מכתבים למגירה

"מי ראה את סקראבראס?" צעקה נשמעה מחדרו של פרסי ווזלי.

קריאות שליליות נשמעו בתגובה.

"אוףףף.. זה היום הראשון שלי בהווגוורטס ואני לא רוצה לאחר!" צעק פרסי בעצבנות.

סקראברס היה העכברוש הקטן חסר האצבע הקדמית של האמא ושלושת ילדיה הג'ינג'ים קנו בסמטאת דיאגון.

'אני חייב להגיע למקום שבו אפשר לשלוח מכתב לאוכלי המוות!' חשב העכברוש הקטן חסר האצבע.

"לא נורא פרסי אין זמן עכשיו לחפש את סקראברס, אם נמצא אותו נשלח לך להוגוורטס." קולה של גברת ווזלי נשמע עד לסקראברס המסכן המנסה למצוא מחבוא.

העכברוש חסר האצבע מצא מחבוא קטן  בגינה האחורית התחבא בו והמתין.

בני משפחת ווזלי נכסו למכונית (באיחור גדול, השעה היתה 10:40) ונסעו הרחק משם.

סקראברס הביט סביבו ולהפתעת הנומים שהביטו בו בהישתאות הוא הפך ללא יותר מאשר בן אדם. אולם עכבראשי למדי אבל בכל זאת בן אדם.

פיטר פיטגרו היה שמו של האדם.

פיטר עלה בשביל הגישה למחילה פתח את הדלת וניגש לינשוף חלש ועייף למראה.

סוורוס סנייפ!

אני לעולם לא סבלתי אותך וכנראה שלעולם לא אסבול, אבל יש לי הודעה חשובה שצריך לבשר לכל אוכלי המוות בין אם הם חופשיים ובין אם הם באזקבאן.

אדון אופל עדיין חיי!

לא אוכל לפרט כאן איך אני יודע מפני שזה יותר מידי מסוכן.

אל תשלח ינשוף חזרה אבל תעשה את מה שאמרתי לך כדי שאוכלים המוות לא יאבדו תקווה.

זנב תולע

זמן רב פיטר פיטגרו הביט הינשוף העייף עף אל בעבר אל ההרים.

"אמא, את חושבת שזה יהיה מצחיק אם פרסי יקבל צרחן על היום הראשון שלו?!" נשמע קולו של פרד מחוץ למחילה. פיטר פיטגרו שינה את צורתו חזרה לעכברוש שמן.

--------------

ארול עף אל מעבר ההרים הגבוהים ועצם את עיניו כדי לנשום ברוגע אוייר צח.

טרח! ארול פתח את עיניו הוא צנח במהירות ארצה....

הפרק הקודם		הפרק הבא