שקיעת ההיביסקוס

----------------------------------------

All that we see or seem is but a dream within a dream.

edgar ellen poe

----------------------------------------
הרמיוני לא ציפתה למראה של הבית יום למחרת, היא התעוררה מוקדם בבוקר למרות מעט השינה שהרוויחה והסתכלה סביבה בפליאה. היא הייתה מוקסמת מן המראה המכשף של הבית, דראקו לא שיקר כשאמר שהוא ישתף פעולה עם עניין חג המולד והיא ידעה זאת אבל היא לא ציפתה שהוא יעשה את זה במלוא המובן של המילה.
הבית הזכיר לה את התיאורים של חג המולד בספרים ישנים, חמים מואר וזוהר כאילו השמש עצמה שמה לה מטרה להאיר את הבית באופן המושלם ביותר והנכון ביותר לאווירת החג.
פחות כמו טירה מכושפת של משפחת עתיקת יומין וגזענית ויותר כמו בית שהייתם מצפים שיכיל משפחה נרגשת, ומאושרת.
היא הייתה ממשיכה לחקור את האחוזה לולא הבחינה במה שהבחינה.
דראקו, ידיו שלובות על חזהו ועל פניו מבט לא מרוצה מובהק, שערו הבלונדיני סתור והוא היה לבוש בפיג'מה אבל עיניו היו חדות וערניות.
מולו סנייפ בבגדיו השחורים הרגילים, נוקשה כמו אבן ולידו  כמעט נתלה על זרועו ילד קטן, שערו חום כהה והרמיוני לא הצליחה להחליט אם הוא מפוחד או לא, הוא עמד זקוף לצד סנייפ אבל עיניו הגדולות הראו משהו אחר בעתה אולי? או שזה בעצם כעס ובלבול?.
כל המראה היה מחזה דיי משונה לצפייה, בתור ילדה היא תמיד החשיבה את פרופסור סנייפ כאדם בעל חזות אפלה שאנשים העדיפו להתרחק ממנה בעיקר ילדים, וזה תמיד נראה הדהדי.
"אתה בטח צוחק עלי" דראקו גיחך "איך אני אמור לדאוג לילד?"
"אתה קרוב המשפחה היחידי שלו" זה מה שסנייפ אמר "הם איתרו את אנדרומה" עיניו של דראקו נפערו והתמקדו בילד לרגע פעוט מה שגרם ליצור הקטן להביט בו באופן נוקב, ברור שהוא לא אוהב שמדברים עליו "איך ה-"
"היא הצליחה להחביא אותו לפני שהם הגיעו" סנייפ השיב לפני שהשאלה הספיקה להישאל.
דראקו נאנח כנכנע והעביר יד בשערו "לכמה זמן?"
"לא הרבה, ביל ופלר וויזלי אמורים להצטרף למחנה של המורדים בעוד כמה שבועות הם הסכימו לקחת חסות עליו"
"אני מבין", דראקו שלח מבט נוסף בילד בוחן את הילד מראש עד רגליים, הוא לא הכיר את הדודה הזאת, למעשה דראקו לא הכיר אף אחת האחיות של אימו והתוודע אליהם רק מאוחר יותר כשדודה אחת ברחה מהכלא ושבת דודה אחרת, אימו של הילד, הפכה להילאית.
הוא עוד זכר את היום שבו אביו הביט בנביא היומי מזעיף את פניו ומראה לאימו את הידיעה על בת אחותה הסוררת.
עצם העובדה שאותה בת דודה התחתנה עם איש זאב לא הוסיפה לכל העניין.
דראקו כמעט חייך כשהבחין שהילד סוקר את בחזרה באותו ניצוץ בעיניים שהוא יכל להגדיר רק כסליתריני.
הוא התכופף לעברו, "איך קוראים לך?"
הילד נטש את אחיזתו בפרופסור "טדי לופין, ואתה ?" נימתו הייתה של דרישה, והזכירה נימת דיבור של אדם בוגר מאשר של בן גילו.
"דראקו מאלפוי" נראה שהוא מזהה את השם כיוון שהוא נרתע מעט, "זה בסדר" דראקו ניסה לשלב בקולו נימה מרגיעה ללא הצלחה, "אני לא-".
"הוא הבן של טונקס" הרמיוני שהתקדמה למרכז החדר אמרה בפליאה, עיניה החומות בורקות.
"את הכרת את אימא שלי?" טדי לפתע נראה כאילו התעורר לחיים והתקדם לעבר הרמיוני בריצה משאיר את סנייפ ודראקו במקומם.
סנייפ שלח מבט קצר בהרמיוני שהתכופפה לטדי ובדראקו שהתרומם "תעדכן אותי אם יהיו התפתחויות כלשהן" הוא אמר בקצרה והתקדם לאח, נעלם בלהבות ירוקות לאחר שדראקו הנהן קלות.

"היא הייתה חברה טובה שלי" הרמיוני חייכה במתיקות מסתירה את העצב שמאחורי הזיכרון, "סבתא אמרה לי שהיא מתה קצת אחרי שנולדתי"
"כן" הרמיוני הסתכלה עליו בפליאה מעט הוא דיבר על מוות בצורה כל כך קלילה אפילו יחסית לילד.
"היא נלחמה יחד עם אבא שלך, ועוד הרבה אנשים טובים נגד אנשים רעים"
"אני לא ילד קטן" טדי הזעיף את פניו באופן כזה שגרם לו להראות קטן יותר  "אני יודע שאנשים רעים הם אוכלי מוות וראיתי אותם רוצחים את סבתא"
שתיקה מכאיבה  השתחררה, והרמיוני בלעה את הרוק שלה, אפילו נראה שדרארקו נראה מופתע וחסר נינוחות לנוכח ההצהרה הזאת, "בוא כלבלב" דראקו שבר את השתיקה ומתקדם לכיוון חדר האוכל יודע שהשניים אחריו, "אתה בטח רעב".
"אל תקרא לו ככה!" הרמיוני מלמלה בכעס לדראקו , "למה לא?" דראקו גיחך "זה נראה מתאים, חוץ מזה הוא בטח יודע שאבא שלו היה איש זאב"
"אבל זה לא ראוי, ויותר מזה זה כינוי פשוט מעליב"
"לא זה לא, אין לך חוש הומור ג'ינג'ר?" דראקו שאל עם חיוך זדוני ואז פנה לטדי בעת כשנכנסו לחדר האוכל  "הוי יש לך בעיה שאני קורה לך כלבלב?".
טדי שעיניו נפערו לנוכח האוכל הרב הספיק להנהן לשלילה לפני שרץ לשולחן הגדול והתיישב בעצמו על הכיסא שהיה גדול מידי למידותיו.
"רואה" דראקו היה מרוצה מעצמו והתיישב לצידה, לא מעט זמן לאחר מכאן הדלת נפתחה  ובני וויזלי נכנסו לחדר האוכל גם.
פיהם התמלא ריר ומן הריח הטוב שהיה בחדר וכמות המטעמים.
דראקו כמעט באופן לא מודע זע מעט הרחק מהרמיוני כשפרד המפהק נכנס לחדר והתיישב מימנה של הרמיוני ולצידו רון שכבר התחיל לבלוס במהירות מדהימה כמעט כמו של טדי.
"מי הפרחח?" הוא שאל את הרמיוני כשעיניו סרקו את טדי בסקרנות וחיוך ידידותי על על שפתיו.
הוא לא ראה ילדים זמן רב, הוא שמע על ואל, האחיינית הקטנה שנולדה לו ושמעולם לא פגש. יצור קטן ויפה עם היופי הלא טיבעי של פלר והעיניים הכחולות של משפחת וויזלי.
היא אמורה להיות בגילו עכשיו.
"זה טדי לופין, בנה של טונקס ורמוס" הרמיוני אמרה בשקט כפי שאנשים נוהגים לעשות ברגעים לא צפויים.
עיניו של פרד נפערו והתמקדו בילד הקטן, וכך גם רון שכמעט נחנק והשתעל, טונקס הייתה בן אדם מדהים,  ויותר מכך היא הייתה משפחה. כך פרד חשב, היא הייתה מסוג האנשים שהתמזל מזלם להבין מהי משמעות החיים לאהוב בעוצמה ולשנוא בעוצמה.
"מה הוא עושה כאן" קולו הכיל טון מאשים שהופנה כלפי דראקו כאילו הוא חשד  הלבקן הארור חטף את הבן של טונקס ממקומה.
"סנייפ הביא אותו" דראקו משך בכתפיו והמשיך לאכול, וזה רק עצבן את פרד אבל רון הקדים אותו, "אבל למה לכאן, אלייך?" הוא שאל "אני קרוב המשפחה היחיד שנותר לו " דראקו השיב מנסה לשמור על קור רוח "סנייפ חשב שהוא יוכל להיות בטוח פה כמה זמן עד ימצא סידור יותר טוב"
"בידיו של סמור מרושע כן בטח אל תצחק עלי" רון צעק אבל תשומת ליבו הופנתה לרמיוני שאחזה בידו כרואה עתידות למתרחש לבוא.
"יש בזה משהו רון" היה ניצוץ קטן בעיניה "אתה זוכר את הסיבה שהארי היה צריך להישאר עם קרובי המשפחה הנוראים שלו?"
"כי הם היו קשורים בדם לאימא שלו שהגנה עליו" רון אמר בביטול "אז מה"
"סבתא שלו הגנה עליו בחייה, ודראקו הוא הבחירה הסבירה היחידה שטדי יהיה בטוח אלא אם כן אתה מעדיף שהוא היה מביא אותו לבלטריקס לסטריינג' ".
"כן בטח דודה בלה עם ילדים, זו דרך בטוחה לגרום לו לטראומה נוספת וזה עוד כשהיא עדינה כמו היפוגריף עם כלבת " , לסתו של רון התאדקה הוא סתם את פיו והביט מבט לא מרוצה לעבר דראקו, "אני עדיין לא בוטח בו" הוא מלמל מתחת לפיו.
"טוב אף אחד לא ביקש ממך וויזל-"
"איך אנחנו קשורים?" טדי קטע את דראקו והבעה סקרנית על פניו "סבתא אף פעם לא דיברה על המשפחה שלה"
"הייתה לה סיבה טובה" רון מלמל בזמן שהתמקד באוכל שלו ולא יכל להתאפק אבל מבט נוזף מאחיו הגדול גרם לו להפסיק, 'תפסיק לא בגלל מאלפוי אלא בגלל הילד' ,פרד ניסה לומר.
דראקו כחכח בגרונו "אמא שלי היא אחות של סבתא שלך."
"איך אמא שלך נראת?" טדי שאל מבלי להבחין מרתיעתו של דראקו ומבטה הדואג של הרמיוני "היא דומה לסבתא שלי?"
"אני לא בטוח" דראקו ניסה להיזכר בתמונה ישנה שראה, אימא שלו שתי אחיותיה בימיהן בהוגוורסט שלושתן יפות ומרשימות בדרכן שלהן ודומות, מאוד דומות ההבדל היחיד היה צבע השיער הבהיר של אימו בניגוד לצבע שיער הכהה של שתי אחיותיה.
"אני מניח שכן, אבל לאמא שלי היה שיער בלונדיני"
"באמת?" טדי נראה כאילו זה היום השמח ביותר בחייו "גם אני בלונדיני!"
פרץ צחוק קטן פרץ מבין כל היושבים ונראה כי האווירה הפכה לקלילה יותר, "אני לא חושב שאתה יודע מה זה בלונדיני טדי" פרד פרע את שערו החום של טדי בחיבה שרק עצבנה את הקטן מבין השניים.
"זה כמו צבע השיער שלו" רון החווה לעבר דראקו אבל  "רק יותר נורמאלי"
"מי שמדבר" דראקו גלגל את עיניו "ממתי ג'ינג'י זה נורמאלי?"
"אני יודע מה זה!" טדי התפרץ בבירור כועס, "סבתא מעדיפה שהוא כהה כדי שלא יבחינו בנו."
ואז צבע שערו הכהה בהרף עין השתנה לגוון כמעט זהה לשל דראקו.
"אתה מטמורפוגוס " רון הסתכל בפליאה "בדיוק כמו טונקס" הרמיוני השלימה אותו. דראקו שמע על היכולת הנדירה הזאת עוד מימיו בבית הספר אבל אף פעם לא ראה את זה, הוא לא יכל שלא לחוש פליאה ומין סוג משונה של גאווה כנראה שיש בינו ובין הכלבלב עוד מכנה משותף חוץ מהדם שזורם בעורקים.
"לא מפתיע כול כך" פרד אמר בזמן שסיים לאכול את הביס האחרון "זה ידוע שזו תכונה שעוברת בתורשה באותה מידה כמו צבע העיינים של לופין"
הוא החווה בידו לעבר העינים החומות של טדי.
"בכל מקרה אני מניח שיש לך ספרייה במקום הענק הזה מאלפוי?"
דראקו הנהן באופן חושד, הוא יכל לסבול את הרעיון שוויזלים נמצאים בביתו, המחשבה שהם מחטטים בו קצת יותר קשה לעיכול.
"רון אתה יכול לקנות את הדברים שדיברנו עליהם מוקדם יותר אצל פרגוס, תחדש אספקה?"
רון שנראה מאוכזב למדי לעזוב את האוכל שלו התרומם מהשולחן, "מיוני רוצה לבוא גם?"
הרמיוני כמסכימה התרוממה גם כן, "היה נחמד להכיר אותך טדי" פרד פרע את שערו הבלונדיני של טדי שוב הוא נראה כמעט נהנה מהפרצוף המעוצבן של הילד הקטן כל פעם שעשה זאת אבל הבעתו של טדי התחלפה במהירות, "אתם תחזרו?" הוא שאל בטון כמעט רועד ששבר את הלב של השלושה שהביטו עליו.
"כמובן" רון לבש את החיוך הכי גדול שלו,   וכשאחזור אני אלמד אותך קצת שח קוסמים "ואני יראה לך כמה תעלולים נחמדים שאני חושב שתאהב" פרד אמר, והרמיוני התכופפה אליו והסתכלה עליו בגובה עיניים.
"ואם תרצה אוכל  לספר לך כמה סיפורים על ההורים שלך" הרמיוני לחשה לו כממתיקת סוד, היא כבר הבחינה שלמרות שהייתה לטדי הבעה חמוצה ורוגזת כלפי העולם הוא רצה לדעת הכל ובעיקר על משפחתו.
ואיך שלא, היא זכרה איך הארי היה מספר לה ולרון את מה שסיריוס ורמוס סיפרו לו בהתלהבות ובחיוך מטופש, טדי צריך את זה באותה מידה.
פניו של טדי האדימו מעט כשהיא התרחקה ויצאה מהחדר עם פרד ורון שולחת מבט קצר לעבר דראקו שהיה צריך להחזיק את עצמו בכדי לא להביט בה זה היה עניין של עיקשות מיותרת הוא ניסה להוכיח לעצמו ישיש לו את היכולת להתנתק ממנה.

דראקו הביט מסביבם אל השולחן שהרגיש ריק מידי לפתע הוא ביטל את התחושה הלא נעימה מבלי לחשוב והפנה את מבטו לילד הקטן שבדיוק סיים לחסל את החתיכה האחרונה של הקינוח שהוא עצמו אהב כשהיה קטן.
"אז זה אני ואתה כלבלב" הוא אמר והתמקד בצבע שערו שנשאר בלונדיני כתזכורת מתמידה לכך שיש דם משוטף של משפחת בלאק הזורם בשניהם.
"קום אני אראה לך את החדר שלך, שסנייפ כבר שיגר את הדברים שלך לשם?"
"הוא עשה את זה כשהוא בא לקחת אותי" טדי אישר והשניים כבר היו בחצי הדרך.

הפרק הקודם		הפרק הבא