ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 19 – חופשת חג המולד

עד ששלושתם הגיעו לכיכר גרימולד מספר 12, טונקס עדכנה את הרמיוני בכל מה שהתרחש בלילה הקודם.
הרמיוני נכנסה לבית, הניחה מזוודתה בכניסה ומיהרה לחדרו של הארי. היא הייתה צריכה לשוחח איתו בדחיפות.
הארי היה קודר מהרגיל, הוא כעס והיה מתוסכל. הוא שיתף את הרמיוני ורון בפחדים שלו – שאינו יודע מה קורה לו ולמה הוא רואה דברים דרך הלורד וולדמורט. הוא הרגיש כאילו תקף את ארתור ויזלי בעצמו וחש נורא בעקבות כך.
הדבר היחיד שניחם את הרמיוני בסיטואציה הנוראית היה שנראה שכעסו של רון נשכח בכל הבאלגן.
מחשבות רבות הכבידו על הרמיוני במהלך השעות בהן בילתה עם הארי ורון בחדרם, בעודם מנסים לפענח את כל מה שקרה במשרד הקסמים.
"בואו, אמא קוראת לכם לארוחת הערב," ג'יני פתחה את הדלת והציצה פנימה. הם הצטרפו אליה בשתיקה שנמשכה אל תוך הארוחה.
הרמיוני שמחה לראות שוב את סיריוס, שדווקא היה נראה שמח ועסק בקישוט הבית בקישוטי חג-מולד קסומים.
האוכל היה טעים והרמיוני סיימה לאכול מבין האחרונים לשולחן. כשפינתה את כליה לכיור, היא שמעה את מולי ויזלי מאחוריה. "אה, הרמיוני יקירה?"
הרמיוני הסתובבה, חשש קטן בליבה. "היי, גברת ויזלי." רק שתיהן נכחו במטבח.
"פרד אמר לי שאתם...-"
הרמיוני ניחשה שלכיוון הזה השיחה מתפתחת. זה היה מביך. היא החליטה לקצר תהליכים ולשתף במידע שמולי כנראה רצתה לדעת.
"פרד הציע לי לצאת איתו ביום הראשון ללימודים השנה ומאז אנחנו ביחד. באופן רשמי", היא הרגישה את עצמה מסמיקה.
מולי בחנה אותה במבט ארוך. הרמיוני לא הצליחה לפענח את הבעתה.
"אני מקווה שהוא גורם לך אושר, יקירתי. פרד בחור חכם מאוד, אך תמיד חשבתי שזה יהיה רון, או הארי – "
"אני לא רואה את שניהם בצורה הזו. הם חברים בלבד מבחינתי." הרמיוני הרגישה מעט מטופשת על כך שנאלצה להסביר.
"כמובן, כמובן. תשמרי על עצמך יקירתי..." מולי לא חיכתה לתגובתה של הרמיוני ויצאה מהחדר.
זה היה מוזר ואף לא נעים, חשבה לעצמה הרמיוני. היא סיימה לשטוף את כליה ועלתה לחדרה, מעלה איתה את המזוודה.
החדר שלה ושל ג'יני היה ריק. הרמיוני התחילה לפרוק את המזוודה כשדפיקה נשמעה על הדלת.
"יבוא," היא אמרה, עדיין מרגישה שלא בנוח בעקבות השיחה עם גברת ויזלי.
זה היה פרד. הוא נכנס אל החדר ונעל אותה מאחוריו.
"היי," היא חייכה חיוך קטן, עדיין מרגישה מעט שלא בנוח. היא עזבה את הבגדים שלה, אשר התחילה לסדר והתקרבה אליו, מושיטה ידיה לחיבוק.
פרד נענה לחיבוקה ואז עצר. "אני צריך להתנצל," אמר.
"על מה?" הרמיוני תהתה, גבותיה התרוממו בשאלה.
"השתמשתי באזני עזר כדי לשמוע מה אמא רוצה ממך ושמעתי את השיחה שלכן," אמר, מאדים מעט. "אני לא צריך לצותת לך, 'מיוני. פשוט דאגתי שהיא תעליב אותך איכשהו."
"ומה אתה חושב על מה ששמעת?" הרמיוני שאלה, מרגישה מעט מבולבלת. היא לא ידעה מה היא מרגישה בנוגע לכך – אך היתה בטוחה שאין בה כעס כלפיו.
"אני חושב שאת לא צריכה עזרה ממני בשום דבר שבעולם. אני חושב גם שאמא לא מעריכה אותי כראוי," הוא אמר את המילים בשקט. הרמיוני הרגישה את הכנות בקולו.
היא הרגישה את עצמה מתרככת. "היא טועה."
פרד חייך חיוך עקום למדי. "הרבה יחשבו שאני לא מספיק טוב עבורך, בחירה תמוהה, זיווג לא מוצלח."
"הרבה גם יחשבו שאנחנו זוג נהדר, שני גאונים מרושעים, זוג שאף אחד לא ירצה להתעסק איתו," הרמיוני ענתה בביטחון.
"פרדמיוני – אימתם של דראקו מאלפוי ובית סלית'רין," פרד אמר, מגחך. הרמיוני צחקקה בתגובה.
"תדעי שרון חזר לדבר איתי מאז מה שקרה לאבא,"  הבעתו חזרה להיות רצינית. "ביקרנו אותו היום ומצבו יציב. מחר כנראה רק אמא תבקר אותו בבוקר, כי בערב זה ערב החג... ומאחר שיש כל כך מעט מבוגרים אחראיים שיהיו ערניים היום בלילה, חשבתי להציע לך לבוא לישון אצלי."
התפתחות השיחה לכיוון הזה הפתיעה את הרמיוני והשאירה אותה ללא מילים. עוד משהו שהיא לא התכוננה אליו. אוף. מה עושים?
הרמיוני בהתה בפניו של פרד בעודה חושבת בליבה – אני רוצה לישון איתו. אני רוצה רק לישון איתו.
תיאום ציפיות זה המפתח להכל – קולה של לונה נשמע פתאום בראשה.
"את ממש לא חייבת, זה בסדר אם זה מוקדם מדי." פרד התחיל לדאוג מהשתיקה הארוכה ששררה ביניהם.
"אני אשמח לישון איתך היום בלילה, פרד. אני לא רוצה להתקדם מהר במובן של יחסי-מין, אבל לישון זה מצוין," היא אמרה בטון החלטתי.
"מה נעשה עם ג'ורג'?" תהתה בקול.
"אני משער שהוא ימצא שותפה חדשה לישון איתה בחדר. אני בטוח שג'יני גם תשמח," קולו היה ציני ולשניהם היה ברור שיצטרכו להתמודד עם תלונות רבות.
-
השעה הייתה קצת אחרי חצות כשההחלפה התבצעה.
ג'יני נאלצה להסכים לקבל את ג'ורג' לחדרה בסופו של דבר.
כלומר, היא ממש שמחה שהרמיוני ופרד יבלו את הלילה ביחד- היא פשוט לא הסכימה לג'ורג' להצטרף לחדר שלה.
הרמיוני לא ידעה מה הייתה תגובתו של ג'ורג' לעניין וגם לא טרחה לברר.
הכל נעשה במינימום דיבורים ובהרבה לחישות, במטרה שלא לעורר את חשדה של גברת ויזלי ובטח שהדבר יעשה בלי ידיעתם של הארי ורון.
הרמיוני יכלה לדמיין את עצמה משתפת את הארי בכך שישנה עם פרד בלילה. לגביי רון... טוב, היא לא. כך התקבלה החלטה שהייתה מקובלת על כל הארבעה (פרד, ג'ורג', ג'יני והרמיוני) שאף אחד מלבדם לא ידע על ההחלפות בחדרים.
בשקט בשקט צעדה הרמיוני מחדר האמבטיה, בו צחצחה שיניים והתארגנה לשינה, אל חדרם של התאומים.
פחות משנייה לאחר שנכנסה לחדר, פרד סגר מאחוריה את הדלת ונעל אותה. היא נוכחה לגלות שהוא לא טרח ללבוש פיג'מה חורפית כמוה, והסתפק במכנסי טרנינג רפויות ותו לא.
היא תפסה את עצמה בוהה בחזהו החשוף למשך רגע ארוך. הוא לא פספס זאת.
"אני לא חושב שיהיה לנו קר בלילה," אמר ומשך בכתפיו.
בתגובה הרמיוני חיבקה אותו, קצת נבוכה וקצת מעוניינת להרגיש את גופה על חזהו. הוא כרך את זרועותיו סביבה והשחיל את ידיו מתחת לחולצתה, עוצר את שתיהן על המותניים שלה. שתי בהונותיו ליטפו את בטנה.
הרמיוני לא חיכתה לתגובה נוספת ונישקה אותו, ידיה מלטפות את גופו החזק.
ידיו המשיכו ללטף את בטנה ומתניה מתחת לחולצתה. "אפשר?" הוא שאל. היא הנהנה.
הוא הוריד את חולצתה מעליה ועצר לרגע כדי להתבונן בה ובחזה החשוף שלה. "את יפהפייה, 'מיוני."

הרמיוני ידעה שלא תישן הרבה באותו הלילה. גם כשפרד כבר נרדם וכרך את זרועותיו סביבה, היא נותרה ערה במיטה. היא תהתה היכן לשים את ידיה וליבה התרגש ולא נתן לה ליפול אל תוך השינה-חסרת הדאגות שנראה שפרד זכה לה.
היא מצאה את עצמה מתעוררת כל שעה, השינה שהייתה לה בין-לבין הייתה חלשה ביותר.
היא שמחה בליבה על כך שפרד ישן כל כך טוב לצידה. הוא היה כל כך שליו בשנתו. ידיו עטפו אותה והצמידו אותה אליו.
-
דפיקות עזות על הדלת העירו את הרמיוני, שקפצה בבהלה.
פרד פקח עין אחת והסתכל עליה לפני שקם לפתוח את הדלת, "לא הצלחת לישון?" הוא המהם, חצי-ישן וחצי מודאג, כשניגש אל הדלת.
הוא פתח את הדלת לפתח צר- שדרכו ניתן היה לראות רק אותו. הרמיוני ישבה מתוחה על מיטתו, מרגישה גלים של עייפות מכים בכל גופה.
"בוקר טוב, אני יכול להתארגן בחדר שלי??" קולו הרוטן של ג'ורג' נשמע מבעד לדלת.
פרד החזיר את מבטו מג'ורג' להרמיוני, בחן את החזה החשוף שלה באותו הרגע שגם היא הבחינה שהיא עודנה ללא חולצה.
"רק רגע, ג'ורג'י," אמר פרד בחיוך קטן.
הרמיוני מיהרה למצוא את חולצתה בין השמיכות ולעטות אותה על עצמה. פרד פתח לג'ורג' את הדלת.
"אני מקווה שנהנית עם ג'יני, ג'ורג'י. אתם תצטרכו להתרגל אחד לשנייה בלילות הקרובים," גיחך פרד בעוד ג'ורג' בוחר לעצמו בגדים מתוך הארון. גבו של ג'ורג' היה מופנה לשניהם כשפרד התיישב לצד הרמיוני על המיטה ולחש לה, "לפחות עד שאת תתרגלי לישון איתי. אני רוצה שתישני כמו שצריך הלילה."
הרמיוני הנהנה, מרגישה את שקיות העייפות מכבידות על עיניה.
"אני אלך להתארגן," היא הפטירה, נישקה אותו בלחיו ופנתה לצאת מחדרם.
"תודה ג'ורג'," היא הסתובבה אחורנית והוסיפה. "אנחנו מעריכים את ההקרבה שלך."
"מישהו צריך להעריך אותי פה!" היא שמעה אותו זועק בעודה סוגרת את הדלת מאחוריה.

הפרק הקודם		הפרק הבא