עתידנו

הרמיוני ישבה במיטתה. את עיניה החומות כיסה ספר היריון. מנסה לקרוא בשקט, הניחה הרמיוני את ידה על השלט שבין הכריות והנמיכה את העוצמה. כשלא שמעה שינוי, מלמלה את שמו של הג'ינג'י ששכב לצידה.

"רון, תנמיך את העוצמה..."

"מה את עושה?" הוא הזדקף לישיבה ושילב את ידיו.

"זה לא ברור?" מלמלה ופיהקה, הספר עדיין מכסה את עיניה. "אני קוראת. אתה לא מעורב בזה בכלל."

"ברור שאני מעורב בזה, נעבור את זה ביחד,"

"אתה זה שמקיא פעמיים ביום? אתה זה שחוטף מיגרינה כל שלוש שעות? אתה זה שכואבת לו הבטן עשרים וארבע שעות?" גיחכה.

"טוב, זה לא. אבל אני יכול להיות מעורב בזה,"

"אני לא מבקשת ממך כלום עדיין." היא חייכה. היא המשיכה לקרוא, לא שמה לב שרון זועק לתשומת לב.

"אז קדימה, תקראי."

"אני קוראת." היא הפכה דף. ככה זה היה עד עשר. רון הניח אצבעותיו על הספר, הנמיך אותו במטרה לראות את עיניה החומות והיפות של אהובתו השטנית הבהירה.

"כן, רון?" היא פנתה אליו, מורידה לרגע את הספר.

"שום דבר," הרים רון את גבותיו. היא הרימה את הספר בחזרה. הוא הניח את ידו על ידה, מלטף אותה.

"אתה רוצה שאני אקרא?" זעפה הרמיוני. הוא התקרב אליה, מחייך.

"לא." הוא לחש לה ברכות. הוא הוריד את הספר ונישק אותה לאט לאט על שפתיה, מה שבמהרה הפך לנשיקה הרבה יותר עמוקה.

"רון..." היא נאנחה בין נשיקות. הוא עבר לצווארה. היא תפסה בידו, לוחצת אותה.

"בסדר, בסדר..." הוא מלמל, מתנתק ממנה. הוא נישק את צווארה פעם אחת אחרונה ונשכב, גופו רפוי. היא הניחה את ראשה על חזהו, נרדמת במידית.

הרמיוני התעוררה בבוקר. היא פתחה את דלת החדר של דמיאן, וגילתה שבשמונה הוא עדיין ישן. היא עברה לאמבטיה, לצחצח שיניים, וגילתה שרון שם. על חצי מהפרצוף שלו יש קצף.

"רון, מה אתה עושה?" הרמיוני פרצה בצחוק והוא דעך כשהפנה רון את מבטו אליה.

"אני מגלח," הוא ענה בגאווה, החזיר את מבטו למראה והוריד את הקצף עם סכין מטבח.

"מה אתה עושה?!" היא חטפה את הסכין מידו והניחה אותה על האסלה. "סכין גילוח, רונלד! לא סכין מטבח!" היא טמנה את פניה בידיה והמשיכה בטון רגוע יותר, אחרי שרון שטף פנים.

"חוץ מזה, מאיפה בא לך הרעיון הזה, להוריד את הזיפים?"

"ג'יני אמרה לי," סומק קל צץ בלחיו.

"אני מקבלת שישה חודשים של נשיקות עם זיפים, מי זה שיגיד לך שאתה צריך להוריד את זה?" היא ניקתה את פרצופו עם אצבעותיה.

"הרמיוני!" הוא זעף.

"מה?" השיבה בקול גבוה. היא הורידה מיד את אצבעותיה ולחיה בערו.

"חשבתי שאת לא אוהבת את הרעיון הזה, שאני מגדל זקן," אמר רון, ושניהם יצאו מהאמבטיה.

"אני לא אהבתי אותו בהתחלה, אני מודה. אבל התרגלתי. תגדל בגיל 32, לא בגיל 26. אתה נראה זקן יותר עם שפם ג'ינג'י כזה."

"בסדר, מה שאת אומרת." 

הפרק הקודם		הפרק הבא