המלך הקטן

באמת שאין לי הזכות לדרוש תגובות כי אתם די מדהימים בעניין הזה, אבל הסקתי שלא מתתם על הפרק הקודם? אני מתמודדת טוב גם עם ביקורת, אבל אתם לא חייבים אם אתם לא רוצים. זה פשוט נותן מוטיבציה. בכל מקרה, מקווה שהיה לכם צום מועיל או יום מעניין הכיפור, או מה שלא עושים שם. לי אישית היה די משעמם, אבל היה נחמד.

"רגולוס!" קרא ג'ייקי בשמחה כשהוא נכנס לביתה של איימי. הקטן דשדש אליו וחיבק את רגלו. "חזרת מהוגווטס!"

"הוגוורטס," אמרה איימי וליטפה את ראשו הקטן. "עכשיו, יש לו תיק כבד מאוד וגם לכל השאר, אז תן להם ללכת לחדרים שלהם, אוקיי?"

נראה שג'יימס מרגיש בבית, וסיריוס לא מרגיש זר מדי. חיוך גדול היה מרוח על פניו המצולקות של רמוס ופיטר הסתכל סביב בעיניים פעורות.

"זה בית גדול," הוא אמר בפה פתוח מעט.

"איך נראה לכם שהייתי מאכלסת את כולכם כאן אם זה לא היה? בכל אופן, החדרים שלכם נמצאים בקומה השנייה, דלת שלישית משמאל לפיטר ורמוס, הדלת ממול לג'יימס וסיריוס, הבאה לרגולוס."

"לא הוגן, למה הוא מקבל חדר לבד ולא בן דודך היקר והאהוב?" שאל ג'יימס, מבטו מנסה להיות מקסים עד גיחוך.

"תראה לי בן דוד אהוב אחד. אחד! עכשיו לכו כולכם, לראות אתכם עם התיקים האלו נותן לי כאב גב."

אחרי חג המולד נראה שההורים של רגולוס וסיריוס רצו לקחת לעצמם חופשה מהילדים [והזמן שהם בילו בהוגוורטס לא הספיק, מתברר]. הם נסעו לפרג, או פריז, או משהו אחר שמתחיל בפר, והילדים נשארו אצל איימי. היא, בידיעה שג'יימס, סיריוס ושאר החבורה הם חברים קרובים, החליטה לארח את כולם בטוב ליבה. זה, ואולי העובדה שמישהו יעסיק את הילדים מדי פעם.

"יש כאן מרתף," אמר רמוס כשעבר ליד שטיח על רצפת הסלון. "משהו מיוחד?"

"מקלט הפצצות ממלחמת העולם השנייה. כרגע הוא יותר כמו חדר פאניקה, כי לך תדע מה יכול לקרות."

"חדר פניקה?" תהה פיטר.

"כן, אני אוכל להתחבא שם להמון זמן, חסין שדים, חסין פצצות, קירות עבים, הרבה יותר מדי פחיות שימורים. תמיד תהיה מוכן לרגע האמת."

"את בטוחה שאת בסדר בראש?" שאל ג'יימס בנימה אגבית, ואיימי ענתה בגיחוך.

"כולנו משוגעים כאן, הלא-כן?"

"הלא כן."

רגולוס העביר אצבע על מדף הספרים העמוס, נוגע בעמודי השדרה הנוקשים של הספרים הישנים והחדשים כאחד. "יש לך הרבה ספרים," הוא ציין את המובן מאליו.

"תודה," היא חייכה אליו.

"פספסתי את זה קודם."

"בטח שפספסת, צפינו בסינדרלה. סרט נוראי, אגב, אבל טוב יותר מכלום."

"סינדרלה?" שאל ג'יימס בבלבול.

"עדיף שלא תדע, יקירי."

" 'אל תוך הלא נודע'..." מלמל רגולוס ושלף את הספר בעדינות. הוא בהיט בגב הספר, ואז בתוכו, ולא מצא תקציר. רק כריכה שחורה עם אותיות זהובות עליה.

"זה העניין של הספר," אמרה לו איימי. "די עמוק, אתה רואה, אתה מתחיל לקרוא את הספר הזה בכניסה אל הלא-נודע. אתה לא יודע מה העלילה, מה המטרה, לאן זה מתפתח, אפילו אין לך כריכה לשער עליה השערות. רק הלא נודע. ספר מעולה, דרך אגב, הוא ישנה את עולמך. השקרים היפים ביותר," היא סיימה בחיוך קטן.

"זה נשמע עמוק," אמר רמוס. "אם תרצה לקרוא אותו, אני יכול אחרייך?"

"בטח," אמר רגולוס ופתח את העמוד הראשון של הספר.

איימי לחשה משהו לסיריוס, שחייך בתשובה ושאל אותה "באמת?", מה שהביא אותה להנהן ולסמן לו להיות בשקט.

"בכל אופן," היא אמרה וקמה בהתמתחות. "אם אתה רוצה ספר טוב," היא הלכה אל הספריה שלה, "יש לי המון. נגיד- בוא הנה, למה אתה מחכה?- אם אתה בקטע של דברים פסיכולוגיים, יש לי את אנני-" היא שלפה ספר עם כריכה בצילום של שמיים "-הוא לא רע בכלל, מראה מה אנחנו יודעים על היקום. גם קן הקוקייה, ספר מדהים, די חדש, ויש את... איפה זה... אה, הנה- היי, אתכם, השלישיה שלא אוהבים ספרים, תדליקו טלוויזיה או משהו. יש גם תה ועוגיות במטבח- איפה היינו? אה..."

בזמן הזה רגולוס התכרבל בקצה הספה עם אוליבר והחל לקרוא על מעלליו הנפלאים של אריק, שהיה במרדף אחר מטרה נסתרת כלשהי.

הפרק הקודם		הפרק הבא