כול מה שאני צריך זה אותך.

לא היה לי זמן בחודשיים האחרונים לפרסם. אתמול היה לי יום הולדת והחלטתי שכדי שאפרסם פרק.

כמו תמיד אשמח לתגובות.

"מחר" הוא אמר בקול נטרלי לגמרי,

"אני יודע. אתה יודע אתה יכול להראות קצת יותר אופטימי, זו החתונה שלך גם." אמרתי רגע לפני שעל התמונה הופיע "לעוד 10 דקות שלם דרכמה 1. סטאם... עלינו. תודה על ההזמנה לחתונה אגב..." ואז התפוגגה ההודעה לגב של ניקו.

"אין בעד מה..." מלמלתי

"מה? " אמר ניקו,

כבר שבוע אנחנו בנפרד, ניקו התעקש על ההפרדה לפני החתונה, משהוא שאני התנגדתי לו קצת. לבסוף כמו תמיד נתנו לאנבת' להביע דעה, והיא חשבה שאולי נוכל להספיק יותר בנפרד.

אני יודע שהיא הייתה מעדיפה לעשות את כל הסידורים אבל במצבה... בו נגיד שפרסי בקושי נותן לה ללכת לשירותים לבד. וממש לא ייתן לה ללכת לקנות מפות שולחן ולשכור כיסאות... חודש שמיני אם תאומים באמת הקשה עליה. אז אני וניקו הינו צריכים לעשות את כול הקניות. היא עדין  המארגנת, אבל בלי ה"לקום מהמיטה".

"סטאם... אספת את העוגה כבר?" אמרתי בזמן שקשרתי את הסרט האחרון לכיסה האחרון.

"שיט.. לא!  אוקי... אני צריך ללכת."

"אוהב אותך" אמרתי בזמן ששמעתי את ההתנשפויות של ניקו בזמן שחיפש את הארנק שלו.

"אוהב גם או...." אמר וכנראה ניתק.

קמתי והתמתחתי. טוב, החופה מוכנת. פרנק והייזל עבדו על הקבלת פנים. בסוף התפשרנו על סגול וזהב כי שחור נראה קצת מאיים. בהתחלה פחדנו שהרומאים יעשו צחוק על זה שזה "הצבעים שלהם" אבל לבסוף ריינה אמרה "אלו צבעים יפים בשבילכם".

"וויל?" שמעתי את הקול של הייזל מאחורי.

"סיימתם כבר?" הסתובבתי למצוא את הייזל נראית מודאגת ולחוצה.

"כן! סיימנו לפני שעה את הקבלת פנים אז עברנו לרחבה, סיימנו את זה ואז עברנו לשולחנות." אמרה במהירות בקול קטן ומפוחד. איך הם הספיקו את כל זה? אני בקושי סיימתי את החופה..

" וויל, יש כאן משהוא לפגוש אותך, או יותר נכון נשלח לפה כדי להביא אותך אל מי שרוצה לפגוש אותך... "

"מה?"

" אבא שלי רוצה להיפגש אתך, הוא שלח "חבר" כדי להביא אותך.." ברגע זה ראיתי כלב עצום בעל שלוש ראשים רץ לכיווני. ואז ראיתי כלבה קצת יותר קטנה מתנגשת בעצם הענקי הזה והם התחילו להתגלגל ולנבוח ולשחק. גברת אולירי וקרברוס עשו כל כך הרבה רעש שאפילו בביתנים למטה הציצו ילדים כדי לבדוק אם המחנה תחת התקפה.

"אז מי שומר על המתים בשאול?" התנשפתי, הלב על 100.

" לא יודעת. תשמע, אני באה אתך. אני לא סומכת על אבא שלי." אמרה ולקחה לי את היד לפני שיכולתי להתנגד, כבר הינו בחדר הכס של האדס.

"תראו תראו.. החותן החדש שלי! לפחות מחר.." אמר קול מאחורי, הסתובבתי וראיתי את האדס יושב בראש שולחן ערוך אם פירות ויין. לידו פרספונה ישבה בשמלה בצבע עלי סתיו שנראו דהויים וכנועים.

" האדס, פרספונה, למה אני חב את העונג?" אמרתי והרגשתי את הייזל תוקעת לי מרפק בצלעות.

"סטאם, כלום.. רק רצינו לפגוש ולשוחח אם הארוס של ניקו. הייזל יקירה, איזה עונג לראות אותך שוב..." והרגשתי את הייזל מזדקפת קצת.

"פלוטו.. זוט אומרת אבא." אמרה ורעדה קצת, גם אני רעדתי.

"שבו שבו. תוכלו קצת.." ודחף לכיווני צלחת אם תפוחי אדמה מבושלים ולחם טרי. הייתי כול כך רעב מהעבודה היום שאם לא ידעתי אחרת, הייתי אוכל את הכול.

"לא תודה" אמרתי בנימוס.

"ילד חכם, תגיד לי מי אתה," אמר ולקח ששלוק מהיין שלו.

" טוב אדוני. אני וויל סולאס, בן 21, בן אפולו.."

"בן אפולו!?!? הבן שלי יתחתן אם בן אפולו?!?!? בושה..."  התחיל לצעוק לפני שהייזל קמה על הרגלים ונגשה מול אביה.

" וויל הוא האדם הכי טוב והכי נפלא לניקו. אף פעם לא ראיתי את ניקו כל כך מאושר ובריא מאז שפגשתי אותו. וויל הוא החלק האחר של ניקו, תשאל כל האחד! ואל אף פעם! אף פעם!! תפקפק בזה." אמרה בקול מאיים, הידיים שלי היו באגרופים והיא הייתה בעמדה מתגוננת. אף פעם לא הייתי יותר שמח על ה"מחר תהיה אחותי בתוקף נישואים" שלי.

"הייזל.." התחילה פרספונה

"לא, היא צודקת. רק רציתי להגיד לוויל שאני שמח בשבילכם. אני רק עצוב שלא בקשת את ברכתי קודם..."

"סליחה." אמרתי כולי נבוך

"אני רק אומר שאם הייתה מבקש הייתי נותן לך בשמחה. אני נפגשתי אם ניקו לפני כמה ימים כשהזמין אותי לחתונה. הוא אמר לי כמה הוא שמח יותר וכמה שעזרת לו. וכל מה שאני יכול להגיד זה... תודה לך וויל. באמת." המילים האחרונות נראו כאילו הם כאבו להאדס להגיד בקול. הרגשתי את הייזל מחבקת לי את הכתף ומושכת אותי לעמידה.

"תודה רבה לך אדוני, ואני מתחייב אף פעם לא לפגוע בניקו בחיים שלי."

"אתה יודע שם אם כן..." האדס התחיל להגיד ונקטע

" יקירים תודה על ביקור הנחמד, נתראה מחר. תגיד שלום  לניקו בשבילנו." אמרה פרספונה וזרקה עלינו דברים שנראו כמו גולות והייזל לקחה לי את היד והכול נהיה שחור ואז קר בסגול לבן וזהב.

תגובות!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא