אבן תכלת,אזמרגד ופלטינה

היי, בהתחלה חשבתי לסיים בפרק 17, והחלטתי להמשיך, אני מקווה שתאהבו

ויתר זכויות 

העולם עליו מבוסס הסיפור שייך לג'יי קיי רולינג, ואיני מתיימרת להוות אף לא חלק קטן ביצירתו.

דראקו

אף אחד לא קרא לריי "יהודונת" יותר, המורה שלימדה את מקצועות חקר,היסטוריה וגיאוגרפיה של המוגלגים התבדחה כאשר אמרה:

"לא שיקרת כשאמרת שחקרת את נושא המלחמות וההסכמים במזרח התיכון, החקירה שלך הייתה שונה, היית בתוך כל זה!" 

ריי ישבה שם, נבוכה. "חבל שלא נשארה שם." לחש הארי לרון, שהתפקע מצחוק.  דראקו קם להגנת חברתו,

ואמר:"לפחות היא יודעת מה ההרגשה כשיש איום תמידי, והתעלמות או גינוי מהעולם, משהו שאתה לא מכיר, פוטר." 

"אז מה ריי? יש לך חבר?" אמר הארי, מחקה את מה שמאלפוי אמר לו בשנתו השנייה בחנות הספרים.

"דראקו זה בסדר" אמרה ריי, "אני אסתדר." היא הסתובבה להארי לרון ולהרמיוני שישבו מאחוריה: "תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב" סיננה בשיניים חשוקות,

כשהיא נראית כאילו היא עמדת להתפוצץ עליהם בכל רגע,

"יש משהו שאתם לא מבינים, מושג שכבר יותר ממאה שנה לא עלה על בדל שפתיכם כשזה קשור אליכם, למושג הזה קוראים "שלום",

אין לכם צורך בו, אתם לא יודעים מה זה להיות הורה שכול, משפחה שכולה,

הורים שהפעם האחרונה שבה ראו את בנם מחייך הייתה כשיצא למלחמה שממנה הוא לא חזר,

אתם לא מכירים את ההרגשה של לראות ארון עטוף בדגל ולדעת שזה יקרה עוד מעט מאוד שנים, אולי לחבר הכי טוב, אולי לכם,

אתם לא יודעים מה זה טרור עד שדאע"ש עורפים את הראש של מישהו מארצכם, אתם גם לא יודעים מה זה לחיות מתחת לטרור תמידי."

הארי רון והרמיוני הביטו בה, לפתע, פרץ רון שוב פעם בצחוק "את חושבת שנאמין לך? את בטוח מגזימה" הארי הצטרף לצחוקו,

ריי הביטה בהם בכעס, ואז השתנתה הבעתה לרחמים "מה זה המבט הזה,אוזרה?" שאל אותה הארי.

היא לא ענתה לו, באותו הרגע נשמע הצלצול שציין את סיום השיעור, היא ארזה את חפציה במהירות, ויצאה מהכיתה ודראקו  יצא מייד אחריה.

הפרק הקודם		הפרק הבא