שובו_של_אוכל_המוות

גשם יורד, טיפות כבדות אפורות מכות על הזגוגיות העבות של אחוזת מאלפוי. ציפור מצייצת במרחק ו...
בום!!! קראק!!! על שביל הגישה המרוצף אבנים מופיעה דמות עוטה גלימת מסע. היא מהלכת בשפיפות אל האחוזה, ואז דופקת על הדלת פעם, פעמיים ושלוש, ואז ממתינה. הדלת הכבד נפתחת ופניו של מרקו מופיעות בפתח.
"תיכנס, פיטר." הוא אומר, "קר בחוץ."
"אה, באמת? לא ראיתי." רוטן פיטר הרטוב, תולה את מעילו על אחד הקולבים ונכנס אל מבואת הכניסה.
"רק האדון חסר, כל שאר חברי המועצה העליונה כבר הגיעו." אומר מרקו ומוביל את פיטר פנימה. לחשושים מבוהלים ומבטים חשדניים מלווים את כניסתו של פיטר לטרקלין. כל חברי המועצה מסובים על ספת עור אפורה, דחוקים זה אל זה וחרדים לשמוע על מה ולמה זומנו להגיע. זוהי הישיבה השנייה החודש שזומנה בהתראה קצרה כל כך, והיות שכל הגעה לאחוזת מאלפוי מסכנת אותם, שאר חברי המועצה לא ששו להראות את פניהם, אבל אף אחד לא העז להעדר.
"פיטר," שומע פיטר את קולו של דראקו מאלפוי הלוחש באוזנו, "אני מקווה מאוד שיש לך סיבה טובה לזמן את כולנו." פיטר מתחלחל למחשבה מה יעשה לו האדון אם לא תהיה לו סיבה טובה. למעשה, כנראה שהאדון בכל מקרה יחסל אותו עד הבוקר. השעון שעל הקיר הגדול ביותר מצלצל אחד עשר צלצולים שמהדהדים בחלל. הישיבה מתחילה רשמית. כל חברי המועצה משתתקים למשך מספר דקות ואז חוזרים לפטפט בחשש מסוים. האדון מאחר כרגיל. דמות כהה מתנתקת מהקיר ונעמדת לימינו של מאלפוי, בוחנת באין מפריע את חברי המועצה.
"אהמ, אהמ." מכחכחת הדמות בגרונה ומפנה את תשומת לב הנוכחים אליה. "בוס!" משתנק אחד הנוכחים וממהר להזדקף לעמידת דום, וכמוהו שאר הנוכחים. "פיטרררר" מלחשש האדון ומסיר את הברדס הכהה מראשו,
"מדוע זימנת את כולנו? מדוע קראת לכל חברי המועצה? מה כל כך חשוב? " שואל האדון. "אני רציתי לדווח על מעשה בגידה, בנוכחות כולם." אומר פיטר. תוהו ובוהו משתלט על החדר. כולם צועקים, רוקעים ברגליהם ומתווכחים בלהט. מטיחים זה בזה האשמות שווא מבוהלות ומנסים למצוא את הבוגד בכוחות עצמם. ולא פלא שכך עשו, הרי באירגון סודי וקטן כמו זה, כל הדלפה קטנה, כל מרגל פשוט וכל בדל מידע היה עלול להוביל לתפיסתם, משפטם ושליחתם לאזקבאן של כל הנוכחים בחדר. כולל הקטינים שבהם.
"בגידה?!" מזדעזע מאלפוי.
"בגידה?!" מזדעזעת ביתו.
"תחסוך ממני את הדרמטיות. מי הוא בוגד?" שואל האדון בכעס, הדממה חוזרת לחדר. כולם מצפים בפחד לדבריו של פיטר.
"זוהי לא בגידה רגילה, " אומר פיטר בקול רועד. הוא אינו רגיל לכל כך הרבה תשומת לב, ועוד מקוסמים ומכשפות רבי עוצמה כל כך. "אין כוונתי כאחד מאנשינו מוסר מידע על פעולותינו, על חברי המועצה או על דרכי פעולותינו. כוונתי היא בדיוק ההפך, מישהו מחתוך הארגון שלנו מסתיר מידע, מישהו כאן, בחדר הזה, מסתיר את כוונותיו האמתיות ואת מטרותיו. הוא מרמה את כולנו, גורם לנו לפעול בשביל תוכניתו ללא כל תמורה. הוא מושך בחוטים בגלוי ושלא בגלוי ומתמרן את כולנו."
"מי זה?!?!" צורח מאלפוי באימה, הוא זה שינזק יותר מכולם בגלל הבוגד המסתורי. פיטר נושם עמוק, הנה רגע האמת.
"זה הוא. הוא הבוגד." אצבעו של פיטר נעה מאשימה אל האדם שהכי פחות הגיוני שבגד באדון ובארגון. פיטר הצביע על האדון בכבודו ובעצמו.
"איך הוא מעז?!"
"מה?!?!"
"הוא צוחק נכון?"
"משוגע!"
"תככן! מחרחר מלחמה!"
"טיפש" קולו של מרקו קר כקרח, רק עכשיו הוא מבין את הטעות שעשה כשסיפר לפיטר על הכול.
"על מה אתה מדבר, פיטר?" שואל האדון בקול שקט. כל החדר משתתק.
"אני מדבר על הנבואה אדון. על הנבואה שאתה, מרקו ומי יודע עוד רציתם להשתמש בה, תוך כדי ניצול שלנו, ולטפס לפסגה." אומר פיטר. בראשו כבר מדמיין מה יעשה וודאי בגופתו. "אהההה. הנבואה ההיא " צוחק האדון צחוק נטול הומור. "לא סיפרתי עליה לאף אחד זולת מרקו," הוא ששולח מבט רצחני אל מרקו המפוחד. "בגלל שהיא פשוט לא רלוונטית למטרותיו של הארגון, אלא סתם גחמה אישית."
גחמה אישית?!?! כוח בלתי מוגבל, הוצעה לפועל של מבצע גיוס נועז, תוך לקיחת סיכונים עצומים והנחת כל הביצים בסל אחד. לכל זה האדון קורא לא רלוונטית?!גחמה אישית?! זה פשוט מגוחך!
"גחמה אישית או לא. אנחנו רוצים לדעת את פרטי הנבואה. את כל הפרטים " אומר מאלפוי ונעמד בידיים שלובות על חזהו אל מול האדון. האדון רותח מזעם. כיצד יתכן, שסגנו הצייתן יעז לצאת ככה כנגדו? ועוד מול כולם!.

" בדד, יצא הניצול מבני המוות
אשר הפך ליצור הצלמוות
בערבות שוממות שורצות בפחד
יגלה את אשר מפחד ואימה, לא ירתע "

אומר לפתע האדון.
"מה?"
"מה זה?"
"מה הוא אמר?" תוהים כולם. אבל יותר מכולם, פיטר ומרקו הכי מופתעים, מה שזו הנבואה המשונה הזו? מדוע האדון חשף אותה? ומה הקשר שלה, לנבואה האמיתית ?!
"זוהי," אומר האדון, "הנבואה שביקשתם לשמוע. היא ניתנה על ידי דודתי, שהייתה מגדת עתידות, ברגע הולדתי. כולם ידעו מייד שהיא מדברת עלי, אך רק כעת אני מבין אותה לאשורה. בני המוות אלה אוכלי המוות, יצור הצלמוות כנראה מדבר על הדרך לא דרך שבה חייתי בשנים האחרונות, אני לא מתבייש בכך שאבדתי את אנושיותי."
"אני רק צריך לגלות מהם הערבות השוממות, או מה לעזאזל לא מפחד מהפחד. אבל דבר דבר"
"רק רגע. פיטר אמר שאתה השתמשת בנו כדי לממש את הנבואה. אבל אני לא מבין איך זה קשור." שואל אחד מהקוסמים, ושלל קריאות הסכמה מרחפות בחדר.
"חה, פיטר הגזים מעט בתיאוריו. אבל אני לא מתפלא, אחרי הכול, לילדים יש המון דמיון." זוהי עקיצה מוסוות היטב. אבל המסר ברור- תעז לספר על הנבואה האמיתית, ותמות. תשתוק- והאדון יסלח לך. מתמטיקה למתחילים.
"כן, טיפה הגזמתי." מגמגם פיטר בחשש, משהו לא מסתדר לו, אפילו שהוא יודע שהנבואה מזויפת, הוא בטוח כי האדון לא המציא בה אף פרט. אבל, "אשר הפך ליצור צלמוות"? מה זה אומר? מה קרה לאדון ב24 השנים האחרונות?? למה הוא נהפך?
הישיבה נגמרת בלי שפיטר מביעה בה עניין רב, אך הוא גומל החלטה בליבו:
על פיטר לגלות מה האדון מסתיר, והוא יעשה את זה בעזרת זיכרונותיו של האדון עצמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא