מכשפה חדשה-ישנה

היייי!

וואו, לא עדכנתי ארבעה חודשים, אני בשוק מעצמי. היו לי המון בעיות עם המחשב אבל כמובן שזה לא תירוץ, אם אתם עדיין קוראים,

אני מצטערת שנתתי לכם לחכות ככ הרבה זמן ואני אגמור את הפיק הזה! לפיצוי, פרק די ארוך.

אז, הנה הגיע הפרק הבא, ת-ה-נ-ו!!!

עברו שבועיים.

שבועיים מאז אמברידג' גילתה את צבא דמבלדור.

שבועיים מאז שדמבלדור לקח על עצמו את האשמה וברח מהוגוורטס.

שבועיים שבהם אמברידג' (הקרפדה) התמנתה למנהלת.

שבועיים מאז שהארי נפרד מצ'ו.

גאיה ישבה עם חבריה בחדר המועדון. הארי ורון קראו בספרים (כשרון מתמרמר כל רגע ורגע) והרמיוני וגאיה שוקדות במרץ על סיכומים. עוד יומיים הבגרויות. עוד יומיים.

היא הביטה בטבלה שלה. מבחני הבגרות התפרשו על שבועיים, בכל יום בגרות, והיא התכוננה אליהן היטב (זה נכון אגב, בחינות הבגרות בהוגוורטס באמת מתפרשות על שבועיים, אחת לכל יום. את המקצועות לכל יום

אפשר לבדוק בויקיפוטר)

היא נאנחה והשפילה את ראשה שוב לגליון הקלף, ממשיכה לכתוב במרץ. היא שמעה את הכיסא שלידה זז ומישהו מתיישב עליו. היא הרימה את ראשה וראתה את שיימוס.

"היי שיימוס" היא אמרה לו בחביבות. "היי גאיה" הוא ענה לה בחיוך. "בגלל שאת גאון כזאת בשיקויים-" הוא אמר והיא הסמיקה מעט מהמחמאה. "תהיתי אם תוכלי להסביר לי משהו על שיקוי הפולימיצי שלמדנו עליו?" הוא שאל 

והראה לה גיליון קלף. "אין בעיה" היא אמרה, וראתה מזווית עינה את הארי ורון מביטים את מבטיהם מהספרים, מביטים בהם ומזדקפים בעניין. שיימוס שאל כמה שאלות והיא ענתה לו.

לבסוף הוא שרבט מעט על הקלף והנהן. "תודה רבה, עזרת לי מאוד" הוא אמר בחיוך. "אין בעיה" היא ענתה לו בחיוך. הוא קם, נשק ללחיה והלך משם. עיניה היו מעט פעורות והיא הביטה אחריו בתמיהה.

למה שינשק אותה בלחי? מתי היא דיברה איתו בכלל חוץ מ"היי" "ביי" ו"יש לך אולי עט נוצה?". היא נאנחה לעצמה וחזרה לקלף שלה, לא מודעת להארי ורון שהחליפו מבטים.

הגיע יום הבגרויות הראשון וגאיה הרגישה כאילו זה היום המלחיץ בחייה. הבחינה הראשונה שלה הייתה בשיקויים. היא הצטיידה כמובן בשני עטי נוצה וקסת דיו ליתר ביטחון.

היא נכנסה למרתפים והכיתה הייתה מלאה. הרמיוני ישבה לצדה בשורה הראשונה ושתיהן היו לחוצות מאוד. הארי ורון ישבו כמה שורות מאחוריהן.

הבוחנת, מכשפה די קשישה עם גלימה אדומה וערימת קלפים הגיעה, והרחיפה לעברם את הבחינה התיאורטית,

הראשונה.

גאיה החלה לענות וחייכה לעצמה. זה היה פשוט והיא ענתה על זה במהירות, אבל תשובותיה היו ארוכות ומנוסחות היטב בכתב ברור. השעתיים שהוקצו לבחינה נגמרו והבוחנת הניפה את שרביטה וכל הקלפים נאספו אליה.

גאיה יצאה מהכיתה בביטחון עם חבריה. עכשיו הייתה הבחינה המעשית, ובכמה הדקות של המעבר בין הכיתות הם השוו תשובות. "אני חושב שצדקתי רק בפולימיצי. וגם זה רק בגלל השנה השנייה" נאנח רון.

"מה רשמתם על דם הדרקון?" שאל הארי והם החלו למנות את 12 השימושים וראו שכולם צדקו בהכל, ובקריאת ניצחון הם נכנסו למרתף האבן, כל אחד מהם מתייצב מול קדירה. הארי ורון מיד נאנחו בייאוש.

כאילו בהקשר לדם הדרקון עליו דיברו, כל אחד מהנבחנים קיבל מבחנה עם דם דרקון, ונדרש לרקוח אחד מהשיקויים בשימוש דם הדרקון. 

גאיה מיהרה לזמן את המצרכים שהזדקקה מהם לשיקוי המרפא החזק במיוחד שלה, והחלה לרקוח. היא זרקה מצרכים לקדירה וערבבה, עיניה נעוצות בה והיא שוקדת עליה. היא ראתה שהרמיוני לצידה בחרה

בשיקוי המסווה. היא שמה לב לפי המצרכים שגם הארי בחר בשיקוי המסווה ואילו רון בחר בשיקוי המחזק-השיקוי שנותנים בדרך כלל שבן אדם משתקם מתרדמת או מחלה קשה.

היא הביטה חזרה בקדירה שלה. הצבע של השיקוי היה בורדו עמוק. כעת, היא טפטפה בדיוק שבע עשרה טיפות של דם דרקון וערבבה שלושה סיבובים בכיוון השעון בקצב של סיבוב לשבע שניות.

היא הניחה את כף העץ בצד והביטה בקדירה שלה בשביעות רצון. צבע כתמתם זרחני וזוהר. בדיוק הגוון הנכון.

היא הציצה בקדירות של חברותיה. השיקוי של הרמיוני היה בצבע האדום בהיר והבוהק כנדרש. השיקוי של הארי היה בצבע אדום בהיר אבל לא בהק. היא שיערה שהוא שכח כמה ערבובים,

אבל לדעתה הוא בהחלט יקבל ציון עובר לפחות.

השיקוי של רון, היה בצבע חום כהה כשהיה אמור להיות שחור. גאיה נאנחה לעצמה וקיוותה שיקבל גם הוא ציון עובר, זו התוצאה הגבוהה ביותר בשיקויים שהראה עד עכשיו.

היא חייכה לחבריה והם יצאו מכיתת הבחינה.

למחרת הייתה הבגרות בלחשים. טוב, אין צורך לפרט עליה, כולם צלחו אותה, גם בעיוני וגם במעשי (רון והארי דווקא אהבו את השיעור הזה), והם יצאו מהבחינה מרוצים ומחוייכים.

יום לאחר מכן התרחשה הבגרות בשינויי צורה. גאיה הרגישה ממש טוב עם הבחינה. היא פירטה בדקדקנות ועל גבי קלף שלם על קסם ההחלפה, וצלחה באופן נהדר את קסם ההעלמה מול הבוחנת.

יום נוסף של בגרות שהייתה הפעם באסטרונומיה. מכיוון שהבגרות הייתה בלילה, הם התכוננו אליה עד הצהריים ולאחר מכן ישנו כדי לא להיות עייפים.

הם עלו למגדל האסטרונומיה, וגאיה שרבטה על גבי שני קלפים שלם את כל ירחיו של צדק ועל כל אחד מהם פירטה במשפט או שניים. הגיע החלק המעשי והיא אחזה במפה שהייתה צריכה למלא והביטה בטלסקופ,

אבל אז נשמעו קולות מלמטה. כמו התלמידים האחרים היא הסיטה לשם את עיניה. פרופסור מקגונגל נלחמה מול הבקתה של האגריד עם עוד כמה קוסמים, ואז-

חמש קרני שיתוק פגעו במרכז חזה של הפרופסור. נשמעו קריאות זעזוע כשזו קרסה. גאיה חיזקה את אחיזתה בעט הנוצה עד שידה הלבינה והיא הרגישה את פניה מאדימות.

איך הם מעיזים?!

היא שמעה זעקה חלושה והארי לידה אחז בצלקת שלו. היא מיד הסיטה אליו את מבטה והביטה בו בדאגה. הוא שם לב למבטה וחייך חלושות, מהנהן, מסמן שהכל בסדר. היא נאנחה,

וחזרה למפה בהוראתה של הבוחנת לכולם.

היא כתבה את שמות כוכבי הלכת והכוכבים שנדרשה. היא הסתכלה בסוף על המפה בשביעות רצון והגישה אותה לבוחנת.

יום לאחר מכן היא והרמיוני ניגשו ביחד לחקר לחשים עתיקים. הבחינה הייתה די ארוכה וכללה בעיקר תרגום לחשים עתיקים, והשאלה האחרונה שכללה לבחור לחש ולהסביר עליו באריכות.

היא הרגישה טוב מאוד עם עצמה אחרי הבחינה ויצאה ממנה מרוצה עם הרמי, דנות על התרגום. רון והארי שאלו אותן איך היה. חצי שעה לאחר מכן הם אמרו שהם צריכים שיקוי לכאב ראש ממדאם פומפרי.

זה זיכה אותם בחבטה ידידותית וחיוך משועשע מהשתיים.

על בחינת הבגרות בתורת הצמחים אין ממש מה לפרט. היה עליהם להראות איך הם מטפלים בצמח גרניום לועתני.

למחרת, הייתה הבחינה בהתגוננות מפני כוחות האופל. בכיתה היו כמה בוחנים. הארי ורון נכנסו קודם, ויצאו מהכיתה מחוייכים. "הבוחנים נותנים נקודות בונוס לפטרונוס" לחש להן הארי.

הן הנהנו לו בתודה ונכנסו.

גאיה התייצבה מול בוחנת בעלת שיער חום מתולתל ועיניים תכולות טובות. הן בירכו זו את זו בצהריים טובים והבוחנת החלה להגיד לגאיה את הלחשים שעליה היה לבצע.

גאיה החלה לשלוח קללות נגד למטרה זזה. היא ביצעה גם לחשי הגנה וזזה באינסטינקטים מרשימים, ולבסוף ניפצה את המטרה בלחש רידיקולוס. הבוחנת הנהנה אליה ורשמה משהו בגיליון הקלף שלה.

"גברתי" פנתה גאיה לבוחנת שהרימה אליה מבט. "שמעתי שעשיית פטרונוס מקנה נקודות בונוס" אמרה גאיה. הבוחנת הנהנה. "זה בדיוק מה שבאתי להגיד לך. את יודעת להפיק פטרונוס?" שאלה הבוחנת וגאיה הנהנה.

הבוחנת החוותה בידה כך שתעשה. גאיה שוב נזכרה ביום בו לקחו אותה חבריה להוגוורטס והרימה את שרביטה.

"אקספקטו פטרונום!"

האיילה הכסופה והמוכרת יצאה משרביטה ודילגה מסביבה. גאיה הניחה את ידה על אפה בחיבה וזו התפוגגה לאיטה. "מרשים מאוד" אמרה הבוחנת בחיוך ושרבטה עוד משהו בגיליונה.

"משוחררת" אמרה לה וגאיה יצאה. כל מי שהיה בצבא דמבלדור ידע להפיק פטרונוס וקיבל נקודות בונוס.

מיד לאחר מכן הם נכנסו לבחינה העיונית שלא הייתה כזו קשה, ולאחר מכן השוו את חמשת המאפיינים לאדם זאב. 'אירוני בהתחשב בעובדה שגרנו עם אחד כזה בחופש' הרהרה גאיה במוחה.

כמה ימים לאחר מכן היה להם שוב שיעור עם אמברידג'.

החבורה נכנסו אליו באנחה. אבל הם לא הספיקו ללמוד הרבה לפני שזיקוקים החלו להיות בכיתה. אמברידג' השתגעה והתלמידים החלו לצחוק במיוחד כשדרקון מזיקוקים תקף אותה.

הרביעייה קמה ויצאה עם כולם החוצה בריצה. פרד וג'ורג', כמובן. הם ריחפו על מטאטאים. "חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי, עכשיו בסמטת דיאגון!" קרא פרד.

"הנחה במוצרים למי שיבטיח שישתמש בהם כדי לסלק מפה את הקרפדה!" קרא גם ג'ורג' והם עפו משם עם זיקוקים לקול צחוקם של קולם.

גאיה הביטה בהארי. הוא קרס על ברכיו ואחז בצלקתו. גאיה הביטה בו בבהלה ומיהרה להזעיק את רון והרמיוני. הם עזרו לו לקום ומיהרו לטירה.

"סיריוס!" הוא אמר בבהלה, נסער. "וולדמורט כלא אותו במחלקת המיסתורין והוא מענה אותו. חייבים ללכת לשם!" הוא קבע. "רגע, הארי, אתה בטוח?" שאלה הרמיוני.

"בטוח שזה לא חיזיון שווא?" שאלה אותו גאיה. "ראיתן מה קרה פעם קודמת שהיה לי חיזיון!" הוא זעק והן הנהנו עם רון. "טוב, הדרך הכי טובה זה הפלו" אמר רון.

"אמברידג' הטילה מעקב על הכל!" אמרה גאיה. "אבל לא על זה שלה!" אמר הארי. הרמיוני רצה לקרוא לג'יני, לונה ונוויל, הם באו איתה מיד.

"למה?" לחשו לה רון והארי. "שמישהו ישמור עלינו מבחוץ" לחשה להם גאיה ואלה הנהנו ונאנחו.

נוויל וג'יני ניצבו בחוץ כשהארבעה נכנסו פנימה והארי זרק פלו וקרא לקריצ'ר, שהודיע מיד שסיריוס לא בבית. "ידעתי!" קרא הארי בלחישה רועמת. "ידעתי שתהיו חטטנים מספיק" הם שמעו קול מחליא מאחוריהם,

וראו את אמברידג' עם כמה מחברי פלוגת הפיקוח. הם הושיבו את הארי בכיסא, ואת גאיה החזיקה תלמידת סלית'רין די חזקה.

סנייפ נכנס. "קראת לי פרופסור?" שאל סנייפ, סוקר את הנוכחים. "כן, הבאת את הוריטסרום?" היא שאלה. "לצערי, נגמר לי המלאי כשתשאלת את העלמה צ'אנג. אבל, אם היית רוצה להרעיל את מר פוטר,

עם כל כמה שאני מבין אותך, בזה לא אוכל לעזור לך" הוא אמר לה והסתובב ללכת. "חטפו את רך כף! מחביאים אותו שם!" קרא הארי. סנייפ הסתובב וגאיה הבחינה בניצוץ הבנה בעיניו.

"מה זה רך כף? מי חטף מה?" שאלה אמברידג' בטירוף. "אני לא יודע" אמר סנייפ בשלווה ויצא.

"טוב, אין ברירה מר פוטר. אם אינך מוכן להגיד לי, רק קללת קרושיאטוס תשחרר את לשונך" אמרה אמברידג' והגתה במעט רעד את שם הקללה. "זה מנוגד לחוק!" קראה הרמיוני.

"מה שקורנליוס לא יידע, לא יזיק לו" אמרה אמברידג' והפנתה להארי המעט מפוחד את שרביטה. גאיה והרמיוני הביטו זו בזו. "תגיד לה, הארי!" צווחה הרמיוני. "או שאנחנו נגיד לה!" המשיכה גאיה.

חבריהן הביטו בהן כאילו נטרפה עליהן דעתן. "מה? מה תגידו לי?" שאלה אמברידג' בשפתיים קפוצות ושיגעון.

"את הנשק הסודי של דמבלדור" אמרה הרמיוני. "רק אנחנו יודעים איפה הוא" הוסיפה גאיה.

כעבור חצי שעה גאיה מצאה את עצמה ביער עם הארי והרמיוני, מנסים להוביל את אמברידג' למטרה מומצאת. "מה אתן עושות?" לחש להן הארי. הרמיוני משכה בכתפיה.

"מאלתרות" לחשה לו גאיה חזרה.

ואז זה קרה נורא מהר. הקנטאורים הגיעו וגם גרעפ. אמברידג' העליבה אותם. הם לקחו אותה ורצו לקחת גם אותם אבל גרעפ הציל אותם. הם רצו במהירות חזרה לטירה,

רואים את רון, נוויל, לונה וג'יני רצים אליהם מהכיוון השני. "איך יצאתם?" שאל הארי. "סלית'רינים טיפשים וכמה סוכריות ממתקיא" אמר רון. "קדימה, חייב ללכת!" אמר הארי. "אנחנו איתך!" אמר לו נוויל.

"זה מסוכן מאוד" אמר הארי בבהלה. "צבא דמבלדור נועד לדברים מעשיים. או שאלו היו סתם דיבורים בשבילך?" שאל נוויל בתוכחה. הארי נאנח בייאוש והם רצו חזרה למשרד של אמברידג',

זרקו את הפלו בקריאת: "מחלקת המסתורין!" ונכנסו.

הם נכנסו מבעד לאחת הדלתות שהארי הראה להם, והגיעו לחדר מלא מדפים של כדורי בדולח. הם סקרו אותו, וגאיה הביטה באחד מהם בהתפעלות. הערפל התערבל בתוכו לאט לאט.

"הארי" אמר נוויל בקול מהוסס. "יש פה אחד עם השם שלך". הארי ניגש אליו, כמו כולם. כדור בדולח עם הכיתוב 'הארי פוטר' ו'הלורד האפל'. הארי הרים את הכדור ובחן אותו. ואז הם שמעו קול.

הם הסתובבו בשרביטים שלופים וראו אוכל מוות. גאיה התנשמה במעט בהלה.

אוכל המוות הוריד את מסכתו וחשף את פניו. לוציוס מאלפוי. "פוטר" אמר בקרירות. "הענק לי את הנבואה". גאיה הביטה בו במעט הלם. הוא ברצינות חושב שהארי ייתן לו את הנבואה מרצונו החופשי?

הם החליפו כמה משפטים ובלטריקס הופיעה. גאיה שלחה בה מבט רושף ובלטריקס קלטה אותה וצחקקה בטירוף. "אני חיכיתי לדעת על זה 15 שנה" אמר הארי לאחר הצעתו של לוציוס והביט בנבואה.

"אני יודע" אמר לוציוס וקידם עוד קצת את ידו המושטת. הארי הרים אליו את מבטו בהתגרות. עוד אוכלי מוות החלו להיאסף סביבם. "אני חושב שאוכל לחכות עוד קצת" הוא אמר ולוציוס הופתע.

"עכשיו!" קרא הארי. "שתק!" הם צעקו, וכשש קרני שיתוק נשלחו לעבר אוכלי המוות. מלבד שתיים, הם החטיאו. החל המרדף. גאיה רצה בטירוף כשמולה ניצב אוכל מוות בהפתעה.

"אימפדימנטה!" היא קראה באינסטינקט. הוא הועף משם והיא המשיכה לרוץ. היא שלחה קללות בצורה עיוורת ממצב של חוסר ברירה,

ואז הרגישה שהיא מתנגשת בגוף. היא ראתה את הארי עומד אליה גב אל גב, וכל השאר החלו להתאסף אליהם. אוכלי המוות החלו לבוא אליהם בקבוצה מגובשת. "רידיקולוס!" קראה ג'יני.

כל מדפי הנבואה קרסו. "רוצו!" צרחה גאיה. הם החלו לרוץ לעבר הדלת במהירות שגאיה אף פעם לא חשבה שיש לה.

רון פתח בתנופה את הדלת אליה רצו והם קפצו ממנה כולם. רון קפץ אחרון וסגר אחריו עד כמה שיכל. גאיה הרגישה שהם נופלים לכמה שניות, ואז הם נעצרו, מרחפים סנטימטר מהאדמה.

כעבור כמה שניות הם נפלו. לפחות זה לא כאב. "מחלקת המיסתורין" אמרה הרמיוני בהערכה. "כשמה כן היא" גיחך נוויל.

הם הלכו לאמצע החדר, רואים פרגוד. "אתם שומעים את הקולות?" שאל הארי והתקרב. "הארי, אין שום קולות" אמרה הרמיוני בקימוט מצח. "גם אני שומעת אותם" אמרה לונה בקול סהרורי.

"פוטר. הענק לי את הנבואה" נשמע קול מאחוריהן. לוציוס ובלטריקס הופיעו עם אוכלי המוות שלהם. גאיה נשפה בכעס.

"לא" ענה הארי, אוחז את הנבואה בידו בחוזקה. אוכלי המוות נהיו שחורים ומטוטשים כמו הצללים. הם עטפו אותם. רגע אחד גאיה לא ראתה כלום ושלחה קללות לאוויר בצורה אילמת.

ברגע אחר אחד מאוכלי המוות אחז בה בחוזקה והצמיד את שרביטו לגרונה. היא ראתה שהיא לא היחידה. כולם היו במצב דומה. חוץ מהארי, שעמד והביט בהם.

"הזדמנות אחרונה פוטר. הנבואה, או החברים שלך גוססים" אמר לוציוס. הארי הביט בהם. "אל תיתן לו, הארי!" צעק נוויל אבל בלטריקס רק הצמידה את שרביטה לגרונו חזק יותר והסתה אותו.

הארי הביט בהם בייאוש ומסר ללוציוס את הנבואה. בדיוק כשאורות הופיעו במהרה והחלו לזוז, ולפניהם נצבו כעת עשרה מחברי המסדר הטובים ביותר. לוציוס נרתע בבהלה.

"תתרחק מבן הסנדקות שלי!" אמר סיריוס בכעס ונתן ללוציוס אגרוף. מאלופוי נפל והנבואה נפלה ונשברה לו,

והוא הביט בה בבהלה. אוכלי המוות שחררו אותם במיידיות, פונים לקרב. גאיה שלחה לזה שהחזיק בה קללה. הוא התקפל והיא רצה להארי, שסיריוס עמד לידו.

"אתה בסדר?" היא שאלה אותו וזה הנהן. אוכלי המוות התאספו והחלו להילחם בהם. גאיה נחתכה מאחת הקללות ומעט דם נטף מרגלה. מצבה היה דומה לשל השאר,

הבגדים מעט קרועים, מאובקים ומבולגנים, נלחמים.

נשמע פיצוץ, והם קפצו למאחורי אחד הקירות. "אתם חייבים להוציא מפה את שאר הילדים" אמר להם סיריוס במבט רציני. "לא!" מחתה גאיה בתדהמה.

"אנחנו נשארים איתך, איתכם!" אמר הארי בתוכחה. סיריוס אחז בידו של כל אחד מהם והביט לעיניהם בתורות. "נלחמתם נהדר הלילה" הוא אמר ברכות. "עכשיו תנו למבוגרים לעשות את שאר העבודה-

ותחזרו להוגוורטס" הוא אמר במעט יותר קשיחות. נשמע עוד קול פיצוץ והארי קפץ עם סיריוס והם החלו לשלח קללות בכמה אוכלי מוות, ביניהם לוציוס מאלפוי.

"טוב מאוד, ג'יימס!" קרא סיריוס. ג'יימס. הבחינה גאיה. הוא קרא להארי ג'יימס. גאיה כעת קפצה גם היא מעל הקיר ושילחה קללות. ואז.. ואז-

"אבדה קדברה!" צרחה בלטריקס. הבעתו הזחוחה של סיריוס שהתגרה בה מספר שניות קודם לכן נהפכה להבעת בעתה. הוא דמם, והפרגוד אסף את גופו. הארי הביט המום לכמה רגעים, ואז החל לצרוח,

מנסה לרוץ לפרגוד. רמוס תפס אותו. גאיה כיסתה את פיה בידיה ודמעות חמות זלגו מעיניה. סיריוס מת. והארי שבור. היא הפכה ללביאה ושחררה שאגה לאוכלי המוות. הם הביטו בה מופתעים, והחלו לאט להתפוגג.

גם נוויל, לונה וג'יני היו מעט מבוהלים ומופתעים מהשינוי.

הארי הביט בבלטריקס במבט רצחני והשתחרר מסיריוס, רודף אחריה לבחוץ. "הרגתי את סיריוס בלק!" היא שמעה אותה צווחת וצוחקת בשיגעון.

"כולם בסדר?!" שאלה גאיה, דמעות עדיין זולגות על פניה. "כ-כן, אבל אני חושבת ששברתי את הרגל" אמרה ג'יני בבעתה ממה שקרא. גאיה נשמה עמוק והתרכזה. "אפיסקי" היא אמרה. נשמע קראק מחליא ורגלה של ג'יני תוקנה.

היא הנהנה, וחוץ מהם כולם נראו די טוב. עד כמה שאפשר. הם היו מבועתים והיו כמה דמעות על הלחיים שלהם. הם יצאו החוצה עם כל חברי המסדר בריצה.

מספיק החוצה לראות את לורד וולדמורט מתגרה בדמבלדור והארי. לראות אותו הופך לגרגירי אבק, ואת הארי נשכב על הרצפה, מפרכס בייסורים. דמבלדור כרע לידו אוטומטית.

"הארי?" שאל דמבלדור בעיניים פעורות ובוחנות. הארי הרים אליו מבט בעיניים ירוקות ו... מרושעות.

"הפסדת, איש זקן" אמר הארי בקול עמוק שלא שלו והחל להתעוות. דמבלדור נראה מבועת. הארי סובל. גאיה לא חשבה על אף אחד ורצה אליהם. היא צנחה לצדו של הארי ואחזה לידו.

"הארי.. הארי, תביט בי!" היא אמרה בו, ובקושי רב הוא הרים אליה מבט שבור. "תסתכל עליי. הוא לא ישתלט עלייך הארי, אתה זוכר. אתה זוכר אותנו, נכון? כמה שצחקנו, שחייכנו... אתה זוכר שעזרת לי

להבריח את מריל ממני? אתה זוכר איך צחקנו מהאירוניה על אמברידג'? אתה זוכר אותנו, הארי, אל תיתן לו לשלוט עלייך" היא התחננה בפניו בדמעות.

הוא השפיל את מבטו ופרכס שוב. "אני מרחם עליך" היא שמעה את קולו של הארי לוחש. "אתה חלש. לעולם לא תדע מה היאא ידידות או אהבה". הוא שוב פרכס. גאיה הביטה בו בעיניים פעורות.

היא ראתה תנודה קלה ברצפה, והלורד וולדמורט ניצב הפעם למולם. הארי הצליח לגרש אותו מהגוף שלו. היא לחצה את ידו. היא משכה אותו לישיבה.

"מה זה פוטר, בוצדמית חדשה?" לגלג וולדמורט. אבל אז, בדיוק אז, הופיעו ההילאים עם שר הקסמים פאדג'. בדיוק בזמן כדי לראות את וולדמורט. וולדמורט הביט בהם ונעלם בהינף שרביט.

"הוא חזר" אמר פאדג' בבהלה. גאיה רק הביטה בהארי התשוש והאבל, והוא החזיר לה מבט בעיני איזמרגד שבורות. היא חיבקה אותו. היא הרגישה בו נאחז בה, וכמה דמעות זולגות על כתפה.

הם חזרו להוגוורטס, וכמובן, היו משוחררים מכל השיעורים כל אותו יום המחרת. ביום שלאחר מכן, יומיים אחרי הקרב, גאיה הייתה קבורה בייאוש ודאגה לה ולחבריה.

היא הביטה בהם, ובה. גלימתה הייתה סתם זרוקה עליה. שיערה היה מסורק אך לא בקפידה, ועיגולים שחורים, עיניים אדומות ושבילי דמעות יבשים עיטרו את פניה. במצב דומה מאוד היו גם חבריה.

אף אחד לא שאל שום דבר כשהם נכנסו לאולם הגדול, רק הביטו בהם בשתיקה, אוחזים בנביא היומי. גם הפרופסורים הביטו בהם, במיוחד פרופסור דמבלדור, שכמובן, שב למקומו כמנהל הוגוורטס.

המון ילדים הגיעו ומלמלו סליחה שקטה להארי על כך שלא האמינו לו על שובו של וולדמורט, שברור שהוא חזר, ברור שהם היו צריכים להאמין לו.

הארי ניתק את עצמו מכולם, מתאבל על מותו של סנדקו, נותן רק לשלושת חבריו הטובים והקרובים ביותר להתקרב ולהיות איתו.

ביום האחרון, כינסה פרופסור מקגונגל את כל בני השנה החמישית של גריפינדור בחדר המועדון. היא אמרה כמה מילים על הבגרויות, מאחלת להם שנה מוצלחת לשנה הבאה, מסבירה להם

קצת שבתחילתה יבחרו את הנושאים לרמת הכשיפומטרי, וחתמה ב: "חופש נעים". בהינף שרביט הונפו אל כל אחד מגילת קלף. גאיה הביטה במגילה שעליה התנוסס שמה:

"גאיה טארה- ציוני הבגרות".

היא החליטה שתפתח אותם ברכבת.

אף אחד לא ציפה ממנה ומהרמיוני, שהיו מדריכות, לעזור לשנה הראשונה בחזרה לרכבות. מדריכי הפלפאף התנדבו לעשות זאת במקומן.

הם עלו לרכבת הקיטור, ולמען הביטחון שלהם, הם נוסעים כולם ישר למחילה, גאיה כבר הודיעה להוריה מראש.

הם תפסו להם קרון והתיישבו, וגאיה פתחה את גיליון הציונים שלה. היא דילגה על שורות ההקדמה והגיעה ישירות לציונים.

"שינויי צורה- קס"מ

שיקויים- קס"מ

תורת הצמחים- קס"מ

אסטרונומיה- הל"מ

לחשים- קס"מ

לחשים עתיקים- הל"מ

התגוננות מפני כוחות האופל- קס"מ "

גאיה הייתה די מופתעת, אבל גם מאוד מרוצה. ללא ספק, ההשקעה השתלמה. היא קיוותה שההשקעה הזאת תהיה לה לעזר בעתיד.

הנסיעה עברה בשתיקה, ולאחר כמה שעות הרכבת עצרה בתחנה. הם יצאו מהתא וירדו מהרכבת, מאתרים את בני משפחת וויזלי המנופפים להם במהרה.

גאיה הרשתה לעצמה לשחרר חיוך קטן. עומדת להיות מלחמה, יהיה לה קשה, אבל לפחות זה יהיה עם האנשים שהיא הכי אוהבת ומעריכה בעולם, חבריה הקרובים ביותר.

והיא לא תיתן לאף אחד מהם למות.

כי הם ינצחו במלחמה.

גאיה ידעה שהם ינצחו, הם חייבים לנצח.

הפרק הקודם		הפרק הבא