לילי לונה פוטר

"זה בסדר לי" אמר אבא שהופיע מאחורי, "זה פגעסוסים, איך את רואה אותם?" אמר מבולבל, "לא יודעת... לא רואים אותם רק אחרי שרואים מישהו מת?" אמרתי, "כן אבל.... מי ראית מת?" אמר קצת מבוהל, "אני אממ..." אמרתי, "לילי תגידי לי זה חשוב" אמר לחוץ מעט, "אני לא יודעת" אמרתי והוא ניראה מבולבל, "טוב... בואי נעלה, "אבא, לי בואו!" קרא לנו ג'יימס והלכנו עליו, כל הדרך אבא ניראה חושש וחושב, הגענו להוגוורטס, נכנסנו פנימה, "אני כבר בא כנסו ושבו" אמר אבא ונעלם, הלכנו אני, ג'יימס, הוגו והילי לשולחן גריפינדור ודרק לסלית'רין וצפינו במיון, בסוף המיון ניכנס אבא, הוא ניכנס בדלת הענקית עם גלימה ארוכה ושחורה אחריו לשולחן המורים והתיישב ליד פרופסור לונגבוטום, ליחשושים רבים עלו מכל השולחנות והמון מבטים הסתכלו לעברו, "שקט!" אמרה מקגונגל וכולם הישתתקו, "ברוכים הבאים לתלמידים החדשים וברוכים השבים לתלמידינו הבוגרים, השנה מצפה לנו הרבה למידה והנאה, אני גאה להציג בפניכם את פרופסור פוטר שהוא יחליף את המורה להיתגוננות מפני כוחות האופל" אמרה מקגונגל, צהלות רבות עלו מכל השולחנות ומכיאות כפיים מילאו את העולם,"בתאבון!" אמרה מקגונגל מעל כל העמולה, השולחן התמלא כל טוב, כולם אכלו מכל הבא ליד עד שביעות ולאחר מכן הגיעו הקינוחים, כולם היו מלאים ויראו כמו סופגניות, עלינו לחדר מועדון ומשם לחדר של הבנות, הלכנו להתקלח ולישון.
-בחלום-
הופעתי בשדה ירוק מלא פרחים ודשא זכרתי את המקום הזה, עברנו לידו בדרך להוגוורטס ברכבת, בדיוק הרכבת עברה, הסתכלתי עליה פתאום ראיתי מישהו על גג הרכבת, זה היה אל וסקורפיוס, עוד מישהו, האישה עם עגלת החטיפים, אל ספר "שלוש ארבע ו..." צעק והשניים קפצו לתוך האגם.
-מציאות-
"לילי? מה ראית? זה שוב היה דמבלדור?" שאל אבא, "לא" עניתי עדיין מעורפלת, "מה היה שם?" שאל, "אל וסקורפיוס... הם קפצו מהרכבת לאגם..." מילמלתי, "מה?" ענה אבא בלחץ, "חייבים למצוא אותו, בואו, נלך חדר המועדון של סלית'רין" אמר והוא מקגונגל ופרופסור לונגבוטום יצאו מהחדר, "לילוש?" שאלה אמא שרק עכשיו שמתי לב שנמצאת שם, "מה?" שאלתי, "תחזרי לישון" אמרה ברכות וישבה ליד מיטתי והלכתי לישון.
למחרת היתעוררתי, "לילוש התעוררת? רוצה לאכול?" שמעתי את אמא והינהנתי, הסתכלתי סביב החדר היה ריק ואני כאילו קראה את מחשבותיי, "היום כבר התחיל נתנו לך עוד זמן לישון, עוד חצי שעה הארי מלמד שיעור ריאשון בהיתגוננות בפני כוחות האופל, את לא חייבת ללכת" אמר ברכות, "אני רוצה!" אמרתי, קמתי והיתלבשתי, נפרדתי מאמא והלכתי לשיעור, קלטתי שאני מאחרת ברבע שעה, רצתי והגעתי אחרי שתי דקות, "סליחה פרופסור פוטר על האיחור" אמרתי בחיוך ואבא צחק, "זה בסדר היכנסי לילי" אמר, "טוב היום נלמד על הבוגארטים, מי יודע מה... כן לילי" אמר, "בוגארט משנה את צורתו לפי הפחד הכי גדול שלך" אמרתי, לא היה לי מושג מאיפה ידעתי את זה, "יפה מאוד לילי, בואו עמדו בתור מול הארון", כולם עמדו בתור, "הפחד הכי גדול של בוגארט הוא צחוק, תעמדו מול הבוגארט, דמיינו אותו במשהו מצחיק ואמרו ^רדיקולוס^, מוכנים? קדימה!" אמר אבא והצביע על הארון עם השרביט, נחש גדול וירון יצא מהארון, "רדיקולוס!" צעק ילד והנחש הפך לליצן, לאט לאט הגיע תורי, עמדתי מול הבוגארט, הוא שינה את צורתו לפגעסוס, נלחצתי וכך כל הילדים מאחורי, הסתכלתי על אבא, הוא הינהן אבל היה מוכן לקפוץ לפני ולהעיף מפה את הבוגארט, "רדיקולוס" צעקתי, אבל זה לא עבד, "תחשבי על משהו מצחיק לילי" עודד אותי אבא, חשבתי על הפגעסוס בצבעים של ליצן עם אף אדום, "רדיקולוס!" צעקתי חסרת פחד, והוא שינה דמות, כולם צחקו, אבא חייך אלי בגאווה של זאת הבת שלי! חייכתי, כל התלמידים סיימו אבא הלך מול הבוגארט אבל אז היתחרט והפך אותו לבלון שעף לתוך הארון, כולם יצאו וניגשתי אל אבא, "אבא, למה היתחרטת?" שאלתי, "לא רציתי שהם יראו ממה אני מפחד, זה לא מראה לילדים בגילך" אמר אבא, "זה היה שיעור כיפי" אמרתי והוא חייך אלי, "גם אני נהנתי, היה לי מורה טוב בשנתי השלישית" אמר אבא, "מי זה היה?" שאלתי מסוכרנת, אבא היסס ואז אמר "רמוס לופין", הבנתי מיד למה הוא היסס, "הוא מת?" שאלתי, "את ילדה נבונה לילי" אמר, "גשי לשיעור, יש לך תורת הצמחים עם נוויל" הוסיף אבא, הבנתי שהוא לא רוצה לדבר עליו כנראה הוא היה איש שאבא מאוד אהב, "טוב ביי אבא" אמרתי ונתתי לו חיבוק, הוא חיבק אותי חזרה ונפרדנו, יצאתי מהחדר וראיתי את הילי מחכה לי, "הילי תגידי לפרופסור לונגבוטום שאני אבוא עוד מעט אני צריכה ללכת לשרותים" אמרתי לילי והיא הינהנה והלכה, הלכתי לשרותים, "היי יפיופה" שמעתי מאחורי, זה היה דן ילד משנה שלישית בגריפינדור, "מה אתה רון דן?" אמרתי לו והסתכלתי עליו בטיעוב, "שתצאי איתי" אמר וחייך חיוך זדוני, "תחלום" אמרתי, באתי להסתובב וללכת אבל הוא תפס בידי.

הפרק הקודם		הפרק הבא