סיפורה של נערה

הדיכאון.הדיכאון שהורס אותי כל פעם מחדש.דיכאון זאת מילה מעצבנת,לא משנה איך יגידו אותה.גם עם יגידו אותה בשפות שונות.
אף אחד לא רוצה להתקרב אליי.כולם חושבים שאני ממש קשוחה,ושלא כדאי להתקרב.
ג'יני מזמן סלחה לי,ואמרה שזאת זכותי וזכותו להתנשק.אמרתי לה,"ראית מה הוא עשה לי בארוחת הבוקר הנוראה הזאת.אני לא רוצה להתקרב אליו!"אמרתי לה בשיעור תולדות הקסם.
"לא התחיל בינינו כלום וגם לא יהיה בינינו כלום.מובן?"
"מובן,"היא הסתכלה עליי במבט מוזר.כנראה חשבה:'מי לא תרצה ליצור מערכת יחסים עם הנבחר?'
'אני,'חשבתי לעצמי.'אומנם הוא הנבחר,אבל הוא שקרן ובוגדני.אני מעדיפה להישאר במצב הזה ולא לחזור אליו!'
המצב הזה הוא המצב של הדיכאון.אפילו המורים מסתכלים עליי בעין לא יפה.מה,זאת אשמתי שהוא שיקר לכולם שאני לא מנעתי את נשיקה המחורבנת?

הימים הפכו לשבועות.ידעתי שביום מן הימים ג'יני אמורה להיות עם הארי-אבל היום הזה חלף עבר כרגיל.הייתי בהלם.
כלומר,הכל קרה.חדר הסודות,אבן החכמים,סיריוס בלק,גביע האש,שנה שעברה...הכל קרה,אבל זה-לא קרה.קבוצת הקווידיץ'-ואני החובטת-הייתה ממש שמחה כשניצחנו.
הארי חיבק את כל הקבוצה שלו,ומוזר,לו היה אמור להיות עונש.
יפה מאוד שרק הנהן לכיווני ולא חיבק אותי.אחרת הייתי מפצלחת אותו לחתיכות קטנות ואוכלת אותם לארוחת ערב.
חייכתי אליו חיוך פיצפון וחיבקתי את רון.הוא היה ממש נרגש."עשינו את זה!עשינו את זה,בר!!!ניצחנו!!!"הוא צרח והניף את הגביע באוויר.הנפתי יחד איתו.חבל שפרד וג'ורג' לא פה.הם היו עושים שמח יותר מכל גריפנדור יחד.
לונה גם הגיעה וצהלה יחד עם כולם.הגביע היה כל כך גדול ועמוק,עד שהכריחו את הארי להיכנס לתוכו ולהרים את הגביע.לבסוף הוא הסכים.הוא נראה ממש מגוחך.החנקתי צחוק.הוא ראה אותי מכסה את פי בידי והחיוך נמחק לו מהפנים.
הוא ירד מהגביע-סוף סוף.התחלתי ממש לחשוש שייפול-תפס את ידי והוביל אותי לחדרי השינה של הבנים.
"מה אתה חושב שאתה עושה-?"התחלתי לצרוח,אבל אז שפתיו פשוט נחו על שלי כאילו זה תרגיל ישן.דחפתי אותו ממני,והוא נראה ממש מסכן.הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו.שינסתי מותניים וחיכיתי מה יש לו להגיד.הייתה לי סבלנות.
"רצית להגיד לי משהו?"שאלתי בארסיות.
"סליחה ששקרתי.אני מצטער-"
"אתה כבר קולט מה עשית?"
"כן,קלטתי מזמן,ואני מצטער מאוד.מצטער על מה שקר-"
"הבנתי."
"אפשר לדבר?"
"בבקשה."
"התחרטתי על מה שאמרתי ברגע שאמרתי את מה שאמרתי.כלומר,איך הייתה לך דרך למנוע ממני עם אני יותר חזק וגדול ממך-"
"הצחקת אותי.אתה יותר גדול,אבל לא יותר חזק.רוצה לראות?"פלטתי גיחוך ארסי.
"לא תודה."
"יופי.תמשיך."
"חוץ מזה,מי לא תרצה להתנשק עם הנבחר?"הוא אמר במרירות.
לא הייתה לי ולו טיפת רחמים עליו.לא מגיע לו.
אבל מצד שני...הוא הרגע אמר שהוא לא התכוון להגיד לי את מה שאמר לי בארוחת הבוקר ההיא.סלחתי לו רק חצי סליחה.
"זה בסדר,"נפלט לי.
מה בסדר?!?
"באמת?"
"כן."
"נפלא,את סולחת לי?"
"כן."
"יופי.בואי נרד,יש לנו מסיבה-"
דבריו נקטעו.האצבע שלי הונחה על שפתיו.
"אנחנו לא נרד למסיבה,"אמרתי בלחש."אנחנו נרד מתי שאני אחליט."
שפתיי עלו על שפתיו...ולא הפסקנו עד שנגמר לנו האוויר בפעם העשירית,אולי.כלומר...זאת הייתה הפסקה.
סליחה זאת באמת מילה יפה.

תגובות!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא