עולמות מתנגשים

פרק 19

נ.מ הרמיוני

עברו שעתיים עד שהשמועה פשטה בכל בית הספר.
התלמידים שראו את הילדים הלבושים בשריונים ומחזיקים חרבות מיהרו לספר לחבריהם, בינתיים התאוריות השתללו. כולם הסכימו שהם הולכים לקרב, חלק אמרו שהם נלחמים בשביל זה – שאין – לנקוב – בשמו  אך חלק, אומנם קטן אבל עדיין,  אמרו שהם נלחמים נגדו.
לי הייתה תאוריה משלי אבל החלטתי לשמור אותה לעצמי באותה רגע וללכת לחפש את רון והארי.

מצאתי אותם בחדר המועדון, מוטרדים מאוד.
"זה נכון?" שאל רון חשש
"מה נכון?" השבתי במעט בלבול
"ג'יני הלכה לקרב?" שאל הארי
"ככה אומרים" אמרתי, העפתי מבט ברון. הוא נראה לחוץ כל כך.
"מה אם יקרה לה משהו?"
"היא חזקה. היא תיהיה בסדר"
"אבל – "
"רון, מספיק. דמבלדור לא היה שולח אותם למה שזה לא יהיה אם זה מסכן אותם. עכשיו בוא נלך לארוחת ערב" אמרתי.

ירדנו אל האולם הגדול והתיישבנו לאכול.
הרבה תלמידים נראו במצב של חוסר אונים.
הסתכלתי על המורים, הם לא נראו מוטרדים מהעובדה שהתלמידים שלהם הלכו לקרב וכעת לא ידוע מצבם.

דמבלדור קם מכיסאו וכחכח בגרונו, מבקש את צומת ליבם של התלמידים.
"כפי שכולכם שמעתם, קבוצת תלמידים יצאה מבית הספר היום בעקבות סיבות חסויות. יכול להיות שראיתם אותם לבושים לקרב, אתם צודקים. הם אכן נלחמו – " אמר דמבלדור
"הם עוזרים לזה – שאין – לנקוב – בשמו?" שאל תלמיד ברייבנקלו
"הם בהחלט לא עוזרים לוולדמורט" אמר דמבלדור, קריאות בהלה נשמעו בכל החדר למשמע השם. "איני יכול למסור מידע בנוגע לסיבות יציאתם, ואני מבקש שלא תתשאלו את התלמידים"
"הם בסדר?" שאל תלמיד מוטרד מהפלפאף
"כולם בסדר, אף אחד לא נפגע קשות" השיב דמבלדור

החלפתי מבטים עם הארי ורון.
דמבלדור אמר שהם לא נפגעו קשות, כלומר הם כן נפגעו.

"מתי הם חוזרים?" צעק פרד
"התלמידים אמורים לחזור מחר בבוקר, בזמן לארוחת הבוקר" ענה דמבלדור ובזאת חזר לשבת.

הארוחה נגמרה, עליתי בחזרה לחדר המועדון של גריפינדור בעוד הארי ורון משתרכים מאחורי.
עליתי למגורי הבנות בעוד הארי ורון נשארים למטה לגמור את שיעורי הבית שלא הספיקו להכין.

נשכבתי על המיטה ונרדמתי.

*************************************************************************************

נ.מ אנבת'

הקרב נגמר. לא היו אבדות בכלל, אומנם כמה ילדים נפצעו – ביחוד התלמידים שבאו איתנו – אבל לא משהו רציני.

רצתי אל פרסי. הוא שכב על הקרקע, מתנשף, היו לו כמה שריטות עמוקות בבטן וברגל.
"נפצת?" שאל אותי ברגע שראה אותי
"כמה חתכים בידיים וברגליים אבל הכול בסדר" השבתי
"בטוח? אולי כדי שתגשי ל-" קטעתי אותו בנשיקה.
התנתקנו מהנשיקה המתוקה בחיוך.

השעות שבאו אחר כך עברו במהירות.
הייתי צריכה לעבור במרפאה, לבדוק שכולם בסדר. אלה שהתאוששו לגמרי מהקרב קיבלו סיור מקיף במחנה.

סוף סוף גמרתי את הסבב שלי בביתנים. לקחתי את החרב שלי והלכתי להתאמן, שיספתי בובות קש. התחושה של החרב בידי הייתה כל כך מנחמת, לא האמנתי כמה התגעגעתי לזה.
"אנבת'!" קרא מלקלום, אחד מאחיי.
הסתובבתי אליו "מה קרה?" שאלתי בדאגה
"יש ישיבה של ראשי הביתנים" ענה.
"בסדר, אני כבר באה" עניתי ופניתי חזרה לביתן שלי למקלחת זריזה.

הגעתי לבית הגדול, פרסי ופייפר באו אחרי.
"ההגנות נחלשות" אמר כירון ללא כל הקדמות.
"משהו קרה לגיזה?" שאלה קלאריס
"לא, זה משהו גדול יותר, חזק יותר" אמר כירון
"מה?" שאל פרסי
"יש מכשף אפל שמחליש את ההגנות" השיב
"סבא של פרסי?" שאלתי
כירון הנהן לחיוב
"הוא יודע על החצויים?" שאל פרסי בתהדמה
"אנחנו לא בטוחים, הוא יודע שיש כאן מקור קסם חזק שנמצא מעבר לשליטתו והוא רוצה לכבוש אותו" השיב כירון
"אבל ההגנות יחזיקו מעמד, האלים יעזרו לא?" אמרה פייפר.
"לא הם לא" מלמלה לעצמה פייפר כעבור רגע.

הרי למה שלאלים יהיה אכפת מה קורה איתנו, רק שהם צריכים שנציל אותם הם שמים לב אלינו.
לא דיברתי עם אמא שלי כבר שנה וחצי לפחות, וגם אז זה היה... מאתגר. היא דיברה איתי, תוך כדי שהיא לא מפסיקה לרמוז לי להיפרד מפרסי. שום תודה שהצלת את העולם, החזרת את אתנה פרתנוס, כלום. לפחות אחרי שהיא הלכה כובע היעלמות שלי חזר לעבוד.

"בני הקטה עובדים קשה כדי להחזיק את ההגנות שלנו" אמר כירון ושלח חיוך תודה ללו אלן, אשר החזירה לו כזה. "אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יחזיק"
"אנחנו יכולים לנסות להוסיף כמה כשפי הגנה שלמדנו" אמרתי "הקוסמים האחרים יודעים יותר, הם יוכלו גם לעזור"
"מצוין"
"אבל מה נעשה אם ההגנות יקרסו, לאן נלך? לרומא?" שאלה קלאריס.
"לא, אנחנו לא יכולים ללכת לשם. יכול להיות שוולדמורט לא יודע על מחנה יופטר, אסור לנו לחשוף אותם" השיב כירון
"אתם תוכלו לבוא להוגוורטס! יש שם הגנות נגד וולדמורט" אמר ג'ייסון
כירון הנהן לעברו בהסיח דעת, נראה שהוא שוקל לעומק את ההצעה.
"זאת אפשרות טובה, אך הם לא יודעים שאנחנו חצויים. אני אבדוק עם דמבלדור לגבי זה." השיב כירון. "משוחררים"
הישיבה הסתיימה.

*************************************************************************************

ישבנו ליד המדורה תוך כדי שאנחנו שרים שירים וצולים מרשמלו – של פרסי היו כחולים.
קיוויתי שהיום כמה אלים יכירו בילדים החדשים, זה אכן קרה.

קיבלתי אח חדש היום, ג'סטין – שנה שנייה, ברייבנקלו.
תלמידת שנה שלישית בשם אנה היא ביתה של איריס, אלת הקשת בענן.
פנסי היא ככול הנראה נצר אפרודיטה, היא טענה שיש לה שני הורים ביולוגים.

כירון נעמד ליד המדורה להודיע את ההודעות הרגילות.
"לצערי הרב ההגנות נחלשות ויש יותר ויותר מתקפות. אם ההגנות יפלו, יהיה לנו מקום בהוגוורטס."
התלחששויות נשמעו במקום, קבוצה של חצויים בני הקטה נראו נלהבים מאוד ללכת לבית ספר מכושף, יותר מאשר דואגים מכך שהגנות המחנה שלהם יפלו.

"לכבוד החצויים החדשים, משחק תפוס ת'דגל יתקיים מחר בבוקר." אמר כירון והתחיל למנות את הקבוצות.

 קריס וג'יני נגשו אלי.
"היי, אתם יודעים אם אני יכולה להתקשר מכאן להורים שלי?" שאלה קריס, הילדה שפייפר הדגימה עליה את דיבור ההקסמה שלה.
"בטח א-" התחלתי לדבר אך קטעתי את עצמי
"מה קרה?" שאלה ג'יני בדאגה
הצבעתי אל ראשה "אביך הכיר בך" אמרתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא