בס"ד יום שישי 31 באוגוסט 8:30 הפסקה. יצאנו מהשיעור. ומיד הלכתי לחפש את משה לספר לו את התשובה לחידה, אחרי כרבע שעה של חיפוש מצאתי אותו ליד השער עם מזוודה ופרצוף עצוב. רצתי אליו ושאלתי אותו "למה נפלו פניך?" הוא הסתכל עליי בעצב וענה "החליטו לפטר אותי" "מה? למה?" "כי הם הגיעו למסכנה שלא שווה להעסיק בן אדם כל השנה בשביל שבתחילת השנה הוא יביא את הישראלים" "זה כל מה שעשית פה?" "כן" "א... אבל... המחבר הבטיח" "אתה מדבר על אח של שנ"צ*, למה אתה חושב שיהיה לו כוח לערוך את הפרק ההוא?!" "אבל הוא הארוחה הכי אמינה ביום*! אם הוא הבטיח משהו, הוא ישתדל לקיים אותו!" "ישתדל" "נו אז הוא לא יסלק אותך" "אני לא בטוח" "טוב אני אנסה לטפל בזה. לבינתיים התשובה לחידה היא שהיחס משפיע על שני צידי המשוואה מה שגורם להוספת יחס להיות מיותרת וחסרת תועלת" "מה?" "עזוב. לא משנה. חידה גרועה. תדמיין שהיא לא נאמרה" "אוקיי" הפסקנו את השיחה כשהרמיוני התקרבה עם מכתב בידה לעבר משה ואמרה...
*אם לא הבנתם אל תנסו להבין
כן אני יודע זה שוב יצא קצר, מצטער.
|