. היא בחורה מדהימה, אם רק היית מכיר אותה גם אתה היית אומר את זה.

עד כאן ברור? (בטח ברור יותר מדי.)

דראקו ההלום פלט, בניגוד לרצונו, נחרה של צחוק מריר. זה היה כל-כך נכון!

אבל כאן לא הסתיים הסיפור.

אתה זוכר את משחק הקווידיץ' ההוא, ששברתי את הגולגולת? אז שוב, לא סיפרתי לך את כל הסיפור. באמת, חטפתי מרביצן בראש. זה שלא נפלתי על האדמה זה היה רק בגלל שלילי הצילה אותי. היא העלתה אותי על המטאטא שלה. אבל אז, היא עצמה החליקה ממנו. היא קיבלה שברים ברגל ובצלעות. להזכירך, אני לא ידעתי שהיא אוהבת אותי, והיא לא ידעה שאני אוהב אותה.

במרפאה הודינו בכך, שתינו. אבל אז היא קיבלה מכתב מאבא שלה, והיא ידעה שהם מאוד יכעסו עליה. היא לא הסכימה לשמור על קשר איתי אחרי כן. מרוב אומללות, כתבתי לאבא שלה מכתב.

למכתב הזה היו תוצאות הרסניות. אמא שלה שמעה על זה, ומאוד מאוד כעסה. היא אסרה על לילי לדבר איתי. היא לא הסבירה למה.

הרגשתי שאין טעם לחיי. בכל יום רציתי מחדש למות. יום אחד התפרקתי לגמרי. נשברתי, והתחלתי לבכות.

כנראה שיש לי הכי פחות מזל בעולם. באמצע שבכיתי, הרגשתי מישהו מסתכל עלי. הסתובבתי, וראיתי את הוגו וויזלי.

אנחה נפלטה מפיו של דראקו. בעוד כמה דברים הצליח הבן שלו להסתבך?

הופתעתי ממש לטובה. בהתחלה הוא פחד ממני קצת, אבל אחרי זה ממש נהיינו ידידים. הוא מאוד ריחם עלי, ואפילו רצה לשכנע את דודה שלו שאני חתלתול בלתי מזיק, אפילו שזה ממש לא יעזור. היה לו גם רעיון איך... לא משנה, רעיון יצירתי מאוד, אבל הוא לא רלוונטי.

אחרי זה היה חופשה.

ואחרי החופשה, לילי קיבלה מכתב מאמא שלה. שם היא סיפרה את הכול, אם ירדת לסוף דברי. ואם לא, אז אני אגיד לך.

גם אני יודע הכול. כל מה שקרה בשנה החמישית שלך. אני מניח שאתה לא גאה בזה במיוחד. אבל דווקא שמתי לב, בעיניים של ילד בן אחת עשרה, איך כמעט לא דיברת אחרי שראינו את משפחת פוטר. איך המחשבות שלך היו פזורות.

דראקו החוויר לגמרי. ידיו רעדו, והוא קם מהכיסא שישב עליו וצנח על הספה. הוא עד כדי כך שקוף? גם אלזה שמה לב?

הזיכרונות שטפו אותו. הוא נזכר, כאילו היה זה רק אתמול, בשנות העשרה שלו, שבהן חש משיכה כה עזה לג'יני וויזלי. הוא ניסה, וגם הצליח, להסתיר את זה מכל חבריו בסלית'רין, אבל הוא היה חייב לנסות את מזלו עם ג'יני.

למען האמת, עד היום לא הרפתה התשוקה הזאת ממנו. עדיין, כשהוא רואה את ג'יני באיזה מקום, מחשבותיו סובבות סביבה. הוא התחתן רק לאחר שהיא התחתנה, כי הוא לא התאפק מאולי, ושמא...

אבל זהו. הגיע הזמן להתנתק ממנה. אבל גם הגיע הזמן ללכת לדבר איתה ועם הארי. לחשוף בפניהם את קופת השרצים שלו. שתמיד הוא הסתיר מאחורי גבו.

לפתע הוא נזכר במכתב, והמשיך לקרוא.

אבא, למה עשית את זה? למה בכזו חשאיות, למה בכזו ערמומיות? לא יכולת פשוט, לתפוס אותה לפני איזה שיעור שלה ולהגיד לה את זה? אני יודע שאין לי כל זכות לתקוף אותך, אבל אני באמת מרחם עליה. בטח היא איבדה את העשתונות. הרגישה שעשתה משהו אסור. הרגישה ממש כאילו היא בוגדת!

טוב, קודם אני אגמור את הסיפור.

לילי הרגישה צער עמוק ותהומי לאחר מכן. ואני ממש לא מגזים. שום דבר אחר לא היה יכול להפוך אותה לבת ים.

בת ים?!

דראקו נשען לאחור בכריות הרכות, ואימץ את עיניו. בת ים? הבת של הארי וג'יני? זה לא יכול להיות!

כן אבא, קראת נכון. לילי הפכה לבת ים. במשך שבוע לא ידעתי מה קורה לה, לאן היא נעלמה. ואז בא אלי אלבוס.

הוא אמר לי את הדבר הכי נורא ששמעתי בחיי. שלילי כבר לא אוהבת אותי. היא אוהבת את טדי לופין.

'אבל הוא נשוי כבר!' אמרתי לו, מסרב להאמין.

'בכל אופן. היא מאוהבת בו. יום אחד הוא בא אליה, וראיתי איך שהם נפרדו. היא הסמיקה כשהוא לחץ לה את היד, וראו נצנוצים של דמעות בעיניים שלה כשהוא הלך. וחוץ מזה, שמענו כבר על גברים שבוגדים בנשותיהם, לא?' הוא אמר, ונתן בי מבט מלא משמעות.

כל עולמי חרב עלי. הרגשתי חסר מזל בערך כמו שרביט  שבור.  רצתי אל המדשאות, ונזכרתי בלילה הראשון, שמצאתי את לילי ישנה. ואז שמעתי שקשוק מים. לילי פרצה מהאגם, עם זנב דג ארוך במקום רגליים.

ממש לא הבנתי מה קרה. ואז היא סיפרה לי הכול.

מיד הבנתי שאלבוס שיקר עלי. ראו. ואז גיליתי את הדרך להציל אותה. הדרך היחידה שכרוכה הכי פחות בסכנת מוות היא להתנשק.

אבא, תבין. חיים של בחורה עומדים על הפרק. אני חייב לעשות את זה. אתה צריך להכיר אותה, לראות אותה. היא נראית בדיוק כמו אמה בזמנו, היא אמרה לי. היא בגיל בו התאהבת בה. האם תרשה לי להציל אותה?

בתקווה לתשובה חיובית.

בנך האוהב, סקורפיו.

דראקו התמתח, קם מהספה ולבש את גלימתו העליונה. הוא הרגע ייסע לפוטרים. הוא גלל את המכתב, ואז מבטו נתקל בספר האגדות של הקטנים.

אני חי באגדה, הרהר לעצמו בהומור מריר כשהוא נועל את הבית ותוחב את המכתב לקפל בגלימתו.

הפרק הקודם		הפרק הבא