אילברמוני

"להתראות, אני הולך," הכריז הרצל (אבא של חמוטל. זוכרים?) בזמן ארוחת הבוקר, "אל תנסי לברוח לאילברמוני בזמן שאני לא כאן, הא חמוטל?"
חמוטל צחקקה צחוק מזויף.
"בי, אבא'לה," היא אמרה במתיקות.
"כאן קודקוד 1 מדבר, הגורם המפריע יצא לדרכו," דיווח שי ברגע שהרצל סגר מאחוריו את הדלת, "אפשר לעבור לאתגר ההברחה. קודקוד 2, ארזת מזוודה?" 
"אתה לא סוכן חשאי," רטנה חמוטל, "וברור שארזתי מזוודה."
"קודקוד 1 לקודקוד 3, ודאי שקודקוד 2 ארזה כמו שצריך!"
"קיבלתי," אמרה איה (אמא של חמוטל. זוכרים גם את זה?) 
ופרעה את שיערו של שי בחיבה, למורת רוחו. 
היא הלכה לחדר של חמוטל. גם חמוטל הלכה לחדר של חמוטל. 
חמוטל הוציאה את המזוודה שלה מהמגרה שמתחת למיטתה. 
"הנה. ארזתי כל מה שצריך," היא אמרה. 
איה פתחה את המזוודה וחיטטה בתוכה קצת. 
"זה לא נראה לי כאילו יש פה מספיק בגדים."
"אני גם ככה עומדת לקנות גלימות של קוסמים, זוכרת?" אמרה חמוטל בחוסר סבלנות, "אני לא מתכוונת להסתובב באמריקה הקסומה עם בגדים של לא מאגים." 
"מה זה לא מאגים?" שאלה איה 
"לא קוסמים," הסבירה חמוטל, "כמו שבתשחצים קוסם, שתי אותיות מתחיל במם, זה מג."
"חשבתי שקוראים לזה מוגלים," אמרה איה. 
"מוגלגים," תיקנה חמוטל, "בבריטניה זה מוגלגים ובאמריקה זה קוסמים."
"ובישראל?" התעניינה איה. 
"אין לי מושג," הודתה חמוטל. 
"הבאת מגבת?" שאלה איה. 
"כן, היא מגולגלת בפינה. אף על פי שבטח מחלקים באילברמוני מגבות מצוינות בכחול ואדום עם סמל הבית רקום עליהן," אמרה חמוטל.
"וספרי לימוד?" שאלה איה, "אני לא רואה פה ספרי לימוד."
"קונים אותן באמריקה," אמרה חמוטל בקוצר רוח, "אוף, אמא, ארזתי בסדר גמור. מה שחסר לי אני אקנה, יש לי הרבה אוניות וחרמשים. אני אסתדר."
"אבל-" התחילה איה לומר. 
"אני אהיה בסדר. באמת, אמא, אני אהיה בסדר!" קראה חמוטל. 
באופן מפתיע, איה חיבקה אותה. 
"כתבי לי כל יום," היא ביקשה, עדיין מחבקת. 
"אני לא חושבת שזה אפשרי," אמרה חמוטל. 
"אז כל שבוע. ואם יעברו שבועיים בלי שתכתבי לי כלום, אני מבטיחה שאני אבוא לקחת אותך משם. אני אשרוף את בית הספר אם יהיה בכך צורך. אני-"
"את לא תצטרכי לשרוף את אילברמוני," לחשה חמוטל, "אני אכתוב לך. תמיד. באמת." 
"אני נורא אתגעגע אליך, חמוטל שלי," אמרה איה ברוך. 
"אני אתגעגע אליך יותר," אמרה חמוטל ודמעות עלו בעיניה. 
"אני הולך להתגעגע יותר מכולם!" קרא שי, שנכנס לחדר בלי שהן הרגישו. 
הוא הפך את החיבוק לקבוצתי. 
גם ספיר הצטרפה אליהם. 
"כולנו נתגעגע אליך, חמוטל," היא אמרה, "את הופכת את החיים שלנו ליותר... קסומים."
חמוטל ניגבה את דמעותיה עם גב ידה.
"אני צריכה ללכת לפישרים עכשיו," היא אמרה בקול רועד. 
היא לקחה את המזוודה שלה ויצאה מהחדר. 
חמוטל יצאה מביתה בליווי אמה ואחיה. 
היא חיבקה אותם בפעם האחרונה לחודשים הקרובים ודפקה על הדלת של משפחת פישר. 
מאי פתחה לה את הדלת. 
"מעולה, באת," היא אמרה, "מפתח המעבר עוד מעט יוצא."
חמוטל נכנסה לבית. 
"זה יעביר אותנו ישר לספינה?" שאלה חמוטל. 
"לא, זה יעביר אותנו לסירה קטנה, משם נעלה לאיסולט," ענתה מאי.

"איפה המפתח?" שאלה חמוטל.

"הנה," אמרה מאי והצביעה על מפתח ענקי שנח על השולחן, עשוי מפלסטיק לבן שעליו כתוב באותיות זהב מסולסלות ""ISOLT.

"מפתח פשוטו כמשמעו, הא?" אמרה מאי.

כולם התקבצו סביב מפתח המעבר ונגעו בו- דין פישר, מאי, חמוטל, אופאל, ואלה פישר- אשתו של דין פישר ואימן של מאי ואופאל, אישה נמוכה ושמנמנה עם שיער קצר בצבע חום בהיר, שאת הגוון שלו היא הורישה למאי ועיניים חומות כהות, שאותן הורישה לאופאל.

אחרי כמה שניות חמוטל הרגישה שוב את התחושה המתוארת בספרי הארי פוטר- כאילו קרס ננעץ בקורקבן שלה ומושך אותה קדימה- והיא מצאה את עצמה על סירה, מוקפת בים כחול.

"וואו," היא אמרה.

נער לבוש מדים לבנים עם אותיות האיסולט מסתלסלות עליהן בזהב קד מולם קידה.

"הגעתם, קוסמיי הנכבדים," הוא אמר בקול מתרפס, "תרצו משהו לאכול? משהו לשתות?"

"נשמח לשתיה, למען האמת," אמרה אלה פישר.

הנער נופף בשרביטו, וריחפו אליהם במהירות כוסות מלאות במשקאות שונים

"מה אתם רוצים? בירצפת? וויסקי אש? מי גילי?" שאל הנער שבירך אותם.

"אני רוצה רק מים," אמרה אופאל.

"גם אני," אמרה מאי.

גם ההורים שלהן העדיפו להסתפק במים.

"מה איתך, גבירתי?" שאל הנער המשרת, פונה אל חמוטל.

"אני לא צמאה," אמרה חמוטל.

"טוב, אז נצטרך לעשות את זה בדרך הקשה," אמר הנער המשרת בחיוך משונה.

משפחת פישר התמוטטה באחת, כוסות המים שלהם מתגלגלות על הרצפה.

הנער שלף שרביט וכיוון אותו אל חמוטל.

הפרק הקודם		הפרק הבא