סאמר פאן

הפרק הזה וכל הההמשך, מוגדר כנקודת המבט של ג'יין

"פטר? "

אני צועדת לאורך מסדרון ארוך ואפל, יודעת שזה חלום. פתאום המסדרון נפסק, ואני רואה נער בגילי, בן 16, 

(הערה, הגיל הוא אחר)

ג'ינג'י, מתעבת כאלה, נלחם עם שרביט (לדעתי) ומעיף כדורי אש וזרמי מים חזקים לעבר מיליוני מפלצות, לצד אחי ואחותי, תיאו ואנדי. מוזר.

אני מולם, לא יכולה לעשות כלום, חסרת אונים. הם עושים כמעשי הילד.

חברתי הטובה ביותר, לוסי, דוחפת אותי יחד איתה למן מערבולת סגולה ענקית שסוחפת אותי ואותה למקום לא ידוע.

והדבר היחיד שאני יודעת שזה חלום. אני חולמת אותו מאז שהתחיל הפרויקט בבית הספר על הבאת תלמידים מבית הספר 'ברני קוזאר' שנשרף מסיבה לא ידועה.

והם עוד לא הגיעו. אבל הם כן יגיעו. מחר.

"אבא, " אני יורדת למטה, לבושה חולצה קצרה וורודה, הצבע השנוא עליי (לא פלא שאני לא פופולרית), וג'ינס שחור עם סנדלים כחולות (הצבע האהוב עליי).

"הם גמרו את כל הפנקייק? "

אני מסתכלת על השולחן ועל תיאו ואנדי. סביב שפתיהם כתמי שוקולד, קצפת וחמאה מתרוצצים בכל מקום.

"חזירים. " אני מסננת וחורקת את שיניי.

אני, תיאו ואנדי יוצאים אל בית הספר, ואני, רצה, הגעתי ראשונה.

אני מוציאה ספר היסטוריה קל מהארונית ומחברת היסטוריה, מדעים - כבד מאוד, וספרות, המקצוע האהוב עליי. חנוני, אבל אני אוהבת אותו.

אבל תראו, משהו אחד מוזר... עוד לא ראיתי את לוסי היום...

"תוציאו כלום, חבר'ה, " נכנסתי לכיתה באיחור קל, רציתי לשתות מים בברזייה ה'שווה' בבית הספר, והתור היה ארוך כל כך עד כדי איחור של שתי דקות וארבעים ושלוש שניות.

אויש. זו המורה המחליפה של גברת בונינג, הבריטית הכי בריטית מבינינו, אנסטסיה בונינג, הזקנה שמלמדת היסטוריה. היא נותנת מלא שיעורים, ואני לא מתלוננת ועושה, אבל היא נותנת עוד חומר שלא למדנו ושאף אחד לא יודע. אני, לוסי ו-וויל, חברינו הטוב ביותר, גם, חושדים שהיא הייתה שם. ברצינות.

המורה המחליפה היא גברת קארטר, אישה בת חמישים, מעיקה ומעצבנת (או פשוט מישהי קרצייה שחיה בסרט), שמנסה 'לשחק אותה' את ה-מישהי הכי קולית. בשנות ה-80, אני מתכוונת.

"היום, זאת אומרת, עכשיו, " היא לא יושבת. לא נחה לרגע. "יבוא לכיתתנו, י'4, תלמיד חדש מ'ברני קוזאר', הבצפר ההוא, " איזו מורה נורמלית, בבית הספר שלנו אומרת 'בצפר'? "שמו תומאס סמית'. "

מעניין מי זה.

הפרק הקודם		הפרק הבא