אלבוס דמבלדור

לאור התגובות שלכם, המשכתי את הפיק, אז (תופים) הנה הוא:

פרק 16

בארוחת הבוקר, אלבוס שיחק עם המזלג בדייסה שלו בחוסר תיאבון. מחשבותיו של אלבוס היו נתונות לאותה הדלת, ולאותו החדר המיסתוריים.
"מה קרה?" שאלה אותו ליז.
"כלום." מיהר אלבוס לענות
"אז מה זה?" אמרה ליז והצביעה לכיוון הצלחת שלו.
אלבוס שם לב שהוא יצר צורה של נחש מהדייסה.
"היי, חבר'ה! הנה ניוט סלמנדרה, הפריק." אמר להם קורק וגיחך.
ניוט התקרב לעבר השולחן. בידיו של ניוט היה מעורסל קניזל מגרגר בהנאה. אך כשהקניזל התקרב לעבר החבורה הוא התחיל לילל. 
"אם מישהו מכם מנסה לגנוב לי את שיעורי הבית שלי..." אמר להם ניוט.
"אל תדאג! יש לנו גאון משלנו." אמר לו דודג'.
"זה ברור שזה לא אתה, אתה הולך עכשיו לשיעור תיגבור בלחשים!" אמרה לו ליז וקמה מהשולחן. הקניזל התחיל ליילל בקול.
"פופי! תירגע כבר! מה אתה מילל כל הבוקר?" נזף בו ניוט, אך הקניזל לא הקשיב. ליז הזעיפה את פניה והלכה.
"תשמע, אלבוס, ממש חייבים ללכת לשיעור..." אמר לו קורק.
"צודק, אלפיאס, תפגוש אותנו מתחת לעץ האלון במדשאות אחרי השיעור, אני אתן לך את השיעורים שנתנו." אמר לו אלבוס.
"בסדר." אמר דודג' והינהן בראשו.
קורק ואלבוס קמו מהשולחן. 
"אתה יודע שעוד מעט מגיע נשף אמצע השנה. אני רוצה להזמין את ליז." אמר לו קורק.
"מה עוצר אותך?" אמר לו אלבוס. כבר נישקת אותה. חשב בליבו.
"היא נראית כל כך מרוחקת בימים האחרונים... אתמול היא אפילו לא הופיעה לשיעור שיקויים, זוכר?"
"בטח הלחץ של המבחנים, ליז תמיד נלחצת מוקדם מדי, אתה זוכר שבשנה שעברה היא נלחצה חודשיים לפני משחק הקווידיץ האחרון?" אמר לו אלבוס. לאחר שאלבוס אמר את דבריו, הסיט את עיניו כדי להסתכל על הדיוקן של הקוסם המשוגע, אותו קוסם שתמיד נתן לו תשובות לשיעורי התגוננות מפני כחות האופל, אך כשחיפש במבטו אחר הדיוקן, נתקל מבטו באותו שטיח הקיר של טרולים בחצאיות טוטו, אותו שטיח קיר שנמצא ממש ממול לדלת המסתורית.
"אלבוס, חכה רגע, אנחנו בכלל לא במקום!" אמר לו קורק בהפתעה.
"שמתי לב, זה המקום שהתעלפתי בו? זוכר?" אמר אלבוס.
"כן... מה אתה מנסה להגיד?" אמר לו קורק בחשדנות.
"תעצור שנייה, אני רוצה לנסות משהו." אמר אלבוס לקורק.
"אל... אנחנו ממש מאחרים לשיעור..." אמר קורק, הוא לא יכל להרשות לעצמו לקבל פחות מקס"מ בהתגוננות מפני כוחות האופל.
אלבוס התעלם מדבריו והתחיל לעבור מצד לצד בעודו ממלמל "אני חייב למצוא את סרפנט", אחרי כמה פעמים אלבוס הרים את מבטו, אך כלום לא קרה.
"הנה. כלום לא קרה. אפשר ללכת?" מיהר קורק להגיד.
"לא." אמר אלבוס וחזר לצעוד מצד לצד, הפעם בעודו ממלמל "אני צריך למצוא את החדר שהייתי בו בפעם שעברה." אחרי כמה פעמים אלבוס הרים שנית את מבטו, והפעם הדלת עמדה שם. מעל הדלת היה חרוט באבן בכתב מפואר "חדר הנחיצות".

תגובותתתתת :)

הפרק הקודם		הפרק הבא